מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכות פריסת מס שבח על שבח מקרקעין שנמכרו על ידי חברה

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

האם חברה המוכרת מקרקעין רשאית לבקש כי המס שנצמח לה על השבח ישולם בפריסה על פי סעיף 48א(ה) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963? זו השאלה העומדת להכרעתנו בערר זה, שהוגש על החלטת המשיב בגדרה נקבע, כי הזכות לבקש פריסה של המס נתונה רק למוכר יחיד.
העוררות הגישו הצהרות על מכירת הזכויות ובקשו לנכות מהשבח שנצבר להן נכויים שונים.
תמצית הטענות העוררות טוענות כי על פי הוראות סעיף 48א(ה)(1) לחוק מסוי מקרקעין, הן רשאיות לבקש לפרוס את מס השבח על פני 4 שנים שקדמו ליום המכירה.
העוררות טוענות כי הזכות לבקש את פריסת מס השבח על פי סעיף 48א(ה) לחוק מסוי מקרקעין נתונה לכל מוכר, בין אם מדובר במוכר יחיד ובין אם מדובר בתאגיד.
המשיב טוען כי למרות העדרה של הוראה מפורשת המסייגת את הזכות לבקש פריסה ליחיד, הרי שתכלית ההוראה מחייבת מסקנה זו. הכרעה סעיף 48א(ה) לחוק מסוי מקרקעין קובע: (1) המוכר רשאי לבקש כי המס על השבח הריאלי יחושב כאילו נבע השבח בחלקים שנתיים שוים, תוך תקופה שאינה עולה על ארבע שנות מס או על תקופת הבעלות בנכס, לפי הקצרה שבהן, והמסתיימת בשנת המס שבה נבע השבח (להלן - תקופת הפריסה), כדלקמן: (א) בכל אחת משנות המס בתקופת הפריסה - חלק השבח הריאלי יצורף להכנסה החייבת הקובעת של המוכר באותה שנת המס, וחישוב המס ייעשה בהיתחשב בשיעור המס הקבוע בסעיף קטן (ב), בשעורי המס החלים על כלל הכנסתו החייבת של המוכר לפי הוראות הפקודה וביתרת נקודות הזיכוי שזכאי להן המוכר בכל אחת משנות המס בתקופה האמורה; (ב) על אף הוראות פסקת משנה (א), בשנה שבה נבע הרווח - יחושב המס על חלק השבח המיוחס לה, לפי האמור בסעיף קטן (ב); הוראות פסקה זו יחולו רק אם המוכר הגיש דוחות לפי סעיף 131 לפקודה לשנות המס שבתקופת הפריסה, למעט שנות מס שלגביהן טרם חלף המועד להגשת אותם דוחות; לענין פסקה זו – "תקופת הבעלות בנכס" - תקופה שתחילתה בתחילת שנת המס שלאחר שנת המס שבה הגיעה הזכות במקרקעין לידי המוכר וסיומה בתום שנת המס שבה יצאה הזכות במקרקעין מידיו; "הכנסה חייבת" - לרבות שבח; "ההכנסה החייבת הקובעת בשנת המס" - ההכנסה החייבת במס בשנת המס כפי שנקבעה בשומה סופית, ואם לא נקבעה בשומה סופית, כפי שהוצהרה בדוח שהוגש לאותה שנה לפי סעיף 131 לפקודה; לגבי שנת מס שהמועד להגשת דוח כאמור לגביה טרם חלף, יראו כהכנסה החייבת במס את ההכנסה החייבת במס בשנת המס האחרונה שלגביה הוגש דוח, או שלגביה נקבעה שומה סופית, לפי שנת המס המאוחרת; "שומה סופית" - שומה שאין עליה זכות להשגה או לערעור; "המוכר" - מוכר שהוא תושב ישראל.
המינוי נדחה על ידי בכתב לכל הגורמים הנוגעים בדבר תוך יומיים מהידיעה על המינוי.
...
המשיב טוען כי למרות היעדרה של הוראה מפורשת המסייגת את הזכות לבקש פריסה ליחיד, הרי שתכלית ההוראה מחייבת מסקנה זו. הכרעה סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין קובע: (1) המוכר רשאי לבקש כי המס על השבח הריאלי יחושב כאילו נבע השבח בחלקים שנתיים שווים, תוך תקופה שאינה עולה על ארבע שנות מס או על תקופת הבעלות בנכס, לפי הקצרה שבהן, והמסתיימת בשנת המס שבה נבע השבח (להלן - תקופת הפריסה), כדלקמן: (א) בכל אחת משנות המס בתקופת הפריסה - חלק השבח הריאלי יצורף להכנסה החייבת הקובעת של המוכר באותה שנת המס, וחישוב המס ייעשה בהתחשב בשיעור המס הקבוע בסעיף קטן (ב), בשיעורי המס החלים על כלל הכנסתו החייבת של המוכר לפי הוראות הפקודה וביתרת נקודות הזיכוי שזכאי להן המוכר בכל אחת משנות המס בתקופה האמורה; (ב) על אף הוראות פסקת משנה (א), בשנה שבה נבע הרווח - יחושב המס על חלק השבח המיוחס לה, לפי האמור בסעיף קטן (ב); הוראות פסקה זו יחולו רק אם המוכר הגיש דוחות לפי סעיף 131 לפקודה לשנות המס שבתקופת הפריסה, למעט שנות מס שלגביהן טרם חלף המועד להגשת אותם דוחות; לענין פסקה זו – "תקופת הבעלות בנכס" - תקופה שתחילתה בתחילת שנת המס שלאחר שנת המס שבה הגיעה הזכות במקרקעין לידי המוכר וסיומה בתום שנת המס שבה יצאה הזכות במקרקעין מידיו; "הכנסה חייבת" - לרבות שבח; "ההכנסה החייבת הקובעת בשנת המס" - ההכנסה החייבת במס בשנת המס כפי שנקבעה בשומה סופית, ואם לא נקבעה בשומה סופית, כפי שהוצהרה בדוח שהוגש לאותה שנה לפי סעיף 131 לפקודה; לגבי שנת מס שהמועד להגשת דוח כאמור לגביה טרם חלף, יראו כהכנסה החייבת במס את ההכנסה החייבת במס בשנת המס האחרונה שלגביה הוגש דוח, או שלגביה נקבעה שומה סופית, לפי שנת המס המאוחרת; "שומה סופית" - שומה שאין עליה זכות להשגה או לערעור; "המוכר" - מוכר שהוא תושב ישראל.
בשים לב למסקנה זו אציע לחברי לחייב את המשיב לשלם לעוררות הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.
סבור אני כי במידה ואין הכרעה חד משמעית בחוק בו אנו עוסקים, עלינו לבקש פתרון בחוק המקביל ובסעיף העוסק בכך ולהשליך ממנו לעניינינו.
יתירה מכך מוטלת עלינו החובה לנסות וליצור הרמוניה בין החוקים השונים ומשכך המסקנה המתבקשת כי הגדרת "המוכר" בחוק מיסוי מקרקעין הינה אף חברה כהגדרת נישום בפקודה.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המשיב סבר כי העוררים לא הוכיחו דבר באשר להתנהלות בפני פקיד השומה ואף לא הוכיחו כי הם זכאים לפריסה של שומת מס השבח.
עמדה זו בוטאה ע"י הנשיא מ' שמגר בע"א 87 / 177 לידיה וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נתניה (מד (4) 607, עמוד 612) "נשאלת השאלה, מה הדרך הפרוצדורלית להעלאת הטענה, ומה הערכאה אשר תחליט בדבר. סבורני כי הדרך שננקטה בתיק זה, היינו פנייה לבית המשפט המחוזי למתן פסק-דין הצהרתי בדבר הזכויות בנכסים, היא הדרך הראויה. כמובן, יש להזמין את כל הצדדים הנוגעים בדבר, ובהם מנהל מס שבח, אם הפנייה לבית המשפט נעשית בהקשר של עיסקה עתידית במקרקעין. בתיק שלפנינו, הפנייה לבית המשפט המחוזי בירושלים צפתה פני עיסקה במקרקעין לגביהם נתבקשה ההצהרה." מכיוון שהעוררת והעורר לא פנו לבית דין לעינייני מישפחה לשם הסדרת ענייניהם בנושא הבעלות על המקרקעין, ועדת הערר אינה מוסמכת לידון בטענה זו. משמעות הילכת השתוף כששני בני הזוג או אחד מהם אינם בחיים והטענה נטענת על ידי יורשיהם הנשיא מ' שמגר בע"א 87 / 177 לידיה וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נתניה משקף את העמדה המקובלת כיום והיא: "מבחינה זו, תיתכנה נסיבות שטענת בן הזוג לבעלות מכוח שתוף בנכסים תועלה עם הוצאת צו ירושה, ותיתכנה נסיבות, כמו בתיק שלפנינו שבו הוצא צו הירושה ללא עוררין ובדרך השגרה, שהטענה תועלה בפעם הראשונה בשעת מכירת הנכס שלבעלות בו טוענים. סדר הדברים אינו בהכרח קבוע ואינו צריך להשפיע על המסקנה המשפטית. ניתן לתאר מקרה של מכירה עובר להוצאת צו ירושה או בד בבד עמו או מכירה שהיא מנותקת מהליך קבלת צו הירושה. רשויות המס אינן צריכות להיבנות מכך שבעל הנכס מבקש לתרגם זכויותיו המשפטיות שבכוח לזכויות משפטיות מוכרות, וזאת אף אם הדבר נעשה באיחור, אד לפני תשלום המס.
לוועדה אין סמכות לידון בקנסות אי הצהרה המוטלים כדין, ונאמנים עלי דבר ועדת הערר באשר לטיבו של הקנס ולשיקול דעת המנהל להפחיתו (בו"ע 25705-02-12 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' מנהל מס שבח חיפה (ניתן ביום 21/11/12), (פסקה 22( "גם טענה זו איננו מקבלים. הפחתת הקנס מסורה לשיקול דעתו של המנהל אם ראה כי האיחור נובע "מסיבות מוצדקות". הקנס על פי "סעיף 94א' לחוק אינו עונש אלא סנקציה מנהלית שנועדה לסייע בהרתעה ולאפשר אכיפה יעילה של חובת תשלום המס (ראו למשל ע"פ 758/80 יש-לי בע"מ חברה פרטית נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 625 (1981); רע"א 277/82 נירוסטה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 826, 831 (1983); י' הדרי מסוי מקרקעין 310 (מהדורה שנייה, 2007)). נקודת המוצא צריכה על כן להיות כי מקום שבו נקבע בדין שיעור קנס שעל נישום לשלם בשל מחדלו, יש להותיר את הקנס בשיעור הקבוע. הפחתת הקנס תעשה על ידי המנהל על פי שיקול דעתו רק במקרים מתאימים. בית המשפט ימנע מלהתערב בשקול דעת זה אלא אם כן נפלו בו פגמים כמו חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי או חוסר סבירות קיצונית". בנסבות המקרה שבפנינו התוצאה המצטברת של הסכומים בגין מס הרכוש, היטל ההשבחה, מס השבח, הריבית, ההצמדה והקנסות עלולה לעלות על גובה התמורה שקבלו העוררים בזמנו בעיסקת המקרקעין.
...
יהושע ביליצקי, רו"ח רו"ח נדב הכהן: הנני מצטרף לעמדתו של חבר הועדה, רו"ח יהושע ביליצקי, לפיה יש לדחות את בקשת העוררים לפיצול השבח ביניהם.
_____________ נדב הכהן, רו"ח השופטת רות שטרנברג אליעז מקובלת עלי דעתם של חבריי בסוגיות שעלו בערר זה, למעט תחולת חזקת השיתוף כפי שהסברתי בחוות דעתי.
__________________________ רות שטרנברג אליעז שופטת אשר על כן נדחה הערר ברב דעות, בנושא חלוקת השיתוף, מתקבל חלקית בסוגיית ניכוי ההוצאות ומתקבל בדעת רוב בסוגיית פריסת השבח.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

המשיב טוען גם כי לאור הסכמתם של העוררים כי הוראת הפטור לנכה לפי סעיף 9(5) לחוק אינה חלה במישרין על השבח הריאלי במכירת זכות במקרקעין, הרי שלא ניתן להחיל את הפטור בעקיפין דרך מנגנון פריסת המס.
כפועל יוצא מכך, גם בעת הפיכתה של הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית מן השבח להכנסתו של הנישום מכוח סעיף 64א לפקודה, לא ניתן להחיל לגביה פטורים, נכויים או קזוזם הרלוואנטיים להכנסה זו. למרות זאת טוענים העוררים כי בשלב הפריסה יש לחשב את שעורי המס תוך היתחשבות בהוראות הפטור לנכה.
אין ספק כי הפסיקה הקיימת קבעה, כפי שהוזכר על ידי יושב הראש הנכבד, כי סעיף 9(5) לפקודה אינו חל כלל על השבח הריאלי בפריסה.
...
דן מרגליות, עו"ד חבר הוועדה עו"ד דב שמואלביץ, חבר הוועדה מקובלת עלי גישתו של יושב ראש הוועדה בסעיף 29 לחוות דעתו, כי  על פי החיקוק הקיים הפטור ידון בשלב חישוב השבח הריאלי ולא לענין שיעור המס.
אף אם נקבל את גישת העוררים לכך שמעמדה של המנוחה כנכה היא עובדה חדשה שלא עלתה לשולחנו של המשיב לעת החלטתו בהשגה, הרי שנגיע לאותה מסקנה שהגיע אליה היו"ר כי אין להשתמש בכפל פטור גם לענין חישוב השבח הריאלי וגם לענין שיעור המס פריסה.
סבורני כי החלטה זו הינה החלטה מבהירה לענין הפטור של נכה - אל מול החקיקה העמומה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

השאלה שניצבת לפנינו בעירעור דנן הנה: האם זכות זו (להלן: זכות הפריסה או הזכאות לפריסה) נתונה רק לנישום יחיד בשר-ודם או שמא גם לחברה? פסק הדין מושא העירעור, ו"ע (חי') 44202-05-16 טוונטי האנדרד נהריה בע"מ נ' מנהל מסוי מקרקעין חיפה, שניתן ביום 19.1.2018 על ידי ועדת הערר לפי חוק מס שבח שליד בית המשפט המחוזי חיפה (יו"ר הועדה, סגן הנשיא ר' סוקול; וחברי הועדה עו"ד ד' מרגליות ועו"ד ד' שמואלביץ) (להלן: ועדת הערר או הועדה), קבע כי הזכאות לפריסה נתונה גם לחברות.
״אפקט הדחיסה״ מכשיל השגת יעד זה על ידי הפיכת הנישום שהפיק רווח ממכירת נכס ל״עשיר״ לצרכיה של שנת המס בה בוצעה המכירה, בשעה שרמת יכולתו הכלכלית – שאותה ראוי לאמוד בהתייחס לכל תקופת הבעלות בנכס – נופלת מזו של העשירים האמתיים אשר משלמים מס שולי הזהה לשלו (ראו גליקסברג "מיצוע שבח המקרקעין", עמ' 377).
באשר לחברות, סעיף 48א(א) לחוק מס שבח קובע בעיניינן כי "חבר-בני-אדם יהיה חייב במס על שבח ריאלי, בשיעור הקבוע בסעיף 126(א) [לפקודת מס הכנסה – א.ש.]". סעיף 126(א) לפקודת מס הכנסה – כפי שמעידה עליו כותרתו, "מס חברות" – קובע כי "על הכנסתו החייבת של חבר-בני-אדם יוטל מס שייקרא "מס חברות", בשיעור של 23%". הווה אומר: גם מלשון החוק עולה כי לענייניה של הזכאות לפריסת השבח הריאלי, לא הרי נישום יחיד כהרי נישום שהוא חברה. רק נישום יחיד יכול לממש את הזכאות לפריסה בהתאם לתנאי ממושה אשר נקבעו בחוק כמסגרת של מסוי פרוגרסיבי. חברות אינן יכולות לממש את הזכאות בתנאים אלה – דבר שמלמד על כך שהמחוקק הוציאן מכלל הזכאים לפריסה.
...
זאת ועוד אף שדין הערעור להתקבל פה בנסיבותיו – את פרשנות סעיף 91 (ה) לפקודה יש להשאיר בצריך עיון.
המשנה לנשיאה הנשיאה א' חיות: אני מצטרפת בהסכמה לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט א' שטיין ולפיה יש לקבל את הערעור ולקבוע כי הזכאות לפריסת השבח הריאלי לפי סעיף 48א(ה)(1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, נתונה לנישומים יחידים ולא לחברות.
ולבסוף, כפי שהיטיב להדגיש חברי המשנה לנשיאה ח' מלצר, מקום שבו המסע הפרשני - שתחילתו בלשון החוק והמשכו בהתחקות אחר תכליותיו הסובייקטיבית והאובייקטיבית - אינו מאפשר גיבוש מסקנה פרשנית לעניין התכלית, מתפרש חוק המס באופן המקל עם מי שאמור לשאת במס וזאת על פי העיקרון הכללי הנוהג בשיטתנו המשפטית בדבר השמירה על החירות ועל זכות הקניין.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

המשיב סבור כי היה מקום לנכוי פחת על ידי העוררת ומפנה להוראות המקצועיות הקובעות את דרך ניכוי הפחת.
סעיף 6 לחוק מסוי מקרקעין קובע: (א) מס שבח מקרקעין (להלן - המס) יוטל על השבח במכירת זכות במקרקעין.
(ב) השבח הוא הסכום שבו עולה שווי המכירה על יתרת שווי הרכישה כמשמעותה בסעיף 47.
אם אין שבח החוק אינו מטיל חיוב במס (ראו ע"א 4271/00 מ.ל. השקעות ופיתוח בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נז(2) 953, 959-958 (2003); ע"א 8569/06 מנהל מסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי (ניתן ביום 28/05/2008); ע"א 1527/97 אינטרבילדינג חברה לבנין בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פ"ד נג(1) 699, 715 (1999)).
הכרה בנכוי הפחת על הנכס מהוה פריסה של ההוצאה ההונית לרכישת הנכס על פני שנות השמוש בנכס לצורך ייצור הכנסתו של הנישום (י' אדרעי מבוא לתורת המיסים 206 (2008)); א' רפאל מס הכנסה כרך א' 523 (2004)).
...
סוף דבר בשים לב למסקנה העובדתית האמורה ולאור פרשנותו הראויה של סעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין, מתחייבת המסקנה כי לא היה מקום לנכות את הפחת מיתרת שווי הרכישה.
על כן אנו מקבלים את העררים ומורים על ביטול השומות שהוצאו לעוררת על ידי המשיב.
המשיב ישלם לעוררת הוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו