זכות סירוב במקרקעין לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין

ביחס לכל יתר החלקות, טוען התובע לבעלות עליהן, על פי קושן תורכי על שם אביו מורישו, והסכם מתנה מאביו מיום 4.8.63, ומבקש לתקן את הרישום לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין.

לאחר מכן, מאחר שפקיד ההסדר סרב לרשום את כלל הזכויות בחלקות על שמו של התובע, הגיש את תביעתו בתיק אזרחי 727/07 לפסק דין הצהרתי, בהתבסס על ויתור בעלי 120 חלקים והסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט העליון.

...

בית המשפט העליון קבע כי: "היווצרותו של השתק-עילה תיבדק באמצעות מבחן זהות העילה. יש לתת את הדעת לשאלה האם, על-פי מהות הדברים, מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לעניין זהה והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים... כמו כן, בית המשפט בוחן את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות, הנוגעות למעשה, במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות (ראו: ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181 (להלן: עניין זיסר); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 112-114 (מהדורה עשירית, 2009)).... המערער, בה"פ 66/08, טען לטעות ברישום זכויותיו בחלקה 48 בגוש 11372 (מגרש 34), ועתר לתיקון הרישום הנוגע לחלקה זו, באמצעות מחיקת שמו בחלקה 48 והעברתה לבעליה המקוריים (מגנאג'י). לגישתי, במקרה דנן, מתקיים מבחן זהות העילות בתובענה נשוא הערעור, ובה"פ 66/08, שכן מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לטעות ברישום, שאירעה במהלך רכישת הזכויות בחלקה; הרקע העובדתי בשתי התביעות זהה; והמערער נסמך בשני ההליכים על מסמכים זהים. משכך, יכול היה המערער להעלות גם את טענתו לטעות ברישום זכויותיו בחלקה 61, במסגרת ההליך הקודם בה"פ 66/08." על כן, נקבע בפסק דין מרטינז שיש לדחות את התביעה הנוספת בשל השתק עילה.

על כן, העילה שלפיה נתבע תיק 727/07 זהה לעילה שלפיה תובע התובע בתיק זה בגין חלקות 27 ו-29, ומשלא קיבל היתר לפיצול סעדים, דין תביעתו בגין חלקות אלה להידחות עקב השתק עילה.

על כן אני מקבל את הבקשה לסילוק על הסף בחלקה, לגבי חלקות 27 ו-29 בגוש 18456, כך שלגבי חלקות אלה אני דוחה את התביעה על הסף לפי תקנות 44 ו- 101 (א) (1) בהיעדר היתר לפיצול סעדים.

הם פנו למשיבה בבקשה לתיקון, אך זו סירבה, בציינה כי אין בסמכותה לשנות את הרישום, שכן "לא נימצאו בתיק ההסדר המנדטורי מסמכים המעידים כיצד נקבע השם בלוח הזכויות כתוצאה מבירור התביעות". בעקבות זאת, פנו הבנים לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות למשיבה לתקן את הרישום, כך שהמנוח ירשם כבעליהם של המקרקעין.

בעניינינו, רישום המקרקעין הושלם, ולכן הסעיף אינו חל. בסעיף 93 לפקודת הסדר הזכויות, שכותרתו 'תיקון הפנקס', נקבע כי "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במירמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או שנרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על היתיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס" (ההדגשות הוספו – נ' ס').

...

המשיבה טענה בתשובתה, כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות התביעה והשיהוי הקיצוני בהגשתה.

יתר על כן, הימנעות המנוח, שידע על הרישום בשנת 1958 לכל המאוחר, מלפעול לתיקון המרשם בימי חייו, "אינה מלמדת כי הוא סבר כי ישנה טעות במרשם". בנסיבות אלו גורסת המשיבה, כי אין מנוס מפני דחיית הערעור.

כמו כן, אף אני סבורה שבמקרה דנן לא עומד בדרכנו מחסום ההתיישנות.

במקרה שבו מתבקש תיקון של טעות סופר במצב של שיהוי שגרם לנזק או להסתמכות של צדדים שלישיים – הבקשה עשויה להידחות מטעם זה (השונה מדעיקרא מדין ההתיישנות הפורמאלי).

סוף דבר, ובכך כולנו בדעה אחת: לקרקע שבפנינו יכולה להיות גאולה.

לעניין זה נטען כי הליך ההסדר הנו סופי וחלוט ולא ניתן לשנותו אלא בעילות מצומצמות לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969, והתובעים לא עתרו לעילות אלה.

עוד לטענתם, כבר לפני כשנה פנו המבקשים לעו"ד בשם סעיד סלימאן מכפר משהד אשר יצר קשר עם ב"כ המשיבים בניסיון לקיים משא-ומתן לתשלום כספי למבקשים, דבר לו סירבו המשיבים שכן המקרקעין בבעלותם.

...

לענייננו, לאחר בחינת התמונה הכוללת, וחרף מחדלי המבקשים, סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה, בכפוף לפסיקת הוצאות.

לנוכח כל המקובץ, ובשים לב לדומיננטיות הניתנת לשיקול בדבר סיכויי הגנה בהקשר של בקשה מהסוג שבענייננו, וחרף התנהלותם הלקויה של המבקשים, סבורני כי הכף נוטה לביטול פסה"ד, תוך מתן ביטוי למחדלי המבקשים באמצעות פסיקת הוצאות.

אשר על כן אני מורה כי פסה"ד יבוטל, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיבים בתוך 30 ימים (ימי הפגרה במניין).

האם התובעת הוכיחה כי היא בעלת המקרקעין או מי שזכאית להחזיק בהם סעיף 125 לחוק המקרקעין קובע: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969". התובעת הציגה את נסח הרישום ממנו עולה כי המקרקעין בשלמות מצויים בבעלות המדינה; כי כ"יח היא החוכרת הראשית שלהם ואילו היא עצמה הנה חוכרת המשנה למשך 99 שנים החל משנת 1956.

לאור גירסתה זו של הנתבעת, קשה להבין מדוע סירבה למתן פסק דין המורה על סילוק יד (שם).

...

סוף דבר לתובעת קמה הזכות לתבוע את סילוק ידה של הנתבעת מהמקרקעין בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין.

מכאן שדין כלל הסעדים המבוקשים על ידה, ואשר אינם מתייחסים למקטע א', להידחות.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

קאסם טוען שבשלב הראשון, סרב פקיד ההסדר לרשום את הזכויות על שם חמשת האחים ללא הצגת ייפוי הכוח (ולכן הוגשה הבקשה הראשונה), אך מאוחר יותר, נרשמו הזכויות על שם חמשת האחים כפי שהיה צריך לעשות, ולכן הוא הגיש את הבקשה השנייה (למחיקת הראשונה), כחודשיים לאחר מכן.

במצב דברים זה, שוכנעתי לקבל את טענת התובעים לפיה הם לא ידעו על מתן פסק הדין לגבי חלקה 101 לאחר שניתן, ויש לקבוע כי המועד המוקדם ביותר שממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות הנו שנת 1995, אז נרשמו הזכויות על שם קאסם וקמה להם עילת התביעה, וכפי שנקבע בפסיקה - "במקרה של תביעה לתיקון מירשם המקרקעין לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר נולדת העילה במועד רישום הזכויות" (ע"א 7237/13 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח מוסטפא יאסין (עלי ערמוש) ז"ל (3.12.2015), להלן: "עניין המנוח יאסין", בפיסקה 30 לפסק דינו של השופט סולברג, וההפניות שם).

...

לא שוכנעתי שניתן לקבל את הטענה לפיה התובעים למדו לראשונה על הזכויות רק בשנת 2014, ולו מן הטעם שרק אחד מהתובעים העיד כי כך היה, ולכן – המועד המוקדם להולדת עילת התביעה הינו שנת 1995.

סיכום - התביעה ביחס לחלקה 77 נדחית.

נוכח האמור, אני מורה על תיקון המרשם לגבי חלקה 101 באופן הבא: הזכויות שרשומות לגבי שטח של 3,969 מ"ר בחלקה זו על שם קאסם אבו חסן, ת"ז 020872867, ירשמו על שם חמשת האחים: כאמל חסן, ת"ז 020872875; ג'מאל חסן, ת"ז 020872883; מהנא חסן, ת"ז 054399951; קאסם אבו חסן, ת"ז 020872867; האני חסן, ת"ז 053755229 - בחלקים שווים, כלומר – 1/5 לגבי כל אחד מהם.