בנסיעה זו דובבה התובעת את הנהג ושאלה אותו מדוע לא אפשר לה לעלות על האוטובוס ביום האתמול – הנהג לא הכחיש כי סירב לאפשר לה להשתמש בשרותי הנתבעת והשיב לה – לאחר שדובבה אותו – "אבל את היית עם מכנסים קצרים הכי קצרים שבעולם , נראה כימעט כבר כמו תחתון או משהו כזה "- תמליל השיחה צורף כראיה ולא הוכחש על ידי הנתבעת!
כפי שהעידה התובעת , שוב הרגישה מושפלת ונפגעת – ע 13 פרוטוקול שורות 4 עד 7 ו-18 – 22.
עדה זו תמכה בגירסת התובעת לעניין הפגיעה וההשפלה שחוותה הבת ביום 16.10.18 – הארוע הראשון בגדריו סירב נהג הנתבעת לאפשר לתובעת לנסוע באוטובוס והצהירה אודות מצבה הנפשי של הבת :"היתקשרה אלי בתי מור כשהיא בוכה ונסערת מאוד ...היא אמרה כי היא חוששת לאחר ליום הראשון לעבודתה וביקשה שאסיע אותה ..." עדות זו לא נסתרה ותומכת כאמור במצבה הנפשי של התובעת שזה, הושפלה כתוצאה מהארוע הראשון, נשללה ממנה הזכות להשתמש בשרותי הנתבעת בתאריך זה, והיא נאלצה להעזר בשרותי אימה , שהסיעה אותה לעבודה.
...
מעדותו לא שוכנעתי כי הנתבעת נהגה במקרה כראוי נוכח מלוא חומרתו ובעיקר בכך שלא העמידה את הנהג על טעותו והתנהלותו בניגוד למדיניות המוצהרת של החברה מיד לאחר האירוע הראשון .
ושוב , אם יעלה ספק אצל מאן דהוא – הכיצד ניתן לייחס לנהג "הפליית" התובעת, הרי שהתשובה לספק זה היא בסעיף 3ג1 לחוק לאמור :
"(ג1) לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין."-
במשמע , קביעת תנאי לבוש בסגנון זה או אחר על ידי נהג אוטובוס כתנאי ל"זכות" את שירותי הנתבעת הוא "לא ממן העניין ".
מסקנה: בהחלט נוכחתי בהפליית התובעת שלבושה העיד על אורח חייה החופשי אל מול נוסעים אחרים – דתיים או חרדים, תהא אמונתם אשר תהא, הפלייה אסורה על ידי הנהג מטעם הנתבעת.
כלומר , שבמועד האירוע הראשון לא ביטא הנהג את אומד דעתו ואת מניעיו שבאים בגדר הטרדה מינית – אותם כן ביטא מפורשות באירוע השני עת הבהיר לה כי לבושה – "כמו תחתונים " – ביחס לאירוע השני אני סבורה כי הסנקציה על פי החוק למניעת הטרדה מינית היא שרלבנטית לאמור :
(א) הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה.
(ב) בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלהעל סך 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק"(תיקון מ
בבחינת פרשת העובדות , הביזוי הבוטה וההשפלה שחוותה התובעת – אישה צעירה טרם גיוס – בגיל 18 בקירוב , התנהלות הנתבעת שהייתה מקלה ביותר בלשון המעטה , לאחר תלונות התובעת אשר מצאה לנכון "לטפל" בהתנהלות הנהג, טיפול שעומקו לא התברר בפני באופן חד משמעי – מחייבת פסיקת פיצוי על הרף הגבוה !
וזאת לו מן הטעם, שעל הנתבעת כנותנת שירות ציבורי מכח רישיון ציבורי, להפנים וליישם את הוראות הדין הלכה למעשה, הנתבעת כחברה נותנת שירות ובעיקר הנהגים מטעמה , תהא השקפת עולמם, לאומיותם, מינם באשר הם. כל זאת בין היתר בשים לב להטרוגניות הרבה של החברה בישראל, הן מההיבט הלאומי הן מההיבט הדתי – בהתייחס לדתות השונות לצד חירות החילונים לחיות את חייהם ולבחור את לבושם על פי מאוייהם עומדת כמובן גם חירות - דתיים וחרדים וקיצונים הנמנים על הדתות והקבוצות השונות לבחור את בחירתם בהתייחס לעצמם.
