זכות קיזוז מתמורת מכר חברה בגין הפרת חובת גילוי

עוד צוין בפרק ה"הואיל" כי על פי סעיף 9 בהסכם הראשון יש לתובעת זכות למנות את עו"ד רבינוביץ' ככונס נכסים לנכס לצורך השבת מלוא סכום ההלוואה בתוספת 10% פיצוי מוסכם ותשלום הוצאות ושכ"ט כונס כאמור שם, וכן צוין ב"הואיל" הבא אחריו כי בין הצדדים הושגה הסכמה, מבלי לפגוע בזכויות החברה על פי הסכם ההלוואה, לייפות את כוחו של עו"ד רבינוביץ' כמנהל התובעת למכור את הנכס לצורך כסוי ההלוואה, וזאת בין ע"י מכירת דירה אחת, ככל שתספיק, או שתיהן.

אף אם לטענת עו"ד רבינוביץ' היה במכירה העצמאית משום הפרה של התחייבות למכור את הנכס דרכו באופן בלעדי, הרי שמחל על כך ומסר לנתבעת מכתב כוונות לעניין שיחרור השיעבוד מאותה יחידה תמורת סך של 2 מיליון ₪.

עו"ד רבינוביץ' בעדותו תמך באופן מסוים בפרשנות זו ביחס לסעיף 10 ולהתייחסות לחוב ההלוואה בלבד ולא לפצוי המוסכם, וכדבריו (עמ' 8 שורות 23-25, ההדגשות הוספו): "הסעיף הזה אומר שבשמת זכאית להחזיר חלק מההלוואה ולשעבד במקביל את יתרת סכום ההלוואה או לשלם באופן מלא או אם זה חלקי אז כתוב באמצעות שעבוד. ואז ברור שאף אחד לא התכוון לוותר לה לא על חוב לא על קרן ריבית והצמדה. מי שרוצה להבין זאת אחרת הוא מיתחכם." משעה שאין חולק שהנכס היה משועבד לתובעת, ועם מכירת היחידה הראשונה נותרה היחידה השנייה משועבדת, הרי שלפי עדות זו של עו"ד רבינוביץ' מיתקיים סעיף 10 ואז אין לצדדים דרישות נוספות האחד כלפי השני למעט עצם חובת פרעון ההלוואה – קרן, ריבית והצמדה.

התובעת העלתה לראשונה טענת קזוז לפצוי המוסכם רק כאשר הנתבעת העבירה לה כספים לפרעון החוב בהוצאה לפועל ורק כאשר ניסיון זה נדחה ע"י רשם ההוצאה לפועל הוגשה תביעה זו. על פי הראיות שהוצגו הצדדים עסקו קודם לכן בדרכים בהן תנוטרל טענת ההפרה לאור הקשיים שהתגלו במימוש הנכס והכדאיות לשניהם בפיצולו לשתי יחידות.

...

בסעיף 8 בהסכם השני הוסכם והובהר מפורשות כי תשלום מלוא סכום ההלוואה והריבית לתובעת באמצעות עו"ד רבינוביץ' "ייחשב כפירעון מלא של ההלוואה ולא יהיו לצדדים, האחד כלפי משנהו, כל תביעה, טענה ו/או דרישה". בסעיף 10 הובהר למניעת ספק כי במידה שהנתבעת תשלם לתובעת באמצעות עו"ד רבינוביץ' "באופן מלא או חלקי" את סכום ההלוואה בצירוף הריבית וכן הוצאות המכירה כולל שכ"ט בהתאמה לעבודה שנעשתה וכפי שיוסכם בין הצדדים, "כי אז יהיה הסכם זה בטל ומבוטל ולא תהיה לצדדים, האחד כלפי משנהו, כל דרישה שהיא". בסעיף 11 בהסכם השני נקצבו 8 חודשים לניסיונות המכר ונקבע כי ככל שלא יצלחו ניסיונות המכר תוך חצי שנה (פער הזמנים נובע מטעות בהסכם אך משמעותו לא באה לידי ביטוי בענייננו), "יחזרו לעמוד בעינם כל תנאי הסכם ההלוואה לרבות לעניין אופן מכירת הבית כאמור בסעיף 9 להסכם ההלוואה, כאשר עו"ד רבינוביץ' ימונה ככונס נכסים...". לטענת הנתבעת לא ניתן היה למכור את הנכס בתקופה האמורה כיוון שהיה באמצע הליכי רישום לפיצולו לשתי יחידות, ולכן הסכימו הצדדים לדחות את הפירעון והמכר בשמונה חודשים.

במצב זה, ולו היה נפסק פיצוי מוסכם, היה מקום לייחס לתובעת אשם תורם לעיכוב זה. סוף דבר עניינו של הליך זה בתביעות הדדיות בין מלווה ולווה לאחר שסכום ההלוואה נפרע עד תומו ועתה פונים הצדדים לסוגיות פריפריאליות ביחסיהם.

תביעת התובעת לפיצוי מוסכם נדחית משעה שנקבע כי במערכת ההסכמים בין הצדדים ויתרה התובעת על פיצוי זה, ומסקנה זו נתמכה הן בהסדר בלשכת ההוצאה לפועל הקובע את השבת יתרת הכספים לנתבעת ללא סייג והן מכח דיני תום הלב השוללים את אפשרותה של התובעת לדרוש כעת פיצוי כאמור.

תביעתה הנגדית של הנתבעת לפיצוי מהתובעת נדחית אף היא.

המבקשים הגישו בקשה למתן רשות להיתגונן בה העלו את הטענות העיקריות הבאות: המשיב לא מיצה את הליכי הגבייה נגד החברה, לא הבהיר האם הגיש נגדה תביעת חוב והאם קיבל כספים על חשבון החוב, בשים לב לכך שבמועד הפרוק היו בחברה מלָאים ופס ייצור בשווי רב; מכאן, טענו המבקשים, הנם זכאים לקזז מסכום התביעה כל דיבידנד שיעלה בידי המשיב לקבל מקופת הפרוק.

בסיכומיהם חזרו המבקשים על טענותיהם בבקשת הרשות להיתגונן וטענו כי העובדות עליהן הצהירו בתצהיריהם לא נסתרו בחקירתם הנגדית וכי לא נחקרו ביחס לטענות ההגנה העיקריות שלהם, כגון ההסכמה בין הצדדים למיצוי ההליכים טרם הפניה אליהם כערבים, ביטולה השרירותי של מסגרת האשראי של החברה והפרת חובת הגילוי כלפי המבקשת.

בדיון זה הודיע מפרק החברה כי הציוד שהיה בה נמכר באישור בית המשפט בתמורה לסך של 220,000 ₪ וכי 16 עובדים של החברה הגישו נגדה תביעות חוב.

הטענה לקזוז דיבידנד מקופת הפרוק של החברה ממסמכי תיק הפרוק בבית המשפט המחוזי עולה, כי קופת הפרוק כוללת סך הכל כ - 200,000 ₪, כספי מכירת נכסי החברה על ידי המפרק; לאור גובה חובותיה של החברה, כ - 8-7 מיליון ₪, הסיכוי שהמשיב, שאיננו נושה בדין קדימה, יזכה לדיבידנד כלשהוא הנו אפסי.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשים, לפיה אין במכתבי הפיטורים כדי ללמד על הפסקת פעילותה העסקית הכוללת של החברה, זאת לאור לשונם הברורה של המכתבים, שנוסחו על ידי המבקש עצמו, קרי: "עקב סגירת פעילות החברה וגו'". המדובר בסגירה מלאה של הפעילות, ללא הסתייגות או התייחסות לכך שמדובר בסגירה חלקית של הפעילות.

סוף דבר עולה, איפוא, כי דין טענות ההגנה של המבקשים להידחות אחת לאחת.

אשר על כן, דין הבקשה למתן רשות להתגונן להידחות, וכך אני מורה.

נטען, כי בכך המשיבות הפרו את הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968, והוראות חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, וכן ביצעו הפרת חוזה, הפרו את חובת תום הלב במו"מ ובקיום החוזה, זאת יחד עם טענות לפיהן המשיבות ביצעו עוולות של עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות, הפרת חובת גילוי, הטעה ותאור כוזב.

לצד זאת, מוסיפות המשיבות לטעון, כי משהמבקש הודה כי היה מודע לקיום החלודה במועד רכישת רכבו, אזי לפי סעיף 12 לחוק המכר אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר אם ידע עליה בעת גמירת החוזה, ושלמבקש לא נגרם כל נזק שהרי יש להניח כי נזק החלודה הקיים התבטא במחיר התמורה אותו שילם בגין רכישת הרכב על-ידו.

כמו כן, המשיבות עומדות על כך שאין לסווג את טענתן כטענת הודאה והדחה, ושטענתן אינה נסובה על שאלת מחיר הרכישה של הרכב, אלא בעצם קיומה של עילת תביעה למבקש ולחברי הקבוצה הנטענת, שכן לא תקום עילת תביעה לאדם שרכש את רכבו ביודעו על החלודה ומשזה הוביל לקזוז במחיר הרכישה.

" וכן, קבעה בעיניין רע"א 2224/17 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ורה פרוידמן (פורסם בנבו, 27.06.2017) "ככלל, אכן אין לכלול בתגובה לתשובת המשיבים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית חומר "אשר על פי טיבו ואופיו היה אמור להיות חלק מבקשת האישור המקורית". ברם, אין מניעה לכלול במסגרת תגובה כאמור ראיות וטענות המהוות מענה ישיר לטענות הגנה שהעלה המשיב לבקשת האישור בתשובתו.

...

לטענת המשיבות, מסכת עובדתית זו מוליכה למסקנה, כי למבקש וחברי הקבוצה הנטענת לא עומדת כל עילת תביעה נגדן.

בהקשר זה, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא לפיה אין חובה לכלול בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מענה מראש לטענות הגנה גם אם צפוי כי תיטענה על ידי הצד שכנגד.

במקרה דנן, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה ולהתיר את צירוף הראיות.

סוף דבר אני מקבלת הבקשה כמבוקש.

התובעת היא חברה בע"מ, שעיסוקה גידול ומכירה של פרחי קאלה, ובבעלותה 2 חממות ביישוב רהט.

עוד טענה הנתבעת, כי אינה אחראית כלפי התובעת בגין הפרת חובת גילוי, הטעה, חוסר תום לב או מצג שוא.

עם זאת, נותרת בידי המשווק הזכות להשיב את הסחורה בכל עת, במדה והוא לא מצליח למכור אותה.

מאחר והביטול נעשה כדין, ואין מחלוקת שהתמורה הושבה לתובעת (למעשה, התמורה לא שולמה, שכן השיקים המעותדים בוטלו), בוצעה השבה, כדרישת סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1971.

מהתמורה עבור הפקעות שנמכרו מקזזת הנתבעת הוצאות בגין מיון, אריזה וטפול, והיתרה מועברת למגדל (עמ' 52, שורות 18 - 26 לפרוטוקול).

...

סיכומם של דברים, מאחר ולא הוכח שהנתבעת אחראית לפגמים בפקעות וכפועל יוצא מכך, לנזקים שנגרמו לתובעת, דין התביעה להידחות.

אני דוחה, אפוא, את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת, באמצעות ב"כ, את הוצאותיה בגין שכר טרחת המומחה מטעמה (כנגד הצגת קבלות), חלקה בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

אבי פנה לבריאן בהצעה שאליה עיקריה: בריאן ישקיע סך של 550,000 דולר בתמורה למחצית הזכויות בנכס, כאשר 50,000 דולר מתוכם ישמשו כהון חוזר למיזם המשותף (working capital), ו-500,000 דולר ישולמו לאליטם, כהחזר השקעתה ברכישת הנכס (כך שיתרת השקעתה תעמוד על סך של 50,000 דולר); אבי, בשם אליטם, ידאג לניהול הנכס והשבחתו או מכירתו; לאחר מימוש הנכס ותשלום ההוצאות לצדדים שלישיים, הצדדים יהיו זכאים תחילה להחזר מלוא השקעותיהם, ורק לאחר החזר ההשקעה הרווחים שייוותרו יחולקו בחלקים שוים בין הצדדים.

50,000 דולר נוספים ישמשו כהון חוזר לצורכי הפרויקט; (ה) ככל שיהיה צורך להשקיע סכומים נוספים, הצדדים יעמידו מימון נוסף בחלקים שוים, וככל שהמימון לא יועמד באופן שוויוני כאמור, הקפי האחזקה של כל צד יעודכנו בהתאם; (ו) לנוכח קיומם של הליכים משפטיים ביחס לנכס שהתנהלו נגד המוכרים, שבמסגרתם טענו המוכרים לבטלות עסקת המכר, אליטם, אבי וחנה, העמידו לטובת קינג ג'ורג' בטוחות להחזר השקעתה בסך של 550,000 דולר למקרה שאליטם תפסיד בהליכים המשפטיים; (ז) אבי יהיה זכאי ל-10% מריווחי הפרויקט כדמי ניהול.

עם זאת, סעיף 54(א) לחוק החברות קובע כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אלולא אותו ייחוס". כדי שתקום חבות אישית של נושא משרה ברשלנות יש להוכיח שנושא המשרה עיוול כלפי הניזוק בעצמו, קרי: שמתקיימת חובת זהירות של נושא המשרה כלפי הניזוק, שהחובה הופרה, ושמתקיים קשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק (עמוס הרמן דיני נזיקין 222-220 (מהדורה שנייה 2020)).

אלא שאילו חנה הייתה מבררת ומגלה את דבר קיומם של ההסכמים ובעלי המיקצוע היו ערים להם, חזקה שהם לא היו מופרים, ולמצער המחלוקת המשפטית הייתה מובאת לבירור משפטי לפני החלוקה ולפני שאליטם רוקנה מתוכן, והנזק היה נימנע במישור הקשר הסיבתי.

בפועל, מתוך תמורת עסקת המכר, בנכוי ההוצאות, נותר לחלוקה סך של 728,258 דולר (2,853,044 ש"ח).

...

כתב ההגנה בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את התביעה.

המיזם אכן נוהל משך שנים רבות, אבי השקיע משאבים בניהולו, אך בסופו של דבר לא הרוויח ממנו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התוצאה היא כדלקמן: התביעה העיקרית של קינג ג'ורג' מתקבלת במלואה במובן זה שאליטם וחנה, ביחד ולחוד, ישלמו לקינג ג'ורג' סך של 312,000 דולר נכון ליום 9.2.2015 כשלסכום זה תיתוסף הריבית ההסכמית ממועד זה ועד יום התשלום בפועל או יום חתימת הפסיקתה (שתיחשב לפסק דין בתביעת קינג ג'ורג'), לפי המוקדם, וכפוף לתשלום יתרת האגרה.

התביעה שכנגד של אליטם ואבי נגד קינג ג'ורג' והתביעה "הרגילה" נגד בריאן נדחית.