מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכות השימוע של עובדי עירייה

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

אי לכך נקבע כי לא הוכח לכאורה, שנפל פגם כלשהוא בהליך השימוע שנערך לתובע; עוד צוין כי הנכון הוא שמטענות התובע בדיון בבית הדין ואף במסגרת השימוע עצמו, ניכר כי התובע והעיריה אינם תמימי דעים בכל הנוגע לעצם קיומן של בעיות ניהול ברשות החניה ולא כל שכן שאינם תמימי דעים באשר לדרכי פיתרונן; דא עקא, שבכך אין די כדי לקבוע שנפלו פגמים בהליך השימוע, שכן זכות השימוע מחייבת כי לתובע תנתן היזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לניידו מתפקידו, כפי שנחזה כי נעשה, אך אין היא מקפלת בחובה את הזכות שטענותיו של התובע יתקבלו בהכרח.
...
אשר לשיעור הפיצויים, הרי שבשוותנו לנגד עינינו את מכלול נסיבות המקרה, ובכלל זה את משך תקופת עבודתו של התובע בעיריה, במעמדו ובתפקידו, את זהות המעסיק בו מדובר והיקף העובדים המועסקים על ידו, כמו גם את עצם קיומם של חילוקי הדעות בין הצדדים בשאלת תנאי עבודתו של התובע, אנו סבורים כי הסכום שנתבע על ידי התובע, היינו 15,000 ₪, משקף את הסעד הראוי במקרה זה. אי לכך ולאור המבואר לעיל, אנו מחייבים את העיריה לשלם לתובע פיצויים שאינם תלויים בנזק (פיצויים לדוגמה) לפי סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד, בסך 15,000 ₪, בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד.
סוף דבר- אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, תביעת התובע מתקבלת בחלקה, כדלקמן: ניתן בזאת צו עשה לעיריה, כמפורט בסעיף 100 לעיל, על תת סעיפיו.
בנוסף לצו כאמור לעיל, אנו מחייבים את העיריה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) בשל הפרת הסכם העבודה בסך 30,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ - שלומי תורג'מן (3.3.09) נפסק כדלקמן: "החובה לקיים לעובד הליך של שימוע בטרם פיטוריו מקורה בפסיקה. חובה זו מעוגנת בעיקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעיקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו. חובה זו נועדה לגרום למעסיק לקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעיניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת ה"אידך גיסא" של עמדת העובד (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448).
ביחס לחופשה ללא תשלום, נפסק במפורש [ע"ע (ארצי) 1619/04 מירי שרף - רשות השידור (21.3.06)] כך: "חופשה ללא תשלום אינה מוסדרת בחוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשרות הצבורי, ותוכנו נקבע על פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה במוסד החל"ת ואיפיינה אותו כתקופה שבה מושעים יחסי העבודה (ע"ע 1225/00 יוסף מזרחי – עריית ירושלים לא פורסם, ניתן ביום 20.6.03). עוד נפסק כי תקופת חל"ת אינה מצמיחה זכויות הקשורות בוותק (שם).
...
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 11,680 ₪ בגין השלמת פדיון חופשה.
בנסיבות העניין, על אף שרוב התביעה נדחתה תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה בעריית באקה אל-גרביה (פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים עקב הפחתת הקף משרתה לאחר שובה מחופשת לידה בחודש 2/2012, פיצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה עקב הפלייה מחמת היותה אם, פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני הפחתת הקף המשרה, פיצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי העבודה, תשלום הפרישי שכר והפרשי הפקדות לקרן פנסיה, תשלום שכר בעבור עבודה בקייטנות ותשלום הפרישי דמי לידה).
חמישית, התחשיב של מר בולוס התבסס על גם הנחת יסוד שהיקף המשרה של התובעת הוא 83%, אולם היא עבדה בהקף משרה נמוך יותר ולא עלה בידיה להוכיח שקיימת לה זכאות לעבוד בהקף משרה זה. כאמור, התובעת נקלטה לעבודה בתפקיד סייעת בהקף של 76% משרה וכששבה לעבודה מחופשת הלידה בשנת 2012 הועסקה ב-67% משרה, לאחר חלוקת התקן החריג שאושר לעירייה באופן שווה בינה לסייעת הראשונה[footnoteRef:72].
...
] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.
עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.
סוף דבר התביעה נדחית ברובה.
תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

למבחן ההישתלבות שני פנים: הפן החיובי – תנאי ל"הישתלבות" במפעל הוא כי קיים מיפעל יצרני שניתן להישתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהוה חלק מהמערך האירגוני הרגיל של המפעל ועל כן הוא אינו "גורם חצוני". הפן השלילי – האדם בו מדובר אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חצוני (דב"ע (ארצי) לא/27 – 3 עריית נתניה – בירגר, פד"ע ג' 177 (1971)).
בפסיקה עניפה, מפורשת ועקבית קבעו בתי הדין לעבודה כי חובת השימוע היא "מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה" (ר' ע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, 2003).
...
לפיכך, בשקילת גרסאות הצדדים מצאנו לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה התובע הוא שביקש להתקשר עימה באופן בו התקשרו.
על יסוד האמור, מצאנו כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה כי מדובר במקרה המצדיק אי פסיקת פיצוי לא ממוני וכך אנו קובעים.
סוף דבר תביעתו של התובע התקבלה בחלקה, כמפורט לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

התובע מפר חוק וניתן לראות בפסק הדין של כב' השופט מרזל וקביעותיו "את ההתראה ואת זכות השימוע". אין להפוך את היוצרות, על התובע היה לפנות לעיריה ולהסדיר את פעילותו, במקום זאת המשיך להפעיל את הדוכן ללא רישיון, ובכלל זהו מקרה קלסי שיש להחיל עליו את הכלל המשפטי ש"מעילה בת עוולה לא תיצמח עילת תביעה" (סיכומים בע"פ פרו' מיום 19.3.23 עמ' 24).
גם מנהל הפיקוח האיזורי של העיריה הצהיר בסעיף 15 כי "הדוכן הפך למבנה שקובע לקרקע וששטחו הורחב אל מעבר לכפי שהותר ברישיון וזאת ללא היתר בניה כדין" פעולת העיריה שהתבססה על הנחיית מנהל האגף אילן ששון ועל שיחת טלפון עם המחלקה המשפטית במועד ההריסה, וכל זאת מבלי להמתין ולו שעה אחת להגעתו של התובע, בעיניי, עם כל הכבוד אינה מהוה פעולת רשות תקינה, והיא ראויה לגינוי.
...
בהעדר צו שיפוטי המורה על הריסה, ובסירובה להמתין להגעתו של התובע טרם התחלת ההריסה, כל אלו מביאים אותי למסקנה כי מחדלי העיריה עולים עשרות מונים על זה של התובע, והאינטרס הציבורי במקרה זה הוא הטלת אחריות על העיריה והקפדה עמה על פעולה בהתאם לחוק, ללא קיצורי דרך.
אין להפחית אשם תורם לא מצאתי לנכון להפחית אשם תורם מהתובע, באשר שוכנעתי שלא היה לו מושג שבכוונת העיריה להרוס את הדוכן, בוודאי לא לאחר שעתירתו התקבלה, ובה נקבע כי העיריה לא פעלה כדין.
סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,925 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.12.10 ועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו