זכות העובד להיות מיוצג בשימוע לפני פיטורים

בבקשה זו צוין כי דחיפות הבקשה נובעת מכוונת ידיעות תיקשורת לבצע פיטורי צימצום כבר ביום ראשון, 25.11.18, בשעות הצהרים, תוך פגיעה קשה בזכויות העובדים לייצוג קבוצי הולם טרם השימועים.

כמו כן, במסגרת תיקון מס' 6 לחוק הסכמים קבוציים (בשנת 2001), עוגנה הזכות לפעילות או לחברות בוועד עובדים או באירגון עובדים בסעיף 33ח לחוק הסכמים קבוציים: "33ח. לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם". סעיף 33י(א) לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957 מבטיח הגנה על עובד מפני פיטוריו או כל פגיעה בתנאי עבודתו בגין חברות, פעילות או המנעות מחברות באירגון עובדים.

...

וכך העיד מר פרידמן כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם ניסו לפטרו: "לא ניסו לפטר אותי אבל כן הרגשתי מה זה מערכת שרוצה לנסות להתנכל ולנסות להכתים את השם שלך... בינואר 2018, כאשר העורכת הראשית ביקשה מהעוזרת שלה, עינב מילר, להתקשר אליי ולומר לי שיעל לא מרוצה מהתמונות שלי... ושביקשתי מעינב לקשר אותי עם יעל, יעל אמרה לי במילים האלה אסף אני מסתכלת על התמונות האלה זה תמונות פח... 5 שנים אני עובד במערכת, בחיים לא קרה לי שהעורכת הראשית התקשרה אלי ואמרה לי אסף אלה תמונות פחח. ובסופו של דבר לקחו את התמונה הזו ושמו אותה בשער..." (עמ' 61, ש' 1-15 לפרוטוקול הדיון) בנוסף, מעלה נציגות העובדים סוגיה העומדת בשיא המחלוקת בינה ובין ידיעות תקשורת, במסגרתה מבקשת ידיעות תקשורת כי יהיו בוועד רק 3 חברים וכי פיטוריו של מר טנקל יסייעו בידה בסוגיה זו. גב' סוטו אורגד נחקרה בעניין: "ש. נכון שבמסגרת המשא ומתן בינינו לבינכן אתם מאוד רוצים, זה אחד משיאי המחלוקת העיקריים. שיהיו רק 3 חברי וועד בכל חברה? נכון, לא נכון?\

בנוסף לקביעה כי הסיבות שהוצגו לפיטוריו של מר טנקל אין בהן ממש ולהחלטה בדבר מרכזיותו של מר טנקל בהליך ההתארגנות - כל אלה יחדיו מביאות אותנו למסקנה כי לא עלה בידי ידיעות תקשורת (והנטל על כתפיה) להוכיח שפיטוריו אינם נגועים בסיבות שאינן לגיטימיות, כגון פעילותו הענפה בהתארגנות - ועל כן, אנו קובעים כי אין לפטרו.

סוף דבר: הליך פיטוריו של מר טנקל - יבוטל.

ראוי להזכיר עוד – גם בתשובת ב"כ התובע שלאחר השימוע, נתבקשה שמירת התוספת של 3 ₪ – אך לא הפרמיה!! משמע, לא נטען (גם אז) "להרעת תנאים". משלא הוכח ולא שוכנענו כי התובע פוטר בשל תלונותיו ומששוכנענו כי שני הצדדים הסכימו על הפסקת עבודתו – על כן נדחית התביעה ברכיב זה. פיצויים בגין פיטורים ללא עריכת שימוע בתביעתו עתר התובע לפיצויים בגין פיטורים ללא עריכת שימוע( ראה "מהות התביעה"; ראה כותרת רכיב זה, לפני סעיף 99 ).

למעלה מן הצורך והגם שאין טענה בנידון, במכתב הזימון לשימוע לא נזכרה זכותו של התובע להיות מיוצג.

...

כאמור, עדותה הייתה מהימנה ולא שוכנענו כי נהגה לצעוק או להשפיל את התובע הן באופן אישי והן בפומבי.

בנוסף, וכאמור לעיל, בשיחת השימוע התובע לא טען כי נוהגים להשפיל אותו בסניף ובשל כך לא מעניין לעבוד שם. משלא הוכח כי אמירות כאלה ואחרות נאמרו ע"י יואל וקרן לתובע, משלא הובאו הוכחות ל"פרסום" ברבים לאמירות להן טוען התובע – נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר משנדחתה התביעה על כל עילותיה, ומשעסקינן בתביעה של עובד שלא התרשמנו מאמינות עדותו, ובתביעה בסך של 239,029 ₪, ומנגד, של עובד שהשתכרותו השוטפת אינה גבוהה, ובשוקלנו כל אלה, ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.

בהתאם, ומשנתאפשר לצדדים להתייחס לכך(החלטה מ-7.7.20), ולאחר ששקלנו את טענותיהם, מצאנו להורות כי כל אחד מהצדדים ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪ [ראה לעניין זה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 360/88 שלום אלדומי נ' נעמי אלדומי, מה(3) 148 (1991)].

לפנינו תביעה לביטול פרישה מוקדמת וכן לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין אובדן הישתכרות, להם זכאי התובע לטענתו בשל היתעמרות והתנכלות אותם חווה בעבודתו.

העילה להתעמרות זו, כך טוען התובע, היא העובדה שבמסגרת עבודתו בועד העובדים נהג לייצג עובדים בועדות בירור ושימוע לפני פיטורים, חשף שחיתויות ואף הוביל לסיום עבודתם של שני ראשי מחלקות.

] התרשמנו מעדותו של מר מלול, אשר שימש יו"ר הועד בתקופות מסוימות לאורך השנים, כמו גם במועד מתן עדותו, כי לו היה מעוניין התובע להמשיך בעבודתו גם לאחר הגשת תביעת הדיבה נגדו, ובמיוחד לאחר שנמחקה, היה הועד עומד לצדו, ולא היתה מניעה בהמשך עבודתו: "אם הוא היה רוצה היינו מגבים אותו להשאר".[footnoteRef:96] בפועל, התובע בחר שלא לפנות לעזרת הועד, על אף היותו חבר ועד, וגם לא פנה לערכאות בזמן אמת על מנת לבקש סעד כנגד כפיית הפרישה לטענתו.

...

במסגרת החלטת בית הדין בתיק זה מיום 4.6.17, עילת התביעה הנשענת על חוק הגנת הפרטיות נדחית על הסף, בשל התיישנות.

על כן, דין טענות אלו להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והתובע זכאי לפיצוי בסך 60,000 ₪, אשר ישולם לתובע תוך 30 ימים אחרת יישא בהפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 26.2.18 זומן התובע לשימוע לפני פיטורים בהודעת ווטספ שזו לשונה: "הנך מוזמן לשימוע שלפני פיטורין מחר יום שלישי 27.2.18 בשעה 15:00 בגין התייעלות ואי עמידה בציפיות עם מנהל תפעול יהושע קלוגר". (נספח ה' לתצהיר התובע).

הזימון נשלח בהודעת ווטספ ליום המחרת ללא שנירשם כי לתובע זכות לייצוג.

הודעה מוקדמת – אין מחלוקת כי התובע זומן לשימוע ביום 26.2.18 וכי הוא ויתר על זכות זו. מכתב הפיטורים נושא תאריך 28.2.18, אך נימסר לתובע לאחר מכן.

אין לי אלא לחזור על מסקנתו כדלקמן: "לדעתנו, עילת ההתעמרות בעבודה - עילת תביעה אשר למצער יונקת את כוחה מעיקרון תום הלב בו מחויבים כל הצדדים ליחסי העבודה, היא רקמה פתוחה אשר תופסת ברשתה קשת של אירועים ומצבים של פגיעות קשות הגורמות לעובד פגיעה בכבודו והיוצרת סביבו סביבת עבודה עוינת. לשיטתנו, המבחן שבגדרו בוחנים האם בפנינו היתעמרות בעבודה, אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי, בהתאם לכללי היתנהגות רווחים ומקובלים של "מקום העבודה הסביר"; וככלל, מעשה ההתעמרות צריך להיות אקטיבי.

...

לא מצאנו כי יש בחריגה חד פעמית זו כדי ללמוד את מה שהנתבעת מבקשת ללמוד על קריטריונים ושיקול דעת במתן הבונוס.

התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שעות נוספות בסך של 25,535 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

דיון והכרעה נסיבות פיטוריו של התובע סעיף 3 לחוק פצויי פיטורים קובע בזו הלשון: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם – אם לא הוכח הפוכו של דבר – כאילו נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת תשלום פצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". מלשון החוק והפסיקה, הנטל להוכיח שהפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להמנע מחובת התשלום, מוטל על המעסיק.

בנוסף, בזימון לשימוע נפלו פגמים- לא פורטו הסיבות לשימוע, ואין הסבר על זכותו של התובע להיות מיוצג בהליך.

...

בנסיבות אלה, ובהיעדר כימות לרכיב תביעה זה, התביעה לפדיון חופשה נדחית.

סיכום התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,000 ₪.