אולם, הנתבעת מסרה לתובע ביום 21.5.17, מכתב (נספח לנ/1), שכותרתו: "קבלת הודעתך על סיום עבודתך בחברתנו" במסגרתו אישרה הנתבעת את הודעת ההתפטרות של התובע ואף רשמה : "הריני לאשר בזאת כי הועסקת בחברתנו מיום 22.8.2006 ועד ליום 14/6/2017 ", כלומר, התובע זכאי לשכר עבודה עד ליום 14.6.2017 וככול שהנתבעת ויתרה על עבודת התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, עליה לשלם לתובע בגין תקופה זו. (לא נטען ואף לא הוכח שהתובע נעדר מהעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת).
סעיף 7(א) לחוק קובע כי "מעסיק שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת".
משמדובר בעובד בשכר שעתי ("עובד בשכר"), זכאי התובע לפצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 6,038 ₪ (25 ימים * 241.52 ₪ ליום 30.19₪X 8 שעות).
...
התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו.
לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
לסיכום:
תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים:
לתובע מס' 1 – אסף זהר
פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪
פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.
בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.
