זכות הציבור לקבל את תנאי הפרישה של עובדי מדינה

] לסיכום - טענותיו המרכזיות של התובע הן ביחס להגדרת משרתו וביטולה, על כן זכאי לטענתו לתנאים בהסכם הפרישה בהתאם לתכנית ההבראה[footnoteRef:72], הסכם הפרישה של התובע אושר על ידי המדינה[footnoteRef:73], אין לקבל את טענה כי ההסכם עם התובע נחתם בחוסר סמכות[footnoteRef:74] ואין להביא לכך שהוא יינזק מאופן פעולת המועצה מול המדינה[footnoteRef:75].

] לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי המועצה היא גוף מתוקצב, כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, וכי מכוח סעיף 29 לחוק האמור, היא אינה יכולה להסכים לשינויים בשכרו של התובע, הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, אלא רק למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישור שר האוצר, אשר האציל סמכות זו לממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר.

ככל שנגיע למסקנה כי אכן היתה הפרת הסכם על ידי המועצה, עלינו לקבוע האם יש מקום לפצות את התובע על כך. המסגרת הנורמאטיבית בבג"ץ 8634/08 שם טוב אלחננוב ואחרים נ' משטרת ישראל – אגף משאבי אנוש (16.11.2010) (להלן- אלחננוב) חזר בית המשפט העליון על המבחנים לצורך הכרעה האם מדובר בהבטחה מנהלית בת תוקף: "כדי שהבטחה מינהלית  תחייב את נותנה, יש להוכיח, בראש וראשונה, כי היא אכן ניתנה. שנית, עליה להיות מפורשת וברורה, ולא מוטלת בספק. יתר התנאים המצטברים הנדרשים לקיום הבטחה מינהלית בת תוקף הם: כי נותן ההבטחה היה בעל סמכות חוקית לתתה; כי הוא נתן אותה מתוך כוונה להקנות לה תוקף משפטי; כי הוא בעל יכולת למלא אחריה, וכן כי הצד השני הבין אותה כמחייבת. על תנאים אלה מתווסף התנאי כי לא קיים צידוק חוקי לשנות מההבטחה או לבטלה (פרשת סאי-טקס, בעמ' 676; בג"ץ 580/83 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד לט(1) 29, 36 (1985) (להלן: פרשת אטלנטיק); פרשת ארצי, פסקה 44; פרשת גדות, בעמ' 779-780; בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח(1) 694, 706 (2003) (להלן: פרשת קלכמן); שטיין, בעמ' 270; שרגא ושחר, בעמ' 317-331). הנטל להוכחת קיומה של הבטחה שלטונית מוטל על הטוען לה (בג"ץ 3978/06 מימוני נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 14 ([פורסם בנבו], 29.6.2008)). אם מבקשת הרשות לטעון כי קיים צידוק חוקי לסטות מן ההבטחה, הנטל לבססו מוטל על הרשות הציבורית (בג"ץ 250/78 אביוב נ' שר החקלאות, פ"ד לב(3) 742, 748 (1978))." בית הדין הארצי יישם עקרונות אלו במספר פסקי הדין וביניהם ע"ע (ארצי ) 5579-09-19 נג'אח ביסאן - מועצה מקומית יאנוח-ג'ת (21.10.2020) (להלן- ביסאן), שחלק מהעובדות בו דומות לעניין שלפנינו, בכל הנוגע להיעדר אישור הסכם פרישה מוקדמת במסגרת תכנית הבראה מתגבשת, תוך שבית הדין הארצי בחן את ההיבטים המשפטיים הכרוכים בהתנהלות הגוף הצבורי כלפי העובד, לרבות השאלה האם היתנהלות הרשות הייתה נגועה בחוסר תום לב, בנסיבות המקרה הספציפי, לצד זכאות העובד לפצוי כספי (שלא נתבע במקרה של ביסאן).

...

עיון במסמך זה מעלה כי חלק מהמשרות היו חלקיות ולא תואמות את המשרות באופן מדויק, אך לטעמנו הדבר אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

סוף דבר על המועצה לשלם לתובע: פדיון דמי מחלה בסך 57,049 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו, על אף שחלק ניכר מטענות התובע נדחו אולם ההתנהלות כלפיו אילצה אותו לנהל הליך זה, מצאנו לקבוע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ ובתוספת שכר טרחה של עורך הדין בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התנהלות המדינה ביחס לדו"ח שוקייר, מצאנו כי אין מקום לפסוק לטובתה הוצאות כפי שטענה שיש לעשות.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת פ"ה 30627-01-20 לפני: כב' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא נציגת ציבור (עובדים): גב' יהודית שמעוני נציג ציבור (מעסיקים): מר רביב סתיו התובעת אסמהאן סמחאת ע"י ב"כ עו"ד אחמד עאדל מחאג'נה הנתבע מדינת ישראל – משרד החינוך ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז הצפון (אזרחי) פסק דין

ביום 2.9.19 בשעה 16:07, התובעת שלחה הודעת דואר אלקטרוני לראש צוות כוח אדם בהוראה במחוז הצפון - מר האדי קדור (להלן: "מר האדי קדור"), שזו לשונה: "לגבי מילוי הטפסים ששלחתי מתאריך 22.8. מילאתי את כל הטפסים לגבי הפנסיה ושלחתי בדואר רשום מצורף אישור הדואר. תודה רבה מראש על הטיפול המסור". בהמשך אותו יום, 2.9.19, התובעת קיבלה את מכתב אישור הפרישה (התובעת קיבלה הודעת טקסט לטלפון הנייד שלה ביום 2.9.19 בשעה 19:01 לפיה בקשת הפרישה אושרה ובהתאם הופנתה למכתבי הפרישה באתר).

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר האדי קדור וכן תעודת עובד ציבור של מר ג'מאל כבישי.

בע"ע (ארצי) 652/08 מדינת ישראל – בן חמו (9.2.2011) נקבע כי "חובת הגילוי המוגברת כוללת חובת גילוי יזום מטעם המעסיק לעובד, לרבות חובתו המוגברת להביא לידיעת העובד מידע חיוני בכל הנוגע לתנאי העבודה והשינויים בהם". בהמשך, נקבע עוד, כי "ככל שלשינוי שנערך ביחס לזכויותיו של העובד משמעויות כלכליות או אחרות כבדות משקל, כך תגבר חובת הגילוי ..". הדברים יפים גם לעניינינו, בשינויים המחויבים.

באשר לכנס הפורשים, שגם בו התובעת לא לקחה חלק, מר האדי קדור העיד כדלקמן: "..., אני משיב שהכנס מיתקיים בחודש יולי לכל הפורשים שאושרו, הוא מיתנהל בזום יש נציג של האוצר, של משרד החינוך, של הנציבות וביטוח לאומי, בכנס יש הסבר על כל מה שקשור בהליך הפרישה בזכויות של המורים ואנחנו מקבלים פידבקים חיובים על הכנס, כי הפורשים למעשה מקבלים מענה לשאלות והתהיות בתחום הפרישה לגימלאות.

...

כך גם לא שוכנענו שהייתה למפקחת כוונה להקנות תוקף משפטי לאותה הודעת ווטסאפ, ולא שוכנענו שהמפקחת היא היא בעלת היכולת לקבוע למלא אחר הקביעה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שהנתבע ישלם לתובעת פיצוי כספי (והיא לא תשוב לעבודתה).

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

טענה זו עומדת אף בסתירה לעקרון הצדק החוזי כפי שנקבע בבג"ץ 6845/00 איתנה ניב ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח' (פ"ד נו(6) 663) כדלקמן (הדגשים אינן במקור י.א): "להתקשרות בין עובד לבין מעביד אופי מיוחד. כאן עומד העובד בעמדת מקוח חלשה מזאת של המעביד הן בעת המשא ומתן לקראת ההיתקשרות הן בתקופת עבודתו. בשל אי-שויון זה בין הכוחות ההדדיים אין ויתורו של העובד על זכויות מינימאליות שהחברה רואה כחיוניות בגדר ויתור. כך נאמר ש"אם נרצה נוכל לראות בחוזה המאפשר ויתור על זכויות יסוד חוזה הנוגד את תקנת הציבור" (דב"ע נה/3-145 מדינת ישראל – בוכריס [64]; ע"ע 164/99 פרומר – רדגארד בע"מ [65]; בג"ץ 6194/97 נקש נ' בית-הדין הארצי לעבודה (להלן – עניין נקש [33]), בעמ' 450-449; ראו גם: גולדברג, במאמריו הנ"ל [85], בעמ' 180, 191; ר' בן-ישראל "דיני עבודה: שויון בעבודה נוסח שנת אלפיים – המירשם הישראלי" [88], בעמ' 599).

הנתבעת טוענת כי התובע הועסק בנתבעת במעמד של עובד יומי עונתי תחת הסכמים אישיים שהתחדשו מדי שנה בשנה, ועל כן ההסכמים הקבוציים לא חלים בעיניינו, והוא לא זכאי לתנאים של עובד חודשי המועסק אצלה, ובכלל זה הפרשות לקרן הישתלמות.

א להסכם קבוצי 2008 קובע כדלקמן: "כל עובד יהיה זכאי להצטרף לקרן הישתלמות. הקרן מבוססת על נכויים מהמשכורת הקובעת של העובד בשיעור של 2.5% והפקדת כספי מעביד בשיעור של, 7.5% הכל על פי הקבוע לעניין זה בהסכם עובדי המדינה

לנוכח משכה של ההיתקשרות בין הצדדים והותק שצבר התובע בעבודתו כמציל ים בנתבעת (למעלה מ-4 שנים ביום כניסת הסכם קבוצי 2018 לתוקף) היה מצופה מהנתבעת לנהוג אחרת, בפרט כאשר היתה מודעת לחוסר שביעות רצונו המתמשך של התובע ומתנאי העסקתו השונים בהשוואה ליתר המצילים שהועסקו בהתאם להסכם הקבוצי ולתחושת חוסר השייכות שחש התובע בשל כך. בנוסף, ככל שביקשה הנתבעת להחריג התובע מתחולתו של ההסכם הקבוצי 2018, היה עליה לקבוע זאת בהוראה מפורשת בהסכם הקבוצי, כמו גם לקבל את הסכמת ההסתדרות העובדים הכללית החדשה, עימה ערכה את ההסכם הקבוצי (ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 507/08 מדינת ישראל – מרכז רפואי אסף הרופא נ' מירב ברונר (14.7.09)).

...

זאת ועוד, ראו האמור במכתב התשובה של הנתבעת לתובע מיום 25.6.19 (נספח 9 לתצהיר הגב' בניסטי): "1. מרשתי הבינה ממרשך, בזמן אמת, שהוא לא מעוניין לעבוד בעונה הנוכחית ולכן הוא לא נקרא לעבודה." לסיכום ראש פרק זה: התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום תמורת אי מתן הודעת פיטורים מוקדמת ופיצויי פיטורים.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: דמי הבראה – הסעד התייתר לאור המפורט בסעיף 87 לפסק דין זה. קרן השתלמות - סך של 3,018.30 ₪.

באשר להוצאות – מתוך התחשבות בהיבטים שונים, כגון: הצידוק שבהגשת התביעה מלכתחילה, הגשמת מטרת התביעה, הסעד שהתקבל בפועל - הגענו למסקנה כי יש הצדקה לפסיקת הוצאות באופן חלקי ומתון בלבד, שכן, התביעה התקבלה רק בחלקה.

ג. בהתאם לשאלת הקף עבודתה של התובעת, זכאות התובעת לכל אחד מהסכומים הנתבעים, כולל הפרישי שכר מינימום, הבראה, שעות נוספות, שעות שבת, דמי חגים, והפרשות לביטוח פנסיוני.

בפס"ד זה אישר בית הדין את קביעותיו של כב' סגן הנשיאה אברהמי (כתוארו אז) כי הדין הישראלי לא חל , אף כי קבע לעניין שכר מינימום כי התובעים שם זכאים לשכר מינימום מכוח תקנת הציבור (כאשר כיום בכל מקרה חל שכר המינימום בהתאם צו האלוף) – וכי מעבר לכך חל על עובדי הרש"פ בשטח C – הדין הירדני.

זהות המעסיק – המינהל האזרחי פועל כחליפו של הריבון הירדני ששלט באיזור קודם לתפיסתו על ידי צה"ל. כוונת הצדדים והתנהלות הצדדים – הוכח שהצדדים נהגו לפי קובץ התשרי"ש (להלן- התשרי"ש) המאגד את כלל תנאי ההעסקה והזכויות של עובדי המינהל האזרחי המצויים במקורות החוקיים השונים, המבוסס על הדין הירדני, ולא על פי התקשי"ר החל על עובדי מדינה.

גם בסיכומים – ואף שכבר ידוע היה כי יש הסכם בכתב, ציין ב"כ התובעת כי: "התובעת תושבת יריחו.... הועסקה ע"י הנתבעת... וזאת ללא חוזה העסקה בכתב". רק בסיכומים נטען לראשונה כי הייתה זכאית לקבל הודעה לעובד בשל כך שההודעה לעובד ניתנה לא בתחילת העובדה אלא בשנת 2017, וכי לא קיבלה הודעה כאשר שינו את תנאי שכרה.

...

בדיון שקויים להוכחות, ישב כנציג ציבור (עובדים) מר יוסי קשי, אולם בבוא בית הדין לתת פס"ד התברר כי מר קשי אינו משמש עוד כנציג ציבור, ואינו יכול לחתום על פסה"ד. בנסיבות אלו ביקש בית הדין את עמדת הצדדים למינוי נציג ציבור אחר במקומו אשר יקרא את כל החומר שבתיק כולל הפרוטוקולים והסיכומים ויוכל לחתום על פסה"ד. הצדדים הודיעו כי אין להם התנגדות להחלפתו בנציג ציבור אחר, ועל כן מינה בית הדין את מר בני אלבז כנציג ציבור עובדים, אשר קרא את החומר וחיווה את דעתו, ובסופו של דבר נתן הסכמתו לפס"ד זה. לאור חשיבות ההסכמות שגובשו בדיון המוקדם, נביא להלן את רשימת המוסכמות והפלוגתאות כפי שגובשה במעמד הצדדים בדיון מיום 29/7/20: מוסכמות: א. תקופת העבודה 1/3/12 עד 23/5/19.

זכאות התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני – בעניין זה לא מצאנו כל בסיס לרכיב זה של התביעה, כאשר מקובל עלינו כי התלושים והדוחות משקפים את הסכומים שקיבלה התובעת בפועל, וכאשר אין מקום להטיל על הנתבעת תשלומים נוספים, אף שסברה כי הדין הישראלי לא חל. כך גם לא הוכחה הטענה הסתמית כי זכאית לקבל לידיה סכומים שנוכו ממנה.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי דמי חגים עד שנת 2017 - סך של 3,667 ₪ הפרשי שכר מינימום מ-1/2/17 - סך של 698.66 ₪ הפרשי שעות נוספות - סך של 5,179 ₪ דמי הבראה – סך של 1,890 ש"ח פיצוי בגין אי הפרשות גמל מעסיק (לתקופה שעד 9/16) – סך של 10,177.64 ₪.

ולעניין ההוצאות: בנסיבות העניין, כשמחד מצאנו כי התובעת זכאית לסכומים המפורטים לעיל , אך מאידך בהתחשב בסכומים הגבוהים שנתבעו (מעל 300,000 ₪), הרי שעניין זה נלקח בחשבון לעניין גובה ההוצאות ושכ"ט שייפסקו לתובעת.

בית דין איזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת סע"ש 53331-11-20 03 יולי 2023 לפני: כב' השופט עדו בן-צור נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק חי התובע: שביט שמחי ע"י ב"כ: עו"ד אריה פבר הנתבעת: עריית אילת ע"י ב"כ: עו"ד רעות שגיב גרטלר פסק דין

תוקף כתב הויתור כמפורט לעיל, אחד התנאים שנקבעו לקבלת הטבות הפרישה במסגרת הקול קורא שפורסם על ידי משרד האוצר היה חתימה של העובד הפורש על כתב קבלה וסלוק בנוסח שצורף לקול הקורא.

הפסיקה הכירה בלגיטימיות הדרישה מעובד לחתום על אישור העדר תביעות כתנאי לתשלום תנאי פרישה מיטיבים: "בשולי הדברים ייאמר כי הצדדים להסכם הקבוצי יכולים לקבוע משטר כזה או אחר – הן מתן אפשרות לעובד לוותר על זכויות כתנאי לקבלת תנאי הפרישה המוגדלים, והן ויתור חלקי כתנאי לקבלת תנאים כאמור (השוו: דב"ע (ארצי) נב/3-19 מרקוס בן יפלח - פלוגת תעשיות בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כה 489 (1993)). כך או כך, מדובר בהסדר לגיטימי. זאת גם במצבים שקודם להסכם הקבוצי באו לעולם דרישות או תובענות שטרם הוכרעו, ולכן סיכון וסכוי אופף אותן. במצב דברים זה, כל צד רשאי לכלכל את צעדיו בהתאם לסיכונים ולסכויים אותם הוא רואה לנגד עיניו. נזכיר כי מפרשנות זו עולה שהעובד נידרש לבחור: העובד אינו חייב לוותר על מיצוי בירור הזכויות; מנגד, העובד צריך לבחור בין האפשרות של מיצוי בירור הזכויות לבין האפשרות של קבלת תנאי הפרישה המוגדלים. איננו מוצאים פגם במתוה זה של מתן הברירה בידי העובד. לעיתים יכול ויתברר בדיעבד כי היתה טעות בכדאיות הבחירה. אולם טעות מסוג זה אינה הופכת את הבחירה להדירה" (ע"ע 26530-04-19 ידיעות אחרונות בע"מ - אביטל אביטל (מיום 27.2.20); ר' גם ע"ע 36149-10-20 אופיר פרץ - טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מיום 21.3.23)).

בע"ע 20920-10-17 מדינת ישראל - פלוני (מיום 7.5.2019) דן בית הדין הארצי לעבודה בהגדרת המונח "כוננות" על פי התקשי"ר, ובין היתר היתייחס גם לחוקת העבודה: "כפי שניתן לראות הכוננות עניינה בנכונות ובזמינות של העובד, מעבר לשעות העבודה הרגילות, לצורך ביצוע מטלות ובהן מענה טלפוני או התייצבות פיזית במקום העבודה או במקום אחר. אין דרישה מהעובד להמצא בבית, שעה שזמינותו לקבל פניות, מתאפשרת באמצעות מכשיר טלפון נייד. אין גם דרישה כי העובד ישהה ברדיוס מסוים מביתו או מקום עבודתו, או שיגיע תוך זמן נתון. זאת בשונה למשל מחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות הקובעת כי הפצוי בגין כוננות ישולם רק למי ש"נדרשים להמצא בכוננות בביתם לרגל צרכי העבודה"" (ההדגשה אינה במקור).

זאת ועוד, אין חולק כי קודם לחודש 5/2018 התובע לא שובץ בלוח כוננות ולא נידרש ממנו לדיווח על היותו בכוננות במועדים מסוימים, בעוד שעם אישור מיכסת הכונניות מחודש 5/2018 ואילך נידרש התובע לדיווח ולקבל את אישור הממונה עליו לימים ולשעות בהן הוא נידרש להיות בכוננות בהתאם לצרכי העבודה.

...

לאור הכרעתנו האמורה, הגענו לכלל מסקנה כי גם דין התביעה שכנגד להידחות.

מקובלת עלינו אפוא גישת בית הדין האזורי כי המקום הנכון להביא בחשבון את מהלכיו של מר לוי בהגשת התביעה ודרך ניהולה הוא בפסיקת הוצאות משפט.

לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות, אך יש מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט בגין הגשת התביעה על אף חתימתו על כתב הוויתור.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.