זכות הילדים לקנות נחלות במושב חקלאי

הוא מתגורר עם רעייתו ושלושת ילדיה הבגירים בנחלה, במושב כפר מל"ל. לטענתו, רעייתו ואבי ילדיה, רכשו את הזכויות בנחלה אולם אלה לא הועברו מעולם על שמם.

בעיניין זה מציין המבקש, כי רעייתו נעזרה כלכלית באמה שהתגוררה בחו"ל ולאחר שאמה הלכה לעולמה, בכספי הירושה, "עד שנגמרו". בנסיבות האמורות, בהן אין למבקש ילדים, אין באפשרותו לקבל סיוע בהפקדת הערובה, שכן אחיו היחיד סרב לסייע לו בשל חובות הסטוריים שהמבקש חב לו. לטענת המבקש, הוא התפרנס משך שנים רבות כחקלאי עד ש"נפל לחובות".

...

דיון והכרעה; לאחר עיון בבקשה, בתשובה, בהחלטה ובפסק הדין, מוחלט להיעתר לבקשה באופן חלקי, מהנימוקים שיפורטו להלן.

בנסיבות אלה, ובאיזון הראוי בין הצדדים, מאחר וגדר המחלוקת מצומצמת, מוחלט להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהעמיד את הערובה על סך של 12,000 ₪.

על כן, ישלם המבקש למשיבה הוצאות בסכום כולל של 1,200 ₪ (כולל מע"מ) ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

החוזה מיום 01.04.73 מתייחס לשטחים החקלאיים בנחלה והם אינם חלק מהליך זה. מאוחר יותר, ועקב מותו של ראובן ז"ל במלחמת יום הכיפורים, נרשמו הזכויות בנחלה על שם שרה אליעז וילדיה, תובעים 5 – 7 (סעיף 5 לתצהיר אליעז, שטר העברת זכויות נספח ז' לתצהיר אליעז).

לעניין זה מפנים לויצקי לסעיף 4 לחוזה בו נכתב כי "הקונים מתחייבים בזה לקבל ולקנות מאת המוכר את המשק החקלאי ואת כל זכויותיו כמותנה בהסכם זה". איני מקבלת טענה זו. חוזה המכר ברור, והגדרת המונח משק חקלאי אינה כוללת את הזכות לפיצויים, אלא כמפורט בחוזה: בית מגורים, מבנה משק ושטחים חקלאיים הצמודים לנחלה.

וכך נטען בתצהיר: "מצפון לנחלה המקורית שלנו, בחלקה 22... היה שטח ששמש בזמן הבריטים כמזבלה. אני זוכר כילד, בהיותי בן 6 או 7, כשעוד גרנו בצריף המקורי, אחד מחברי בית ינאי הגיע עם בולדוזר, יישר את המזבלה ומילא אותה באדמה כך שניתן יהיה לנצל את השטח לגידולים. מאחר ששטח הפרדס של אבי... היה קטן מ – 10 דונם כפי שהיו רוב החברים האחרים (שהיו עשרה דונם ומעלה), החליט המושב כי השטח הצפוני שנוקה יעבור לאבי גם כן, כדי להשלים את נחלתו. וכך אבי נטע בחלקה 22 פרדס, ובחלקה המזרחי של החלקה, היכן שעובר היום כביש מס' 22, הוא זרע אספסת...". לא ניתן לבסס מסקנה כי לאב המנוח היו זכויות חכירה בחלקה 22 על יסוד זכרונות ילדות של מר שטרן.

...

זכויות התובעים בנחלות הנתבעים טוענים כי דין תביעות שטרן ואליעז להידחות גם מאחר ושוב אין בידם זכויות, שכן חוזי החכירה עמם הסתיימו בשנת 1982, ומאז כמעט 40 שנה לא חודשו.

איני מקבלת את טענת הנתבעים.

מכל האמור, התביעה נדחית.

השאלה העומדת להכרעה בתובענה דנן היא האם האם הקריטריון שנקבע ע"י האספה הכללית אשר לפיו רק "בעל מישפחה עם ילדים כאשר לפחות אחד הילדים במסגרת חינוכית" הנו קריטריון מפלה ובלתי סביר אשר יש להורות על ביטולו? אציין כבר בשלב זה כי הטענה כנגד הפירסום ב"קול קורא" ולפיו נקבע שעל המועמד להיות "בעל משרה קבועה, במקום עבודה אחד, לפחות 12 חודשים לפני הגשת הבקשה" לא הועלתה עוד בסיכומי המושב ומכל מקום, אין לתת לה נפקות שכן היא אינה בעלת מעמד של "החלטת אגודה". על היתערבות בשקול הדעת של האספה הכללית: ברע"א 10623/02 כפר חיטים – מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' שי ביין, נז(2) 943 (2003) נאמר כי: "בבואו להמליץ על מועמדיו נתון לכל יישוב ויישוב שיקול-דעת נרחב, שבמסגרתו הוכרה זכותו לשמור על אופיו ועל צביונו המיוחדים. ראו ע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארד [2], בעמ' 622-620". בע"א 3962/97 (עניין בארותיים שאוזכר בפסק הדין הנ"ל בעיניין כפר חיטים) ואף אוזכר בסיכומי המושב (עמ' 20 לפרוט' שורה 30) היתייחס בית המשפט לכך כי המושבים הנם "צורת התיישבות מיוחדת" ובהתאם לכך "נקבעה מדיניות אשר תכליתה לאפשר לכל יישוב ויישוב לשמור על אופיו ועל צביונו המיוחדים בעקבות ביצוע ההרחבות". כן צוין כי מה שנימסר לכל מושב ומושב "הוא היכולת לקבוע באופן נקודתי, ובהתאם לצרכיו ואופיו רשימת מועמדים מומלצים להתיישבות במסגרתו" (ראו בפסה"ד בעיניין בארותיים בפסקות 7-8).

כאשר נישאלה: "מאז שהשתחררת, תספרי לי על כל הניסיונות שלך לקנות בית במושב. במושב יש לא רק מגרשים, בתים בהרחבות קודמות, נחלות. תספרי לי על כל האפשרויות שלך, מה עשית במשך כל השנים האלה כדי לקנות בית במושב רמות". היא השיבה: "אני עובדת...תהליכים פראקטיים לא עשיתי כי אני עוד לא משהו". כאשר נישאלה: "האם הגשת הצעה לקנות בית במושב?" היא השיבה: "לא. עוד לא הגעתי לזה. אני בת 24" (עמ' 2 שור' 18-24).

...

לסיכום – אני דוחה את הטענה של התובעים בדבר חוסר סבירותו של הקריטריון מושא התובענה.

לסיכום: התובענה נדחית.

בהתחשב במשך ההליך הקצר, ועניין ההוצאות אני מחייב את התובעים לשלם למושב הוצאות ההליך בסך כולל של 9000 ₪ באופן שלהלן: התובעות 1, 6 – שליש.

התביעה הראשונה והמרכזית היא תביעה לסעד הצהרתי, שבה התבקש להצהיר כי מ' הוא "הבן הממשיך" היחיד של הוריו בנחלה במושב וכי הוא רשאי להרשם כחבר באגודה; וכן להצהיר על בטלות רשומו של ש' כחבר אגודה וכפועל יוצא, להצהיר כי רשומו כחבר אגודה נעשה שלא כדין, ודינו ביטול, ומ' ירשם כבן ממשיך במקומו; ובנוסף, להצהיר כי מ', והוא לבדו, יקבל את זכויות ההורים במושב, וכי על ש' לשתף פעולה ולחתום על כך מיסמך שידרש לשם כך (תמ"ש - 06- 19 .

( הזכויות במשק (ראו: סע' 1 לעמדת האגודה שהוגשה ביום 12.05.2019 שטח הנחלה הוא 3,029 מ"ר. בחלקה א' בנויים בה שני מבני מגורים: בית מגורים דרומי שבו מתגוררים ההורים (להלן: בית ההורים), ובית מגורים צפוני, שיש לו קיר משותף ולהם שני XXX עם בית ההורים, שבו מתגורר ש' עם בני משפחתו (ש' נשוי לאישתו ילדים) מאז שנת 2000 (להלן: בית מגורי ש' או הבית הצפוני).

הדבר עולה גם מפרוטוקול אסיפה כללית של המושב מיום 10.03.1993 , שבה הישתתפה האם, ואשר מתייחס לתכנית ההרחבה, ומפרוטוקול ישיבת הנהלה של המושב מיום 15.03.1993 , שממנו עולה כי לא אושרה תכנית הוספת נחלות חקלאיות (ראו: תצהירה המשלים של האם שהוגש לתיק ביום 31.12.2019 , נספחים - 3 ; התוספות בכתב יד ע"ג נספח 4 הן במקור).

הם ביקשו להראות שההורים מימנו עבור מ' את רכישת חלקה של גרושתו בדירה, לעת שנפרד ממנה; אפשרו לו להעתיק עסק של מיפעל שיש למפעל ליד הנחלה שהזכויות בו הן של האב (שאותו הוא מפעיל ללא היתר כדין, כפי שהנתבע הדגיש בסיכומיו); סייעו לו כלכלית בשל העובדה שניכשל, לטענת הנתבע, בעסקיו ונקלע לחובות; אפשרו לו להעתיק מגוריו מ - XXX לבית ההורים עם אישתו; אין הוא משלם להורים דמי שכירות עבור שימושיו בנחלה; ועוד ועוד; וכן הודגש כי ש' העניק הלוואה למ' בסך של כ - 106,000 ₪ שהוחזרו רק מקץ כמה שנים.

...

יוצא אפוא, כי בר רשות מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון 31 לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב (ראו לעניין זה: ע"א 50/77 433 , עמ' 439 ; ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית - ( מזרחי נ' אפללו, פ"ד לא( כנסת ובית - – 210 , עמ' 215 ( מדרש, פ"ד לא( 216 .

אין בכך כמובן משום נקיטת עמדה ביחס לסיכויי התביעה, אם תוגש, בשים לב למכלול נסיבות העניין, וטענות שני הצדדים שמורות תביעת הפינוי מתקבלת אפוא, ומועד הפינוי יהיה תוך 90 ימים ממועד פסק הדין.

אלא שכפי שמציינים התובעים בסיכומיהם, לאם זכויות מכוח הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, ומעמדה מוקנה לה מכוח הודאת ההורים, שחלה במישור היחסים בינם לבין עצמם, כאשר לנתבע אין מעמד לעניין זה. סיכום כללי סיכומו של דבר, התביעה ההצהרתית מתקבלת בחלקה באופן שמוצהר בזאת כי הזכויות בנחלה היו ונותרו במלואן בידי האב, והוא רשאי היה לעשות בזכויותיו כפי רצונו, ובכלל זה להעבירן במתנה למ', כפי שנעשה במסגרת תצהירי המתנה שנחתמו ביום 31.12.2013 , שעניינם העברת כל זכויות החכירה במשק מהאב לידי מ', במתנה וללא תמורה, וניתן להשלים מתנה זו, בכפוף לעמידה בנהלי רמ"י. תביעת הפינוי מתקבלת במלואה, ללא התניית הפינוי בפיצוי כספי, אך תוך ששמורה בידי ש' הזכות לתבוע פיצויים בגין השקעות והשבחה של הבית הצפוני, ככל שהיו.

נתעכב כבר בפתיח זה של פסק הדין על נקודה נוספת בכדי להבין טוב יותר את נסיבות המקרה דנן: א. המושב דנן, הסמוך לגבול הצפון, נכלל ברשימת יישובי קו העימות; ככזה נכלל המושב בהחלטת הרשות לתיכנון ופיתוח החקלאות מיום 15.6.1977 שעניינה עקרונות הכפלת נחלות מייסדות במושבי הגליל.

בעקבות קניה זאת נרשמו בהמשך הדרך לידר ובן זוגה דאז רונן בסוכנות כבעלי הזכויות בנחלה 63, והתקבלו כחברים במושב.

נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים טוען גדעון, כי היות שבמועד הקניית הנחלה הנוספת מס' 63, כל ילדיו היו מתחת לגיל 18, ועל מנת לא לפספס את ההזדמנות לקבל נחלה נוספת מכוחה של נחלה מייסדת 24 שהוא בעל הזכויות בה, פעל בעצת אחיו אבי (אביה של לידר), וחתם על תצהיר המייסדים לטובת לידר, כנאמנת לזכויות נחלה 63 בעבורו עד שיגיע מי מילדיו לגיל 18 שנים.

...

במקרה דנן ולאור כל המפורט בהרחבה לעיל, אני קובע כי הוכח לי הסכם נאמנות כאמור, שנכרת בעל פה בין גדעון ללידר עובר לחתימה על תצהיר המייסדים בשנת 2002 בהתייחס לנחלה הנוספת (שהחלה דרכה כמגרש 126 והומרה לנחלה 63).

לאור כל האמור לעיל, ולנוכח הסעדים שהתבקשו בסעיף 32 לכתב התביעה, שוכנעתי להצהיר ולקבוע כדלקמן: א. לידר החזיקה בזכויות נחלה 63 בנאמנות בעבור גדעון; מכתב הוויתור שיקף תוכן אמיתי.

לאור כל זאת אני מורה על חיובם של נתבעים 1-2, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של התובעים ובשכר טרחת בא כוחם, בסכום כולל של 20,000 ₪.