זכות סירוב ראשונה בעת פירוק חברה

הפרת החובה האמורה שללה מהמבקש אפשרות לרכוש מניות נוספות של החברה ולמנוע את דילולו, ובכך יש משום "קפוח זכויותיו של המבקש כבעל מניות מיעוט בחברה". נגד החברה הוגשו שתי בקשות פירוק.

המבקש מכר את מניותיו בחברה לשלושה משקיעים יפניים ללא ידיעתה של החברה תוך הפרת זכות הסרוב הראשונה הקבועה בתקנון החברה.

לפיכך ומשעל פי נסח רשם החברות החברה נרשמה ביום 29.9.2014, נראה כי במועד הגשת המרצת הפתיחה (15.6.2008) טרם חלפו 7 שנים מישיבת האספה הכללית הראשונה של החברה, ועל כן, זכאי המבקש לעיין בפרוטוקולים של כל ישיבות האספה הכללית של החברה, ללא קשר למועד בו הוקצו לו מניות החברה.

...

סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה למשיבים להמציא למבקש, בתוך 20 ימים, את המסמכים שלהלן: החלטות והפרוטוקולים של ישיבות אסיפת בעלי המניות בחברה מיום רישומה ועד ליום מתן פסק דין זה, כאמור בסעיף 4 שלעיל.

כמו כן, אני מורה למשיבים לכנס אסיפה כללית שנתית בתוך 30 ימים, כאשר על סדר יומה ייכלל כל נושא שיידרש על ידי המבקש.

בנסיבות ובהתחשב בתוצאה כמפורט לעיל אני מחייב את המשיבים לשלם למבקש את הוצאות המשפט חלק מן האגרה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20,000 ₪ מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים ניתן היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

החברה דיווחה על הכנסות זעומות מהפעלת החניון; אספות כלליות וישיבות דירקטוריון לא כונסו; רואה חשבון לחברה לא מונה במשך שנים ארוכות; דו"חות רואה החשבון של החברה לא הוגשו לרשויות המס למעלה מעשור; החברה פעלה ללא חשבון בנק באמצעות כסף מזומן, וצברה חובות ניכרים למרות שלא העסיקה עובדים; החברה סומנה כמפרת חוק אצל רשם החברות; פעולות התיקון אשר נעשו בחברה אחרי הגשת תביעתו של המיעוט לא הביאו להחייאתה כחברה מתפקדת; וכפי שקבע בית משפט קמא בפסק דינו, פעולות אלה נעשו אך למראית עין.

במסגרת זו, בחן בית המשפט שני סעדים אשר התבקשו על ידי המערערות: היתמחרות בדרך של מנגנון BMBY (Buy me, Buy you); וכן, כסעד חלופי, פירוק החברה.

באשר להתמחרות, נקבע כי בנסיבות העניין אין מקום להעניק למיעוט סעד זה – וזאת, משני טעמים: (1) קיומם של בעלי מניות נוספים בחברה, אשר מחזיקים בכ-7% ממניותיה ואשר לא צורפו לתביעה; וכן (2) המנגנון שנקבע בתקנון החברה המקנה זכות-סרוב ראשונה לבעלי המניות הקיימים ביחס לכל מכירה של מניה – מסלול אשר לא מוצה על ידי המיעוט עובר להגשת תביעתו בגין קפוח.

...

לסיכום, המערערות טוענות כי רק התמחרות תביא לפתרון יעיל והוגן של הסכסוך אשר נתגלע בינן לבין בעלי מניות הרוב.

בנסיבות אלה, סבורני כי בית משפט קמא שגה בהחליטו שלא לתקן את קיפוח המערערות, כבעלות מניות המיעוט בחברה, באמצעות התמחרות.

בענייננו-שלנו, סבורני כי טוב נעשה אם נחייב את בעלי הדין לקיים ביניהם התמחרות על פי מנגנון BMBY, כדלקמן: תוך 60 ימים ממתן פסק דין זה, תצענה המערערות למשיבים 4-2, באמצעות מכתב אשר יישלח בדואר רשום ובדוא"ל למשרדם של באי-כוח המשיבים 4-2, את המחיר שבו המערערות תרכושנה את כל מניותיהם של המשיבים כאמור, בחברת קרדוש.

סוף דבר הנני מציע אפוא לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, ונקבע תחתיו כי על בעלי הדין לפעול כמותווה בפסקה 23 לעיל.

ראשית, יש לבחון את טענות השותפה, אשר ביקשה לעמוד על מימוש זכות הסרוב הראשונה הנתונה לה. כאמור, לעמדת השותפה, זכותה לרכוש את חלקו של החייב בנכס היתממשה בעת שהודיעה על רצונה במימוש זכות הסרוב הראשונה, ביחס להצעת המציעה שזכתה בהתמחרות, שעמדה על סך של 5,100,000 ₪.

החייב עמד על הקשר בין הכרזתו ובין אפשרות השבת הסווג הקבלני בהליך הפרוק של החברה, ועל כך שהכרזתו תסכל אפשרות זו. יכולה להתעורר שאלה כבדת משקל, האם היתנגדות החייב למכר מבלי שיוכרז, תוך ידיעה ברורה לגבי השלכות ההכרזה באשר להשבת הסווג הקבלני (החייב כאמור הוא זה שהדגיש את ההשלכות הנובעות מכך, עת ביקש להציג יתרונות הצעתו לפדיון), תואמת היתנהלות בתום לב בהליך.

על כן, קודם להכרזת החייב, ושעה שממילא יש לאפשר לשותפה להודיע רצונה במימוש זכות הסרוב ביחס להצעה שאושרה כאמור על ידי בית המשפט למכר הזכויות בסך של 6,900,000 ₪, תנתן גם לחייב אורכה למתן הודעתו בשאלת ההכרזה לפרק זמן של 7 ימים לאחר הודעת השותפה (גם יש לתת את הדעת לאפשרות שאם השותפה תבקש לממש זכות הסרוב הראשונה למכר בסך של 6,900,000 ₪, החייב לא יתנגד למכר כזה אף ללא הכרזה).

...

לפיכך, בקשת השותפה לאשר מכר הזכויות לטובתה – נדחית.

ביום 28.9.2017 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבות להסרת קפוח ולחלופין לפירוק החברה.

במהלך ה-45 יום לצורך השלמת הליך המכר ועד למועד ההשלמה (closing) (להלן: "המועד הקובע") יפעלו הצדדים לצורך שיחרור ערבויות, שינוי זכויות, חתימה במוסדות פיננסים, הגשת דיווחים לרשויות הרלוואנטיות, וחתימה על כל מיסמך שיידרש לצורך כך. מקום בו הצד הרוכש לא ישלם את מלוא התמורה בהתאם להסכמות דלעיל, כי אז ימנה בית המשפט רו"ח חקירתי לצורך קביעת שווי החברה נכון למועד הקובע, והצד אשר במקור היה הצד הרוכש, יהיה מחויב למכור את מניות הנתבעת 1 אשר בידיו על פי שווי החברה כפי שיקבע ע"י רו"ח החקירתי, בנכוי 25%" (ההדגשות הוספו).

נטען כי בעל השליטה במשיבות הציג מצג כוזב לפיו אין מניעה למכור את מניותיו בחברה שעה שבפועל ניתנה לחברה אחרת זכות סרוב ראשונה, וכתוצאה מכך לא ניתן לקדם את הליכי הפירוד.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על רקע האמור, ובשים לב לכך שמאז "המועד הקובע" לשיטתה של המבקשת ועד הגשת הבקשה מושא ההליך שלפנַי חלפו כשלוש שנים במהלכן היא נמנעה מלקדם את הליך מימוש הצעת הרכש שניתנה על ידה; ובד בבד נמנעה מלנקוט בהליך לצורך ביטול ההסכמות דיוניות חרף העובדה שאפשרות זו צוינה לפניה על ידי בית המשפט לא אחת – אף אין מקום להתערב בקביעה כי המבקשת לא פעלה למימוש חלקו השני של פסק הדין בתוך זמן סביר.

אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בהקשר זה לפיה תכליתו של המתווה המוסכם הייתה להביא להיפרדות מלאה בין הצדדים, ופרשנות המשיבות לפיה לצד הנפגע עומדת הזכות להחליט אם לפנות לבית המשפט למינוי רואה חשבון חקירתי אם לאו, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית זו. הבקשה נדחית.

בסופו של דבר, גם המבקשים אינם חולקים על כך שאף אם יחפצו בכך, אין בכוחם לממש לאלתר את המניות המשועבדות להם, אלא מדובר בתהליך ארוך וסבוך, שכרוך בהשגת אישורים רגולטוריים וייתכן שהדבר אף כפוף למתן זכות סרוב ראשונה לחברה לישראל (לפרק זמן שאורכו שנוי במחלוקת).

" יפים לענין זה הדברים שנכתבו בעת שנדחתה לפני מספר חודשים בקשתו של אחד מנושי החברה לצוו פתיחה בהליכים נגדה, חרף היותה חדלת פרעון באופן מובהק: "לא זו אף זו. בצד חוק חידלות פרעון וסעיף 18, קיים מסד נורמאטיבי נוסף התומך בדחיית הבקשה, והוא עיקרון תום הלב. סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מעגנים חובת תום לב 'כללית'. על יסוד הוראות אלו נקבע כי מצודתו של עיקרון תום הלב פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל ... חובה זו עומדת על מכונה גם בעת שמבקש צד לממש זכות משפטית המוקנית לו ... ואכן, נקבע בפסיקה כי גם בקשה למתן צו פירוק כפופה לחובת תום הלב. מקום שמצא בית המשפט כי בקשת הפרוק הוגשה בחוסר תום לב, יביא זאת בחשבון ורשאי הוא לדחות את הבקשה. כך למשל, כאשר התברר כי בקשת פירוק הוגשה ממניע זר, כגון הפעלת לחץ טאקטי על החברה, בעוד שאין למבקש תועלת בהליך עצמו, יהא בכך טעם מבוסס לדחיית הבקשה ... סבורני כי חובת תום הלב החלה על מבקש הפרוק, לא נס ליחה גם כאשר מדובר בבקשה לפתיחת הליכים מכוח חוק חידלות הפרעון. ... זאת, אף שהחוק חסר הוראה מפורשת כזו ... ניתן להקיש מכך גם לעניין חובת תום הלב המוטלת על הנושה המגיש בקשה לפתיחת הליכים. חקיקתו של חוק חידלות פרעון וביטולן של ההוראות הישנות בדבר הליך פירוק בפקוח בית המשפט, לא שוללות ולא התכוונו לשלול את תחולתו של "עיקרון על" זה."

...

אקדים ואומר שמקובלת עליי טענתם העקרונית של המבקשים לפיה כאשר אין בפיו של החייב טענת הגנה של ממש מפני התביעה לאכיפת השעבוד, לא תמיד יש טעם להמתין עם מינויו של בעל תפקיד עד להכרעה בהליך העיקרי.

ברוח זו נפסק ברע"א 4035/12 דיגל השקעות ואחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (נבו 11.06.2012)‏‏ כי "משהודתה החברה בכך שאין ביכולתה להחזיר את חובותיה, נראה כי לא עומדת לחברה הגנה ממשית מפני בקשת הפירוק. ... בפרשת אוסיף נקבע כי בנסיבות בהן המסקנה היא כי אין מנוס ממתן צו פירוק, אין לחברה כל זכות קנויה להשהות מינוי של בעל תפקיד על מנת שיפעל לטובת הנושים, רק בגלל הצורך להמתין עד לדיון בצו הפירוק, שההמתנה לו נדרשת עקב יומנו העמוס של בית המשפט ועקב דרישות הפרסום הקבועות בחוק. סבורני כי יש לאמץ בענייננו את אשר נקבע בפרשת אוסיף, וכי צדק בית משפט קמא כשמינה מפרק זמני לחברה עובר להכרעה בבקשת הפירוק." ראה גם פר"ק (מחוזי ת"א) 5578-10-20 עו"ד אופיר נאור נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (נבו 12.10.2020)‏‏, שם נפסק כי "כאשר אין בפיו של חייב כל טענת הגנה מפני אכיפת שעבוד, ממש כמו במקרה דנן (לפחות לא בשלב הדיוני הנוכחי), אין סיבה שלא ליתן סעד זמני של מינוי כונס נכסים, גם כאשר אין בכך דחיפות מיוחדת, שהרי אין כל טעם מעשי לדחות את הקץ עד לדיון בהליך העיקרי." יחד עם זאת, היריבות כאן אינה בין המבקשים לחברה (שאין לה כל טענת הגנה מפני אכיפת השעבודים), אלא בין המבקשים לבין הנושים המובטחים האחרים.

בסופו של דבר, גם המבקשים אינם חולקים על כך שאף אם יחפצו בכך, אין בכוחם לממש לאלתר את המניות המשועבדות להם, אלא מדובר בתהליך ארוך וסבוך, שכרוך בהשגת אישורים רגולטוריים וייתכן שהדבר אף כפוף למתן זכות סירוב ראשונה לחברה לישראל (לפרק זמן שאורכו שנוי במחלוקת).

" יפים לענין זה הדברים שנכתבו בעת שנדחתה לפני מספר חודשים בקשתו של אחד מנושי החברה לצו פתיחה בהליכים נגדה, חרף היותה חדלת פירעון באופן מובהק: "לא זו אף זו. בצד חוק חדלות פירעון וסעיף 18, קיים מסד נורמטיבי נוסף התומך בדחיית הבקשה, והוא עקרון תום הלב. סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מעגנים חובת תום לב 'כללית'. על יסוד הוראות אלו נקבע כי מצודתו של עקרון תום הלב פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל ... חובה זו עומדת על מכונה גם בעת שמבקש צד לממש זכות משפטית המוקנית לו ... ואכן, נקבע בפסיקה כי גם בקשה למתן צו פירוק כפופה לחובת תום הלב. מקום שמצא בית המשפט כי בקשת הפירוק הוגשה בחוסר תום לב, יביא זאת בחשבון ורשאי הוא לדחות את הבקשה. כך למשל, כאשר התברר כי בקשת פירוק הוגשה ממניע זר, כגון הפעלת לחץ טקטי על החברה, בעוד שאין למבקש תועלת בהליך עצמו, יהא בכך טעם מבוסס לדחיית הבקשה ... סבורני כי חובת תום הלב החלה על מבקש הפירוק, לא נס ליחה גם כאשר מדובר בבקשה לפתיחת הליכים מכוח חוק חדלות הפירעון. ... זאת, אף שהחוק חסר הוראה מפורשת כזו ... ניתן להקיש מכך גם לעניין חובת תום הלב המוטלת על הנושה המגיש בקשה לפתיחת הליכים. חקיקתו של חוק חדלות פירעון וביטולן של ההוראות הישנות בדבר הליך פירוק בפיקוח בית המשפט, לא שוללות ולא התכוונו לשלול את תחולתו של "עקרון על" זה."

סוף דבר, הבקשה למינוי כונסי נכסים זמניים נדחית לעת הזו.