זכות עיון בהודעה לחוקר המוסד לפני הגשת תצהיר עדות ראשית

השופטת לאה גליקסמן לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי באר-שבע מיום 2.9.2020 (ב"ל 63203-11-19; השופטת יעל אנגלברג שהם), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות למשיב (להלן – המוסד) להמציא למבקש את מלוא החומר הרלוואנטי לתביעותיו, לרבות הודעת המבקש לחוקר המוסד, שאלונים וחוות דעת, וזאת לפני מועד הגשת תצהירי עדות מטעם המבקש.

התביעה הראשונה סבה על תיסמונת התעלה הקרפלית (CTS) בידיו, לטענתו בשל עבודתו ארוכת השנים עם מכשירים רוטטים; התביעה השנייה סבה על גרד בידיו שניגרם, לשיטתו, בשל חשיפתו לחומרים במסגרת עבודתו, היות והוא "אינו עובד עם כפפות וללא אמצעי מיגון". תביעות אלו אוחדו ונקבע כי על המערער להגיש תצהירי עדות ראשית.

בתגובה, המוסד טען כי החלטת בית הדין היא החלטה דיונית שמגמת בית דין זה היא שלא להתערב בה; המשמעות האופרטיבית של בקשת המערער היא כי תצהירי העדות מטעמו יוגשו אך ורק לאחר קבלת מלוא החומר שעמד ביסוד החלטת פקיד התביעות, ומדובר באותו חומר המהוה "חומר ראיות" מטעמו של המוסד; אין כל הצדקה כי המוסד יעביר למערער ראיותיו, טרם קבלת גרסה סדורה ומחייבת של המערער, גרסה שהיא בידיעתו המלאה ובשליטתו של המערער, במיוחד נוכח העובדה שעסקינן בתיק של עובדה ומהימנות, ולאור נטל הראייה הרובץ על המערער; במקרה הנידון מיתקיים החריג לכלל של גילוי ועיון במסמכים בשלב המקדמי, ויש לדחות את שלב הגילוי והעיון במסמכים לשלב מאוחר יותר; העתרות לבקשה תיפגע בזכות מהותית של המוסד, שכן קיים חשש ממשי שהמערער יבסס את תצהירו על החומר שיועבר אליו, דבר שיפגע ביכולת המוסד להיתגונן, יוריד לטמיון את פרשת ההגנה והחקירות במסגרתה ועלול לפגוע באמינות גירסתו של המערער וכן ביכולתה של הערכאה השיפוטית להגיע לחקר האמת.

...

החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, וזאת לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להביע עמדה בנוגע לכך, ומשמצאנו כי לא תיפגע זכות דיונית של הצדדים.

בכל הנוגע לגילוי המסמכים – המוסד חייב לגלות את כל המסמכים המצויים בידיו, וככל שיש מסמכים שלטענתו אין לאפשר עיון בהם או שיש לדחות את מועד העיון בהם עליו לציין זאת במפורש.

אין בידינו לקבל את טענת המוסד כי אין ליתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי נוכח הוראות צו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשע"ח – 2017 (להלן – צו הברעות).

סוף דבר: על יסוד האמור לעיל – החלטת בית הדין האזורי מבוטלת.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 63181-11-19) בו התקבלה בקשת המוסד לפיה הודעת המבקש בפני חוקר המוסד (להלן – ההודעה) תועבר לעיון המבקש רק לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו.

המוסד הודיע כי הוא משאיר את העניין לשיקול דעתו של בית הדין ואילו המבקש לא הגיב לאפשרות זו. לנוכח עמדת המוסד, ומשמצאנו כי לא תפגע זכות דיונית של הצדדים החלטנו לידון בבקשת רשות העירעור כאילו ניתנה רשות וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות.

המוסד יאפשר למבקש לעיין בהודעתו בפני חוקר המוסד בטרם הגשת תצהירי המבקש.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בהודעה ובכלל החומר הרלוונטי, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן: אכן ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור היא החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון.

לטעמנו טעמים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הכללים להפעלת שיקול הדעת בהלכת סוויסה ואשר מביאים למסקנה כי במקרה זה מוצדק לסטות מהכלל של "קלפים פתוחים". לפיכך, הגענו למסקנה כי המקרה שלפנינו הוא אחד המקרים שבהם מוצדק להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

סוף דבר – על יסוד האמור לעיל – החלטת בית הדין האזורי מבוטלת.

לאחר הגשת פירוט הגימלאות כאמור, הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה כדלקמן: תצהיר שלה, תצהיר של בתה, גב' עדה אשקר, תצהיר של חתנה (לשעבר), מר סאמי אשקר, תצהיר של מר אחמד חטאב ותצהיר של בנה, מר ג'יהאר נאבולסי.

בתום שמיעת העדויות ביום 15.6.2020 נעתר הנתבע לבקשת התובעת לעיין בתיקי המנוח והודיע כך: "שיהיה ברור שהסכמתי ניתנה לעיון בתיקי המנוח למרות שאין לתובעת זכות קנויה לעיין בתיקי המנוח, על מנת שחברי יהיה בטוח שלא מעלימים ממנו דברים" (עמ' 21 ש' 12 – 13 לפרוטוקול).

אם אף אחד לא ידע כיצד זה יוכלו הילדים לא לרצות שהמנוח יעזוב את הבית לאחר הגירושין וכיצד יוכלו הילדים לראות שאימם לא זורקת את אביהם מחוץ לבית בתקופת מחלתו, על אף הגירושין?! קיום חיי מישפחה כבני זוג – מחלתו של המנוח: בהודעתה בפני חוקר הנתבע (נ/2) ציינה התובעת כי בני הזוג התגרשו לפני שהמנוח חלה ולא ידעה לומר מתי חלה לאחר הגירושין (עמ' 1 ש' 15 ו-19 ל-נ/2).

בהודעתה בפני חוקר הנתבע (נ/20) ציינה הבת, גב' עדה אשקר, כי היא זו אשר הגישה את התביעה לסיעוד ואת התביעה לדמי קבורה כי אמה, התובעת, לא יודעת להתעסק עם זה (עמ' 2 ש' 19 – 21 ל-נ/20).

בענין זה נזכיר את דברי כב' השופט (כתוארו אז) צור בעב"ל(ארצי) 1381/01 ויולטה אולחובוק – המוסד לביטוח לאומי (9.2.2004): "לדעתי, אדם המגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי חייב למסור את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו לאשורם... ביחסים שבין המוסד למבוטח מוטלת על המבוטח, בראש ובראשונה, חובת גילוי מלוא המידע והחובה לנהוג בתום לב. מבוטח שאינו מוסר למוסד את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו או שמוסר חלילה פרטים שאינם נכונים, עשוי להחשף לדרישה להחזר הכספים מכח סעיף 315 לחוק...." כמו כן נפסק בפס"ד פחימה כי: "...יש לייחס חשיבות ומשמעות לדברים אשר נאמרים על ידי מבוטח בטפסי התביעה אותם הוא מגיש ובהודעותיו לחוקר, כך שמבוטח אינו אמור לשנות את העובדות בבחינת "תוכנית כבקשתך" על מנת להתאים את העובדות לסוג הגמלה אותה הוא מעוניין לקבל.

...

מכל המפורט לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי גרה עם המנוח במגורים משותפים טרם פטירתו וכי בני הזוג חיו ביחד כידועים בציבור לאחר גירושיהם וחרף גירושיהם.

סוף דבר: התביעה נדחית.

משעסקינן בהליך בתחום הביטחון הסוציאלי, אנו קובעים כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום מופחת בסך של 2,000 ₪.

באופן דומה, בבר"ע 32115-09-20 אורי רוזן נ' המוסד לביטוח לאומי (5.4.2021) (להלן – ענין רוזן1) קבע בית הדין הארצי כי בהליכים המתנהלים מול המוסד לביטוח לאומי, על המוסד לגלות למבוטח את כל המסמכים הנוגעים לעניינו במסגרת ההליכים המקדמיים ולהעמידם לעיונו למעט בנסיבות מיוחדות שיפורטו על ידי המוסד וכדלקמן: "ככלל על המוסד לגלות ולהעמיד לעיון המבוטח את המסמכים המצויים בידיו והנוגעים לעניינו של המבוטח, וזאת במסגרת ההליכים המקדמיים, ובטרם יגיש המבוטח – התובע את תצהיריו (ואיננו נדרשים בהליך זה לשאלה אם המבוטח רשאי לידרוש לקבל מסמכים אלה גם בטרם הגיש את תביעתו לבית הדין). בכל הנוגע לגילוי המסמכים – המוסד חייב לגלות את כל המסמכים המצויים בידיו, וככל שיש מסמכים שלטענתו אין לאפשר עיון בהם או שיש לדחות את מועד העיון בהם עליו לציין זאת במפורש. בכל הנוגע לעיון במסמכים – למבוטח- התובע זכות לקבלם לעיון בשלב ההליכים המקדמיים, וטרם הגשת תצהירי עדות מטעמו, אלא אם מיתקיים טעם לחרוג מהכלל המצדיק שלא לאפשר עיון במסמך זה או אחר (כגון מיסמך שהוא בגדר היתייעצות פנימית) או מיתקיים טעם לדחות את מועד העיון במסמך זה או אחר לאחר שהמבוטח- התובע יגיש את תצהיריו או למועד מאוחר יותר. נוכח העובדה שעל המוסד רובץ הנטל להוכיח כי יש לדחות את מועד העיון, על המוסד לפרט את הנימוקים לדחיית העיון במסמך זה או אחר. משנדרשת הנמקה לדחיית העיון במסמך, לא ניתן לקבל בקשה גורפת של המוסד לדחות את העיון בכל המסמכים המצויים בידיו, אלא כמובהר עליו לפרט את המסמכים שהוא מבקש שלא לאפשר לעיין בהם או מבקש לדחות את העיון בהם, ולהציג את הנימוקים בנוגע לכל מיסמך. נציין, כי כך נהג בית הדין האיזורי בעיניין וסולי עליו מסתמך המוסד, שם נתקבלה בקשת המוסד לדחות את העיון במסמך אחד בלבד, זיכרון דברים של חוקר המוסד, והועברו לעיון המבוטח כל המסמכים האחרים, לרבות הודעתו של המבוטח לחוקר המוסד. בעת בחינת בקשתו של המוסד לדחות את העיון במסמך זה או אחר, על בית הדין להביא בחשבון כי מדובר בתביעה למימוש זכות מכוח חוק, את מעמדו של המוסד כגוף צבורי, וכן את פערי הכוחות בין המבוטח לבין המוסד". (ההדגשה במקור – א.ר.).

לאחר שעיינתי בדו"ח הפעולה של החוקר ובהיתחשב בהלכה הפסוקה כמו גם בעובדה כי טרם הוגשה תביעה לבית הדין, שוכנעתי כי יש הצדקה לדחות את העיון במסמך עד לאחר הגשת תביעה ותצהירי עדות ראשית מטעם התובעת.

...

לאחר שעיינתי בדו"ח הפעולה של החוקר ובהתחשב בהלכה הפסוקה כמו גם בעובדה כי טרם הוגשה תביעה לבית הדין, שוכנעתי כי יש הצדקה לדחות את העיון במסמך עד לאחר הגשת תביעה ותצהירי עדות ראשית מטעם התובעת.

בנסיבות אלו, משעה שההכרעה בדבר קיומו של האירוע התאונתי תלויה במהימנות גרסת התובעת ובעקביות הגרסה ובפרט לנוכח העובדה שהנתבע מסר לתובעת את ההודעה לחוקר שנמסרה על ידה, אני סבורה כי יש מקום שהתובעת תפרט את גרסתה העובדתית במלואה בתביעה ובתצהיר עדות ראשית בטרם יגולה דו"ח הפעולה.

לפיכך, התביעה נדחית.

לאחר הדיון המקדמי הגיש הנתבע בקשה שההודעה שמסר מר אלמוג בפני חוקר המוסד, ביום 20.2.22 (להלן: ההודעה), תועבר לעיון התובעת רק לאחר שתגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה.

על פי הילכת רוזן (בר"ע (ארצי) 32115-09-20 אורי רוזן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.4.2021), "ככלל על המוסד לגלות ולהעמיד לעיון המבוטח את המסמכים המצויים בידיו והנוגעים לעניינו של המבוטח, וזאת במסגרת ההליכים המקדמיים, ובטרם יגיש המבוטח – התובע את תצהיריו". עם זאת, עשוי להתקיים טעם לחרוג מהכלל המצדיק שלא לאפשר עיון במסמך זה או אחר, כגון מיסמך שהוא בגדר היתייעצות פנימית.

לפיכך, מקובלת עלי טענת הנתבע, כי הפרוט של הגרסה העובדתית המתוארת בכתב התביעה חלקי ביותר, ואין בו היתייחסות למתכונת העבודה, היקפה, מהות תפקידה של התובעת והמטלות עליהן היתה אחראית, למי היתה כפופה וכיו"ב. אף יש לתת את הדעת לכך שלא מדובר במקרה שבו נשללת מהתובעת זכות העיון בהודעה.

...

לכן, אני סבורה שלא מדובר בפגיעה לא מידתית בזכויותיה הדיוניות של התובעת.

נוכח כל האמור, אני נעתרת לבקשת הנתבע לדחות את מועד הגילוי והעיון בהודעה.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.