זכות ערעור על החלטה שיפוטית חלקית

כלל ידוע הוא כי אופן ההשגה על החלטות שיפוטיות נגזר מן השאלה האם לפנינו "החלטה אחרת" או "פסק דין". המבחן המשמש לסיווגן של החלטות בהקשר זה הוא "מבחן הסופיות" שלפיו יש לבדוק האם סיים בית המשפט בהחלטתו את הדיון בעיניין המונח לפניו (ראו, למשל: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 362 (1997) (להלן: עניין מנדלבליט); ע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (17.8.2006); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 107 (מהדורה שלישית, 2012)).

ואולם, כבר נפסק כי במקום שבו בית המשפט מכריע בבקשה למתן סעד הצהרתי בשלב ביניים של ההליך, אין משמעות הדבר, מניה וביה, שקיימת זכות ערעור על ההחלטה, ולעניין זה יש לבדוק "האם הסעד ההצהרתי שנתבקש וניתן בבית המשפט המחוזי הנו סעד מיוחד ונפרד (ואז זהו פסק דין חלקי) או שמא רק מנגנון לקראת בירור הסעד הסופי שינתן בתובענה (ואז זוהי החלטה אחרת)" (ראו: ע"א 4540/04 מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך, פיסקה 7 (14.9.2006), [ההדגשות במקור, ש.ע.]; ראו גם: ע"א 463/13 מדינת ישראל נ' פרמה גורי בע"מ, פיסקה 8 (10.3.2013)).

...

מכל מקום הצדדים לא טענו בעניין זה ואף אני לא ראיתי להכריע בכך משום שאני סבורה כי בענייננו יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: ע"א 8454/19 יימחק.

המזכירות תתייק את החלטתי זו בתיקי השופט בשני ההליכים שבכותרת.

בשנים הראשונות קצבה חלקית ומשנת 2017 קצבה מלאה לפי אובדן כושר עבודה מלא 100% (מתאריך 1.12.17 נכות רפואית משוקללת 89% ודרגת אי כושר 100%).

באותן הילכות הובהר כי החריגה מההליכים הרגילים נובעת מעיקרון העל של זכות העירעור על החלטה שיפוטית/מנהלית, כהרחבה לזכות שבחוק ובתקנות, ולפיכך, יש לפרשה באופן דווקני.

...

מקובלת עלינו הטענה כי לא בכדי, לא מצא ביה"ד הארצי להרחיב ההלכה לכל ענין ודבר.

כך, טענות התובע בנדון ערטילאיות המה; אין הוא טוען כי נפגמה זכות כלשהי שלו, אינו מצרף אסמכתא לפגיעה שנגרמה לו' ולא הצביע על פגיעה קונקרטית כלשהי, כשלא מצאנו מדוע יש להעמיד קופת הציבור לטובתו, בנסיבות דנא.

לאור כל האמור – משבדין ניתנה החלטת הנתבע ומשיש לאבחן בין הלכת קנטרוביץ לנסיבות דנא – אין לנו אלא לדחות התביעה.

הכלל הוא כי אופן ההשגה על החלטה שיפוטית נגזר מסיווגה של ההחלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" (ראו חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי, 100-99 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)).

בעניינינו, בפסק-הדין החלקי מושא ההליך דנן התקבלה התובענה הייצוגית שהגישו המשיבים כנגד המערערות (בקשת רשות ערעור על ההחלטה המאשרת את התובענה הייצוגית נמחקה על ידי בית משפט זה ביום 3.8.2016 ברע"א 6986/15; להשתלשלות העניינים העובדתית העומדת ברקע ההליך דנן ראו החלטת כב' השופטת ד' ברק-ארז מיום 23.6.2021 בה הוכרעה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין החלקי).

לא נעלמה מעיניי הקביעה הנוספת שנכללה בפסק-הדין החלקי לפיה המערערות תשלמנה "הוצאות לתובעים הייצוגיים בסך של 105,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 140,000 ש"ח". אף שלעיתים ניתן לראות ברכיב מסוג זה כשלעצמו כמקנה זכות ערעור בהליכים של תובענות ייצוגיות (ראו למשל, רע"א 7333/17 גולן נ' ארומה הולדינגרס בע"מ (27.9.2017); ע"א 7874/17 קלאב הוטלס אינטרנשיונאל בע"מ נ' דקל (8.11.2017); ע"א 4246/18 סי ג'יי קט בע"מ נ' סולמי-לביא, משרד עורכי דין, פיסקה 4 (21.10.2018)), איני סבור כי כך ראוי לקבוע בעניינינו.

...

לא נעלמה מעיניי הקביעה הנוספת שנכללה בפסק-הדין החלקי לפיה המערערות תשלמנה "הוצאות לתובעים הייצוגיים בסך של 105,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 140,000 ש"ח". אף שלעיתים ניתן לראות ברכיב מסוג זה כשלעצמו כמקנה זכות ערעור בהליכים של תובענות ייצוגיות (ראו למשל, רע"א 7333/17 גולן נ' ארומה הולדינגרס בע"מ (27.9.2017); ע"א 7874/17 קלאב הוטלס אינטרנשיונל בע"מ נ' דקל (8.11.2017); ע"א 4246/18 סי ג'יי קט בע"מ נ' סולמי-לביא, משרד עורכי דין, פיסקה 4 (21.10.2018)), איני סבור כי כך ראוי לקבוע בענייננו.

הטעם המרכזי לכך הוא שבענייננו הוסיף בית המשפט וקבע בשלהי פסק-הדין החלקי כי "גמול התובעים המייצגים ושכ"ט באי כוחם ייקבעו בפסק הדין הסופי". יוצא, אפוא, כי גם סוגיית הגמול ושכר הטרחה (על היבטיה השונים) לא הוכרעה עד תום במסגרת פסק-הדין החלקי.

בנסיבות אלה ובהיעדר התנגדות מפורשת מטעם המשיבים לבקשת המערערות בעניין זה, מורה אני על שינוי סיווג ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, וזאת בהתאם לתקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כן תתייק המזכירות את החלטתי זו כמו גם את החלטת כב' השופטת ברק-ארז מיום 23.6.2021 בתיק השופט.

] הובאה להכרעתי שאלת סיווגו הנכון של ההליך דנן המופנה כנגד פסק-דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נ' גרוסמן) מיום 12.1.2021 בה"פ 15925-01-17: האם ערעור בזכות או שמא בקשת רשות ערעור.

הכלל הוא כי אופן ההשגה על החלטה שיפוטית נגזר מסיווגה של ההחלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" (ראו חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי, 100-99 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)).

במקרה שבו מדובר בהחלטה שיפוטית שהוכתרה כ"פסק דין חלקי", בדומה לנסיבות המקרה דנן, נידרש בית המשפט לבחון האם עסקינן בהחלטה שיפוטית המסיימת את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מן הסעדים שהתבקשו בתובענה (ראו, בן-נון וחבקין, 107).

...

במכלול הנסיבות ובהיעדר התנגדות מפורשת מטעם המשיב (וראו בהקשר זה סעיף 24 לבקשה לסילוק על הסף), מורה אני על שינוי סיווג ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, וזאת בהתאם לתקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כמו כן אני מורה למערערות – שיכונו מעתה המבקשות – לשאת בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח בגין בקשה זו. המזכירות תפעל לשינוי סיווגו של ההליך כמפורט לעיל ולאחר מכן יימשך הטיפול בהליך כסדרו.

כן תתייק המזכירות בתיק השופט את החלטתי זו כמו גם את החלטת כב' השופט אלרון מיום 23.5.2021.

החלטה זו מפלה לרעה את העותרים הן ביחס למוחמד שקבל פיצוי בקרקע ובכסף, והן ביחס לבעלי זכויות אחרים בכפר עינאן, וזאת מבלי שקיימת כל שונות רלוואנטית המצדיקה הפליה זו. הענקת יחס שונה לעותרים מזה שניתן למוחמד, נובעת משיקולים פסולים ובלתי סבירים, נעדרת כל הצדקה עניינית ואינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת על המשיבה כרשות ציבורית.

החלטה זו, שבהתאם למבחנים המקובלים יש לראות בה כפסק דין חלקי בתובענה (וראו בהקשר זה: רע"א 8316/22 בבא נ' מחאמיד תופיק – חברה לבניין ופיצוח בע"מ, פסקה 24 (22.6.2023); ער"א 5891/22 גנוסר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 7 (18.12.2022)), ניתנה כבר ביום 22.8.2018, כאשר לטיפה או העותרים שבאו בנעליה לא השיגו עליה והיא הפכה חלוטה זה מכבר.

מכל מקום, ומבלי להדרש לטענות המשיבה בנוגע לקיומו של מעשה בית דין, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של בתי המשפט המוסמכים, והגשת עתירה אליו לא נועדה לשמש אפיק השגה עוקף על החלטות חלוטות (בג"ץ 3819/19 ‏עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (31.7.2019); בג"ץ 5350/21 מחאג'נה נ' שר המשפטים, פסקה 18 (18.10.2021); בג"ץ 8263/22 אל-סייד נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (5.12.2022)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

הגם שאין בעובדה זו כדי למנוע באופן גורף בחינתן של טענות מסוג זה, בנסיבות ענייננו נוכח השיהוי העמוק שדבק בהגשת העתירה, אשר לא ניתן לו כל הסבר, אין מקום לדון בטענות אלה של העותרים ודינן להידחות (בג"ץ 6688/22‏ הצלחה – לקידום חברה הוגנת נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 19 (25.1.2023); בג"ץ 6190/21 פואה, יו"ר תנועת "בוחרים במשפחה" נ' השר ניצן הורוביץ – משרד הבריאות, פסקה 15 (22.2.2022)).

התוצאה היא שהעתירה נדחית.