זכות המעסיק לפקח על עובדיו

המבחנים שנקבעו בפסיקה לקיומם של יחסי עובד-מעביד, הם: מבחן השליטה, במסגרתו נבדקת הזכות של המעסיק לפקח על עבודתו של העובד והאם הוא סר למרותו, מקבל ממנו הוראות ומציית לו; מבחן ההישתלבות, לפיו המועסק מישתלב כחלק ממערך ארגוני של מיפעל קיים מחד (הפן החיובי של המבחן), ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חצוני מאידך (הפן השלילי של המבחן); מבחן הקשר האישי הבודק האם המועסק נידרש אישית לבצוע העבודה, או שמא ניתן להסתפק במחליף תחתיו.

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.

קרי, המעסיק יוכל לעשות שימוש בצילומים למטרות פקוח בקשר לעובד הבודד שהפר בהתנהגותו את אמון המעסיק ואת חובת תום הלב בו הוא חב לו. במקרים כאלה, הגנות הקבועות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות צריכות לעמוד למעסיק שנהג עם העובד בתום לב כאמור – כך לעמדת היועמ"ש. בהתאם לאמור לעיל, מהעמדה עולה כי זכות העובד לפרטיות במקום העבודה אינה מוחלטת, ויש לאזן אותה עם זכות הקניין של המעסיק והפררוגטיבה הניהולית שלו במקום העבודה.

ככל שמעסיק מעוניין לעשות שימוש במצלמות לצרכי פקוח על עובדים נידרשת נוסף על היידוע קבלת הסכמת העובדים לכך (בין מכללא ובין מפורשות).

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.

גדרי המחלוקת בכתב התביעה טען התובע לזכויות סוציאליות מאת מעסיקתו – נתבעת 1.

בסיכומים טען כי יש לחייב גם את הנתבעת 2 בתשלום זכויותיו מכח היותה של נתבעת 2 חברת כח אדם או חברת ניקיון, חיובה של נתבעת 2 לקלוט את התובע כעובד שלה בתום 9 חודשי העסקה מכוח החוק להעסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, מכח חוזה הפסד וכן מכח החוק להגברת האכיפה.

העדה הופנתה להסכם בין נתבעת 2 לבין הערייה, וטענה כי המפקחים על העובדים היו של חברת רגא ושל עריית רמת גן וכי נתבעת 1 לא פיקחה כלל על העובדים, אלא היו שני פקחים מטעמה שתפקידם להביא את העובדים ולראות מה מספרם.

...

לאור כל האמור, הטענה לחייב הנתבעת 2 מכח החוק להגברת האכיפה, נדחית.

סוף דבר בעניין הנתבעת 1 – משניתן צו חדלות פרעון ומשההליכים עוכבו, אין מקום לדון בתיק כאן בנוגע לזכויות שנתבעו בכתב התביעה.

לאור האמור לעיל, התביעה נגד נתבעות 2 ו- 3 נדחית.

לעניין אחריותה של שופרסל לזכויותיו של העובד, נטען בכתב התביעה כי יש להטיל על שופרסל אחריות "משקולי מדיניות משפטית", ובנסיבות העניין יש לחייב את שופרסל בכל התשלומים המגיעים לעובד על דרך הכרה בה כמעסיקה בפועל או כמעסיקה במשותף; יש לחייב את שופרסל בתשלום זכויות העובד כתולדה של חיובה לבדוק ולהקפיד כי קבלן עמו היא מתקשרת נושא בתשלום זכויות עובדיו; יש לחייב את שופרסל בתשלום זכויות העובד מכוח הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 (להלן- החוק להגברת האכיפה), הן בשל היתקשרות ב"חוזה הפסד" והן מאחר ששופרסל לא נקטה אמצעי פקוח נדרשים כדי למנוע פגיעה בזכויותיו הקוגנטיות של העובד שהועסק בחצריה באמצעות סאבי.

...

לא מצאנו מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי בהתייחס לטענות אלה, המעוגנות היטב בראיות שהיו לפני בית הדין האזורי, ומקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי לא הוכח ששופרסל הייתה בגדר "מעסיק במשותף" של העובד.

על כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בעניין חבות שופרסל בתשלום שכר חודש פברואר 2018.

גם איננו מקבלים את הטענה כי "אסור" למזמין לשלם לעובדי קבלן השירות את שכרם בנסיבות כאלה, ובכל מקרה כאמור היה על שופרסל לוודא כי השכר משולם לעובדי סאבי, גם אם באמצעות חברה אחרת.

שנית, אשר להוכחת התנאי כי העובד עבד יום לפני החג ויום לאחריו, הרי משהועסק העובד באופן סדיר על פי סידור עבודה קבוע, כעולה מדו"חות הנוכחות, וסידור עבודה זה לא כלל עבודה בשעות הבוקר לרבות בימי שישי, מסקנתו של בית הדין האזורי כי העובד לא נעדר מעבודתו שלא בהסכמת המעסיק סבירה בהתחשב בנסיבות המקרה, ואין מקום להתערב בה. דמי נסיעות: בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של העובד בעניין מקום מגוריו ועלות דמי הנסיעות, וכן את גרסתו כי לא שולם לו בעד דמי נסיעות, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, ערעור שופרסל (למעט בעניין רכיב פיצויי הלנת שכר) נדחה.

בנוסף, טען לקיומו של 'חוזה הפסד' בין נתבעת 1 למסארווה והוסיף, כי נתבעת 1 הפרה את חובת הפיקוח בהתאם לסעיף 26 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 בכך שלא נקטה באמצעים כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדי הקבלן שמועסקים בחצריה.

בנוגע לחובת הפיקוח על עובדי הקבלן בחצרה, טענה, כי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, חל רק בעיניינם של מזמיני השירותים הבאים: אבטחה ושמירה, נקיון והסעדה והוסיפה, כי אין לראות בה מעסיקה במשותף, גם אם יוכח שהתובע עבד בחצריה, שכן אין די בכך כדי לבסס את אחריותה כמעסיקה במשותף.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 הקדימה וטענה, כי יש לדחות את התביעה כנגדה בשל היעדר יריבות בינה לבין התובע, שכן היא כלל אינה מכירה אותו, ומסארווה היה מעסיקו היחיד וזה ששילם את שכרו.

הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע משדחיתי את טענת התובע לפיה פוטר, אני דוחה את שני רכיבי התביעה הנ"ל. טענת קיזוז בכתבי הטענות מטעמו, לא כימת נתבע 2 את רכיב ההודעה המוקדמת שהוא מבקש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, ככל שייפסק.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הקיזוז.

אחרית דבר התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית, והתובע ישלם לה הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.