זכות יורשים להגיש בקשה למניעת צו קיום צוואה למניעת הברחת נכסים

בתחילת שנת 2016 נתן בית המשפט לעינייני מישפחה בטבריה צוים לקיום צוואות הרב והרבנית שיק.

לאחר מכן דחה בית המשפט את בקשת הרשות לערער נוכח סיום ההליך בבית המשפט המחוזי והגשת העירעור שבו הוגשה הבקשה שלפניי, וביטל את הסעד הארעי האמור (רע"א 4767/21 עמותת ישמח צדיק – קהילת ברסלב בגליל נ' יורשי שיק (1.8.2021)).

עוד נטען כי הנכסים הם "רכוש בעל אופי צבורי" שמשמש את הרבים, והסעד המבוקש נידרש כדי למנוע את הברחתו (או את הברחת תמורתו) ואת איון בירור ההליך; כי המשיב 6, מנהל העזבון, שוחרר מתפקידו והנכסים עברו לידי בנם של הרב והרבנית שיק; וכי נעשו ניסיונות לעשות דיספוזיציה במניות, ולאחר שניתנו הצוים לאיסור דיספוזיציה החלו עבודות בנכסים.

כידוע, על המבקש סעד זמני בעירעור להוכיח כי היתקיימו שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סכויי העירעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 5264/21 אילנות בת גלים בע"מ נ' ארצי, כונס נכסים, פסקה 3 (28.7.2021)); ע"א 2929/21 חנאי נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 7 (27.5.2021)).

ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר לבצע דיספוזיציה בחלקה 6 בגוש 17370 ובזכויות של המשיבה 7 בחלקה 1 בגוש 17369 ובחלקה 7 בגוש 17370 ופעולות בתמורת נכסים אלה ובמניות המשיבה 7, והכול עד להכרעה בהליך העקרי.

...

לכן מצא בית המשפט המחוזי כי קם השתק פלוגתה בסוגיה זו; וכי מאחר שהיא "יסוד חיוני" להוכחת התובענה שלפניו, יש לדחות תובענה זו על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בעיקרה.

הבקשה מתקבלת אפוא בעיקרה.

פסק הדין שינה את מעמדו של הנתבע באופן מהותי - מטוען לזכויות (יורש פוטנציאלי) על פי צוואה מוקדמת, ליורש על פי צו. לאחר מתן פסק הדין שב ופנה הנתבע לבנקים, בבקשה לקבל מידע אודות החשבונות שנוהלו על שם המנוח.

צו קיום הצוואה חל על נכסי המנוח, כפי שהיו במועד פטירתו.

מפאת חשיבותם, אצטט את הדברים כלשונם: "...במענה לסעיף 5 במכתבך, הרינו להשיב כי בתאריך 18.7.2010, היתקבל בידי הבנק מכתב בו ביקשת להמנע מכל פעולה בחשבון, כאשר לא הוצג בפני הבנק כל צו מניעה בתאריך זה. במענה למכתבך, הושב לך כי אנו נמסור לך מידע בהתאם לאישור מבית המשפט. יש לציין כי מכתבך זה, הגיע לאחר סגירת החשבון בתאריך 11.7.2010. צו המניעה הוצג לבנק בתאריך 24.8.2010 כאשר בשלב זה לא היתנהל בבנק החשבון, והוא היה סגור מתאריך 11.7.2010...". בהתאם לסעיף 25 לתצהיר הנתבע (נספח 8 לתצהיר התובעת), המידע אודות הברחת הכספים מהחשבון והיקפה, התגלה לנתבע ולתובעת רק במהלך ניהול תמ"ש 15788-01-15, כאשר ניתן צו המורה לבנק איגוד להסיר את החיסיון מחשבון המנוח ולהמציא דפי תנועות בחשבונה של גב' אבן.

גם לא היתה סיבה להגשת בקשה בהולה בעיניין זה. התובעת לא הגישה בקשה לצוו מניעה או בקשה לצוו עיקול בד בבד עם הגשת ההיתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת, ביום 19.7.2010, אלא רק ביום 11.8.201.

בנסיבות אלה, אני קובע כי התובעת לא התרשלה בטיפול בענייניו של הנתבע, הן במסגרת ההליכים בתמ"ש 30767-07-10 והן בהליכים בתמ"ש 15788-01-15, וכי לא היה באפשרותה, בזמן אמת, למנוע את משיכות הכספים שבצעה גב' אבן מהחשבונות השונים, טרם מתן הצוו לקיום הצוואה המוקדמת וההכרעה לפיה, הנתבע הוא יורש המנוח.

...

תביעת שכר הטרחה בנוגע לדמי השימוש במסגרת ת.א. 24112-03-15 נדחית.

תביעת שכר הטרחה הנוגעת ליתר הכספים שיגיעו לנתבע בגין הצוואה המאוחרת נדחית אף היא, מאחר והיא מוקדמת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

בנסיבות אלו, בשים לב לכך שהבקשה לביטול צו הירושה הוגשה בסמוך למועד שבו נודע לתובע על מתן צו הירושה, ועובדה זו לא נסתרה, ומאחר שצו הירושה נועד לבסס עילת תביעה כנגד רכוש אשר אינו רשום על שם המנוח (הזכויות בבניין) ובהיעדר כל רכוש אשר רשום על שם המנוח – מצאתי לנכון להורות על ביטול צו הירושה ולקיים דיון עינייני לגופה של צוואה.

עוד קבע כי יש להבחין בין "ירושה" לבין "עזבון", דהיינו, בין הזכות אשר מכוחה עובר העזבון ליורשים וכאשר אין בסעיף האמור לאסור עיסקאות בעזבון אלא רק בירושה, וכלשונו: "מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתידי של מוריש אשר עודנו חי, ובודאי לא הסכם בדבר נכס מסוים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה – והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על-פי-דין ולא על-פי-צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה, ולא בעיסקאות הנוגעות לנכסי עזבון" (עמ' 762).

בהקשר זה יש לציין כי בנסיבות שבהן כשנה ושלושה חודשים בלבד טרם עריכת הצוואה, נאלצה אמו של המנוח להגיש כנגד המנוח בקשה לצוו הרחקה מחשש שיפגע בה לרעה ואף ניתן צו מניעה בעבר, יש ללמד כי בנגוד לטענות הנתבעות, המנוח לא היה איש חלש אשר יכול להיות נתון להשפעה בלתי הוגנת של איש, אלא להיפך.

יצוין, כי הגם שהנתבעות טענו כי מדובר בתצהיר פקטבי אשר נערך לאור חובותיו של המנוח ונועד להבריח את הזכויות של המנוח בבניין מצד ג', לא ניתן להיתעלם מכך שמדובר בתצהיר מפורט ביותר אשר מיפרט את השתלשלות העניינים ומחזק דוקא את טענות התובע לפיהן כשהמנוח היה שרוי במצוקה כלכלית קשה, הוא פנה להסתייע בתובע על מנת שיעזור לו ואף הדגיש כי פנה לתובע משום הגיע למסקנה כי הוא היחיד אשר יכול לסייע לו. כן, לא ניתן להיתעלם מכך שבמסגרת התצהיר המנוח מציין באופן מפורש כי ילדיו (בנו ז"ל והנתבעת 3) הם שסיבכו אותו כלכלית ואף אינו מזכיר כלל את הנתבעת 2.

...

יצוין כי במסגרת בתביעה הרכושית נקבע כי הדיון בתביעה הרכושית יוקפא עד להכרעה בתובענה לביטול צו הירושה ובתובענה לקיום הצוואה כמפורט לעיל (ר' החלטתי מיום 29.11.18 בתביעה הרכושית לעיל).

יש בכל האמור כדי לחזק את המסקנה לפיה רצונו של המנוח להוריש לתובע את הזכויות בבניין על מנת שהוא בעצמו יוכל להמשיך וליהנות מזכויות אלו במשך ימי חייו, ללא כל קשר ו/או תלות לנתבעת 2 ו/או ילדיו אלא להיפך, דווקא בשל התנהלותם בתקופה שבה נקלע לתסבוכת הכלכלית והקשיים שהיו לו בשנת 2009 כמפורט בתצהיר שהוגש.

סוף-דבר: בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל – אני מורה כדלקמן: התובענה לביטול צו הירושה - מתקבלת.

ההתנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוח – נדחית.

בתיק זה הוגשה תובענה למתן פסק דין הצהרתי על בעלות התובע בחלקים מהמקרקעין הידועים כחלקות 10 ו-12 בגוש 3947 בראשל"צ, הרשומים על שם המנוח לוגמן דרדשתי ז"ל ("המקרקעין" ו"לוגמן המנוח"), וכן למינוי ב"כ התובע ככונס נכסים לשם רישום הזכויות במקרקעין על שם התובע.

יחד עם התביעה הוגשה בקשה לצוו מניעה זמני במעמד צד אחד.

למיטב ידיעתו של ב"כ התובע לא הוצא כל צו ירושה או צו קיום צוואה בעיניינו של אלברט, ולכן הוא הודיע שיפנה לבית משפט לעינייני מישפחה ויבקש כנושה מינוי מנהל עיזבון זמני.

הבקשה לצוו זמני התובע הגיש בקשה לצוו זמני תוך שציין את זכויותיו החזקות לפי חוזה חתום, ואת מאזן הנוחות הנוטה לטובתו משום ש"לאחרונה הגיע לאזניו" שישנם גורמים המנצלים את העדר הרישום על שם התובע, ואת מחיקת הערת אזהרה שהייתה רשומה לטובתו, ומנסים לקנות את חלקו מיורשיו של לוגמן המנוח.

לא בכל מקרה של תביעה לאכיפת מכר נטיל דופי בנתבעים, ונאמר כי בדעתם להבריח את נושא המכר על ידי מכירה לאחר.

...

לפיכך אני מורה לתובע לתקן את תביעתו בהתאם לאמור לעיל ולהגישה עד יום 20.12.22.

אני ער לכך שהנתבעים אינם תושבי ישראל, ולפיכך אני מורה לתובע לבצע מסירה לכל אחד ואחד מהנתבעים, הן המקוריים והן החדשים, במסירה אישית באמצעות חברת שילוח, כשהתביעה המתוקנת נמסרת גם בעברית וגם בתרגום נוטריוני לאנגלית, וכאשר גם החלטה זו תימסר גם בעברית וגם בנוסח מתורגם נוטריונית לאנגלית, הכל עד יום 31.1.23.

שקלתי בדברים, ומסקנתי היא כי אין מקום למתן צו מניעה זמני, ודין הצו הארעי שניתן להתבטל.

ברקע הדברים יצוין כי אביו של המבקש נפטר בשנת 2017; ובצוואתו הורה כי המבקש ואחותו (היא המשיבה 2 לבקשה דנן, להלן: האחות) ירשו בחלקים שוים את זכויותיו בנכס הידוע כגוש 7154 חלקה 176 תת-חלקה 6, המצוי בעיר בת-ים (להלן: דירת המגורים).

בראשיתו של הליך פשיטת הרגל, דירת המגורים הייתה רשומה עדיין על-שם הוריו המנוחים של המבקש, וטרם נרשם צו קיום הצוואה בלישכת רישום המקרקעין.

כך, ביום 10.6.2020 הגיש הנאמן בקשה במעמד צד אחד, בה התבקש בית המשפט להורות על צו איסור דיספוזיציה עד לסיום בירור זכויותיו של המבקש בדירת המגורים, בקשה שהתקבלה על ידי בית המשפט.

בקשות המבקש לעיכוב הליך המכר כעבור למעלה משלושה חודשים מאז ניתנה ההחלטה מיום 9.3.2023, הגיש המבקש מספר בקשות לבית משפט קמא על מנת למנוע את פינויו מדירת המגורים ולעכב את הליך המכר – בקשות שלהן היתנגדו האחות והנאמן.

בית המשפט ציין כי נדמה שהמבקש ניסה תחילה להבריח את זכויותיו בדירת המגורים מהנושים, וכעת הוא מבקש לנצל את ההליך כדי להיתחמק מזכויות האחות ולהשתלט על החזקה בדירת המגורים לבדו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס לפירוק השיתוף בדרך של מכירת דירת המגורים גם לגופן.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.