זכות כלפי נכס מסוים טרם חלוקת העיזבון

התובע מוסיף ומציין כי בעקבות פטירת האב זכאי התובע כעובד המשק לתשלומים שלא שולמו לו (שכר עבודה, פצויי פיטורין כן מיגוון זכויות) אשר צריכים להשתלם מנכסי העיזבון ועל כן יש לקבוע מי הם חליפיו של המנוח החייבים בתשלום חובותיו.

(ג) צווה המוריש נכס מסוים לפלוני לא ימומש אותו ניכנס כל עוד ניתן לסלק חובות העיזבון מתוך נכסי עיזבון אחרים (ד) .

" מכאן, עולה כי מי שחב בתשלום חובות המנוח, הוא עיזבונו עוד בטרם חלוקת נכסי העיזבון ליורשים השונים.

...

על יסוד כל האמור, לא מצאתי מקום למחיקת התביעה על הסף ו/או להתליית ההליך - ודין הבקשה, להידחות.

מעמד ייחודי ומוחלש זה של זכויות היורשים בנכסי העזבון טרם חלוקתו משליך במישרין על כוחם של היורשים לבצע פעולות משפטיות בנכסים אלו טרם חלוקתם: גם לאחר שחלקו של היורש בעזבון הוכר בצו ירושה, במקרה שהעזבון טרם חולק, אין מניעה כי יורש ימכור את חלקו בעזבון.

עסקה בנכס מסוים של העזבון הנערכת בתקופת ביניים זו אינה מסוגלת לחולל העברה של זכות היורש בנכס המסוים, אלא יש בה אך משום התחייבות של היורש להעברת זכות הקניין בנכס, ככל שתוקנה לו בבוא היום עם חלוקת העזבון, אל מקבל ההיתחייבות (ע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן, פ"ד כט(2) 757, בעמ' 761 ו-768 (1975)).

...

על כן, לא היתה כאן אי חוקיות כלשהיא, ושווא טענת התובע החדשה בענין זה. על פי האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובע בדבר בטלות עסקאות המכר שנעשו בין נתבעים 1-4 לנתבעות 5-6.

כל אלה נתונים למשא ומתן ולהסכמה בין הצדדים, ואינם בגדר תביעה זו. סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע.

לאחר ששקלתי את השיקולים האמורים בתקנה 512 ועל פי האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,850 ₪.

אחד הראציונלים העומדים מאחורי סעיף 7(ד) הוא כי יורש לא יוכל להעביר את זכותו טרם חלוקת העיזבון, שכן כל עוד לא בוצעה חלוקת העזבון לא מזוהה חלקו בנכס מסוים מהעזבון, ברם במקרה בו קיים יורש יחיד, כבמקרה דנן, כל העזבון מוקנה ליורש היחיד, ולפיכך אין ספק לגבי חלקו בנכס מסוים זה או אחר.

...

אין בידי לקבל טענת הנתבעת לפיה יש להעמיד את דמי החכירה לקרקע בייעוד מגורים בשיעור של 2.5% ובייעוד חקלאי בשיעור של 1.5% - דמי חכירה אלו נקבעו תוך התחשבות בדמי שכירות הנהוגים בפועל, ואולם בהלכת הייטנר נקבע כי דמי החכירה בהתאם לסעיף 13(1) הם כתחליף ריבית המנותקים מדמי השכירות שהתקבלו או שניתן היה לקבל עבור המקרקעין המופקעים.

פס"ד לאפי ניתן בנסיבות ספציפיות בהן לא היה קיים פער בין השווי הפוטנציאלי של הקרקע לבין השימוש המידי שניתן היה לעשות בו, ואכן נעשה בו, שכן מדובר היה בקרקע שיועדה לחציבה ואף בפועל שימשה כמחצבה, ועל כן נקבע בהלכת לאפי כי בנסיבות התיק הנ"ל אין הצדקה לקיומו של פער בין דמי השכירות הרעיוניים לבין דמי השכירות הקונקרטיים שכן לו היתה הקרקע משמשת ליעודה, כלומר לחציבה, הרי שבסופו של דבר ולאחר מיצוי מלוא פוטנציאל החציבה, היה נותר במקום בור שכדי לנצלו למטרות אחרות הייתה נדרשת עבודת שיקום שעלותה היה גבוה: "כאשר השימוש הפוטנציאלי במקרקעין אכן ממומש, כמו במקרה דנא, לא אמור להיות שוני באופן החישוב בין "דמי החכירה הרעיוניים" לבין "דמי החכירה הקונקרטיים". שניהם בסופו של יום, אמורים לשקף את הפירות שניתן להפיק- בכוח או בפועל- מהמקרקעין" .

התובעים לא הציגו כל ראיה המעידה על ביצוע התשלום ומכאן שיש מקום לקזז הסכום המבוקש, שהינו נכון להיום בצירוף ריבית והצמדה כחוק סך של 9,348 ש"ח. לסיכום כל האמור לעיל יועמד סכום הפיצוי על: 223,535 ₪ בגין חלקה 113.

בבית המשפט העליון בע"מ 300/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני 5. פלונית 6. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 11.12.2023, בעמ"ש 42689-06-23 ועמ"ש 20054-06-23, שניתן על-ידי כבוד השופטים: ת' בזק-רפפורט, א' סלע וש' רנר

השאלה נוסחה בידי המבקשים כך: "האם כאשר מוריש צווה נכס מסוים לזוכה, והנכס יצא ממצבת נכסיו של המוריש שלא מדעת המוריש, וכאשר למוריש לא הייתה מסוגלות לתקן את צוואתו, זכאי הזוכה לתמורת המכר של אותו הנכס". ברם, לגבי דידי, אותה שאלה – לאו שאלה היא.

דא עקא, נוכח תחולתו הישירה של סעיף 51(ג), הרי שטענה זו, שבפי המבקשים, אינה יכולה להועיל להם במישור הפנימי של חלוקת העזבון.

...

טענה זו – אין בידי לקבל.

טענה שכזו יכלה, לכל היותר, להיות מופנית כלפי הליך המכירה שבוצע עוד בשנת 2006, וממילא – אחת דתה להידחות.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

בהקשר זה נטען כי בדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 30.11.2022 נקבע כי ההליכים שהמבקשים הם צד להם – תביעת הפינוי והתביעה להחלפת מנהל העזבון – יאוחדו עם הליך חלוקת העזבון; וכי כל עוד לא תנתן הודעה אחרת, לא תינקט פעולה כלשהיא בנוגע למקרקעין, השמוש בהם, הזכויות בהם, חלוקתם ותביעה לגביית כספים מצדדים שלישיים, בטרם תוגש הודעה לבית המשפט ויתקיים דיון בעיניין.

יתרה מכך, דוקא הפסיקה עליה נסמכו המבקשים לפיה משטרם נרשמו זכויות מי מהיורשים במקרקעין אין להם זכות בחלק מסוים בעזבון, מובילה למסקנה שאין תוקף לאותו הסכם מכר נטען, גם ללא כל צו מניעה.

זאת מאחר שהכלל הבסיסי הוא שהזכות הקניינית נסבה כלפי נכס ספציפי ולא אגד נכסים.

...

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 4.11.2023 בת"א 54183-03-15, בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים 39-38 וקבע כי על המבקשים לשלם דמי שימוש זמניים בגין השימוש שלהם בחלקים מחלקת המקרקעין נושא הבקשה שבכותרת.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור המבקשים טענו כי הסעד הזמני שניתן על-ידי בית משפט קמא משנה את המצב הקיים וכי הוא מנוגד לפסיקה לפיה יש להיעתר לסעד שכזה רק במקרים קיצונים וחריגים וכאשר הנזק אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח סעיף 33 לחוק המקרקעין, הנמצא גם הוא תחת פרק ה' העוסק בשיתוף במקרקעין.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להכריע במחלוקת הנוגעת לשאלה האם עניינה של התביעה הראשונה הוא בפירוק שיתוף במקרקעין או בחלוקת עיזבון, שאז לשיטת המבקשים לא חל סעיף 44 לחוק המקרקעין.

סוף דבר; נוכח כל האמור, הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי נושא הבקשה דנן – מבוטלת בזאת.