מעיון בתיק המישטרה עולה, כי המבקש נעצר בתחנת דלק, לאחר ששוטרים סמויים עקבו אחר המבקש בנסיעה מביתו ועד תחנת הדלק, לאחר שהיתקבל מידע מודיעיני.
בדוח המאפיינים – צויין כי במבחן העמידה היתנדנד ובמבחן האצבע לאף השתמש ביד הלא נכונה.
עם זאת, ומבלי שאני מקילה ראש בעבירה המיוחסת למבקש, נוכח חלוף הזמן מאז הארוע, בהעדר חוו"ד ראשונית ובשכלול כלל נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המבקש, אני סבורה כי די בפרק הזמן שריצה המבקש עד כה , במסגרת "תקופת הצינון".
באיזון שבין אינטרס הציבור וזכויותיו של המבקש- מצאתי לקצר את משך הפסילה המנהלית כך שרישיונו של המבקש יושב לו היום.
...
ראיות לכאורה
בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (פורסם בנבו) מיום 31.12.03 , עמדה כב' השופטת ד' ביניש על מהותו של המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" וקבעה:
"מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ...,. אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו (וראו: שם, [בש"פ 8087/95 בעניין זאדה], בעמ' 149 ; וכן בש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה [פורסם בנבו] ..., בעמ' 230)."
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
כמו כן, מסוכנות המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06 ישעיהו נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 14.1.07, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון:
"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".
וכן בש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 30.8.10:
"סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה.
עם זאת, ומבלי שאני מקלה ראש בעבירה המיוחסת למבקש, נוכח חלוף הזמן מאז האירוע, בהיעדר חוו"ד ראשונית ובשכלול כלל נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המבקש, אני סבורה כי די בפרק הזמן שריצה המבקש עד כה , במסגרת "תקופת הצינון".
באיזון שבין אינטרס הציבור וזכויותיו של המבקש- מצאתי לקצר את משך הפסילה המנהלית כך שרישיונו של המבקש יושב לו היום.