זכות פיטורים ללא פירוט סיבות מוצדקות

הפיטורים לכשעצמם היו ללא סיבה מוצדקת: התובע פוטר מכיוון שחשף ליקויים חמורים ביותר, כאשר לא התייחסו בהנהלה ברצינות הראויה לממצאים שהגיש; לאחר שהזכיר את משרד הבריאות, נמצאה עילה פיקטיבית לפטר אותו במהירות האפשרית מהנתבעת; השימוע נערך למראית עין, שכן קולו של התובע כלל לא נשמע והנתבעת הודיעה לו על פיטוריו בתחילת השימוע ללא שניתנה לו אפשרות להגיב; כמו כן, התובע לא קיבל עותק מפרוטוקול השימוע.

משהנתבעת טענה כי ברשותה העתק של המכתב, בעוד התובע טען כי לא היה כלל מכתב, הרי שהנטל היה על הנתבעת להציג בפני בית הדין את המכתב והנתבעת לא עמדה בנטל זה. המסקנה מהאמור לעיל הנה, כי לתובע לא נימסר מכתב הזמנה לשימוע, לא פורטו לפניו טרם השימוע העילות לשימוע ואף לא הודעה לו זכותו להיות מיוצג במעמד השימוע.

מבחינת השיקולים לחומרא, הבאנו בחשבון כי עילת הפיטורים לא הייתה עניינית וכי העילה שהוצגה לתובע נועדה להוות כסות לעילה האמיתית שהנה איומי התובע כי יפנה למשרד הבריאות ביחס למכירת בשר פג תוקף כטרי; וכן את העובדה כי הנתבעת לא המציאה לתובע מכתב זימון לשימוע, לא פירטה בפניו את הסיבות שבגינן היא שוקלת לסיים את העסקתו, לא יידעה אותו כי הוא יכול להגיע לשימוע מיוצג, ולא נתנה לו מספיק זמן להערך לשימוע (השימוע נקבע מהיום למחר וללא פירוט כאמור).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 30,000 ₪; פיצוי בגין הפרת חוק לשון הרע, בסכום של 10,000 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים ופיצוי בגין עוגמת נפש – נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

דיון והכרעה (1) נסיבות סיום העסקתו של התובע לטענת התובע, הוא נידרש על ידי המנוח ג'מאל אבו חלתם (להלן- ג'מאל) "להחזיר לו הסך של 700 ₪ שהועברו לו ביתר. התובע סירב להחזיר לנתבעת באמצעות אבו חלתם את הסך הנ"ל ועל כן הפסיקה הנתבעת את ההיתר של התובע. התובע פנה למר גמאל אבו חלתם השני מסר לו שכן הנתבעת הפסיקה לו את היתר העבודה שלו לאור שלא החזיר את הסך של 700 ₪". בזיקה לכך טען התובע, כי פוטר שלא כדין ובחוסר תום לב וללא מתן זכות שימוע, ועל כן הוא זכאי לפצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא מתן זכות שימוע בגובה של 3 משכורות, לפצויי פיטורים ולפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת (סע' 3, 9, 19 ו-23 לכתב התביעה; סע' 4 לתצהיר התובע).

מיום 12.6.18, החלטת על דעת עצמך שלא להגיע לעבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא סיבה מוצדקת.

בעניינינו התובע לא פירט בעבור אילו ימי חג לדעתו הוא זכאי לקבל תשלום, אלא הסתפק בטענה כוללנית.

...

אמנם במהלך עדותה התקשתה יפית להבהיר בדיוק מה היה פועלו של ג'מאל בחברה, אך עדותה של יפית בהקשר רכיב זה מהימנה בעינינו, שכן שוכנענו כי התובע היה מקבל "גיפט קארד פעמיים בשנה בסך 250 ₪ והיינו מכינים, הבחורה נטשה הייתה מכינה רשימה" (ע' 9 ש' 1-2); וההחתמה נעשתה על ידי ג'מאל (ע' 9 ש' 1-2).

התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: א. פיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 4,992 ₪.

אשר לטענת המבקש לפיה שינוי מערך התנועה במקום גרם להתרחשות התאונה טענה המשיבה כי השינוי אינו פוטר אותו מנהיגה ראויה ולכן לא מיתקיים בעיניינו עוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל מיום 29.12.09 בו נקבע כי: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. העדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שאירע בעניינינו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש מאישור המסירה, הנמצא בתיק בית המשפט, עולה כי כתב האישום וההזמנה לדיון שנקבע לתאריך 15.12.2020 נשלחו, באמצעות מזכירות בית המשפט בדואר רשום לכתובת "ד'ו אלנוריין 22, ירושלים" ונמסרה, בתאריך 23.10.2020 לידי למי שגר עמו בבית ונראה כי מלאו לו 18 שנים שאף אישר את קבלת דבר הדואר בחתימת ידו.

המבקש לא פירט בבקשתו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון שהתקיים בהעדרו.

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי מדובר בענישה מידתית וסבירה.

לפיכך, אני קובעת כי הותרת פסק הדין על כנו לא יגרום לחשש לעיוות דין למבקש.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

" על פי הדין, "חוזה העבודה לתקופה קצובה כולל את המועד לסיומו. על כן, פיטורים של עובד לפני המועד האמור הם פיטורים שלא כדין המפרים את חוזה העבודה. זהו המצב אלא אם כן היתנהגות העובד (שהיא כשלעצמה הפרה של חוזה העבודה) מקנה למעביד סיבה מוצדקת לניתוק הקשר לפני המועד הקצוב בחוזה." (רות בן ישראל דיני עבודה (כרך ב') 729 (2002); דב"ע מח/ 3-22 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ – יפה, פד"ע כ 107 (1988)).

מעדותו של גל עולה כי במסגרת השיחה, שלשיטת הנתבעת היתה שיחת שימוע, לא פורטו כל הסיבות שבעטיין הנתבעת שקלה לפטר את התובע (עמוד 49, 19 – 37, עמוד 50, שורות 1 – 8): "ת: אני נתתי לו אפשרות להסביר לטעון ולא רק זה, גם היו לנו שיחות שהשתדלתי איך אומרים להקל גם עליו, כל העניין הזה של ההעסקה שלו ובכלל זה מתוך כוונה טובה אבל לא מתוך כוונה רעה. והייתה לי,

כך גם לשיטתו, התובע תוגמל בגין עסקה אחרת שהיה מעורב בה בתקופת עבודתו (עמוד 18, שורות 34 – 37, עמוד 19, שורות 1 – 5), ולאחר פיטוריו, הורחבה אותה עסקה בה היה מעורב, אך הוא לא תבע בגינה עמלה (עמוד 19, שורות 10 – 13 (ההדגשות אינן במקור - ד.ו): "עבור העסקה מול זאוס למכירה שהייתי תוגמלתי בעמלה. מיד לאחר מכן כבר הייתה כוונה של בעל החברה יהודה לעשות הצטיידות מרחבית ואז למה שגדי יקבל את העמלה של 2 מיליון שקל, גדי יכול ללכת הביתה, וזו הסיבה שגדי הלך הביתה והיום יש מכשירים בזאוס." דברים אלה מתיישבים עם הוראות סעיף 30 (1) לחוזה העבודה, לפיו במקרה של פיטורים, "החברה תשלם לעובד את שכרו לרבות העמלות המגיעות לו בגין התקופה בה עבד בפועל עד מועד סיום עבודתו, לרבות העמלות להן יהיה זכאי בשל מכירות שהושלמו קודם לפיטוריו." (ההדגשה הוספה – ד.ו.).

...

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, על יסוד טענתה כי במעשי התובע, שהביאו בסופו של יום לפיטוריו, הוא הפר הפרה יסודית את חוזה העבודה ועל כן עליו לשלם לה פיצויים בגין נזקים שגרם לה. רקע עובדתי הנתבעת היא חברה העוסקת בייבוא ושיווק של מכשור רפואי המיועד לטיפולי אסתטיקה.

אשר על כן התביעה לעמלות נדחית.

לאור המסקנות המפורטות שם, יש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:   הפרשים בגין שכר עבודה בסך 56,781 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 14,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק בתגמולים) בסך 7,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל.

לאור ההיעדרותו הממושכת של התובע, ללא סיבה מוצדקת, וללא מתן הודעה לנתבעת תוך גרימת נזקים, זימנה הנתבעת את התובע לשימוע ביום 23.5.18.

התובע אשר החל את העסקתו בנתבעת ביום 1.1.17 אינו זכאי לפצויי פיטורין, מאחר והוא לא פוטר אלא הפסיק להתייצב לעבודה על דעת עצמו וללא מתן הודעה מוקדמת.

עם זאת, התובע לא הסביר ולא פירט כיצד הוא הגיע לחישוב שלפיו הוא זכאי לפדיון 20 ימי חופשה.

...

אשר על כן וכפי שקבענו לעיל לעניין ההפרשות לקופת הפיצויים, אנו מורים לתובע לפנות אל חברת הביטוח מנורה ולפעול להנפקת דוחות ההפקדות משנת 2013 ועד לשנת 2018, על מנת לבדוק את סכום ההפקדות לקופת הפנסיה על שם התובע, אשר הופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע בתקופת העבודה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסכום של 112,440 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע במהלך תקופת העבודה, ככל שהופרשו, והצטברו על שם התובע בקופת הפיצויים מיום 1.7.06 ועד לחודש יולי 2018; שכר עבודה- הפרשי דמי מחלה בסכום של 11,854.8 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסכום של 6,000 ₪; פדיון ימי חופשה בסכום של 6,149.34 ₪; הפרשות לקופת הפנסיה בסכום של 29,833.86 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע במהלך תקופת העבודה, ואשר הצטברו על שם התובע בקופת הפנסיה (חלק מעסיק), מחודש פברואר 2013 ועד למועד סיום העסקתו, ככל שהופרשו.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.