זכות ההיוועצות בהליכים מינהליים

בין היתר, נטען כי לא ניתנה למבקש הזכות להיוועץ עם עורך דין בעת שנערך לו השימוע וכי הוא טען לפני עורכת השימוע כי באת הכוח שייצגה אותו בהליך התעבורה אינה מייצגת אותו יותר.

עוד צוין, כי ההליך המנהלי בעיניינו של המבקש היתנהל באופן תקין.

...

נוסף על כך, המבקש טוען כי הוא לא בקיא במשמעות הליך השימוע; וכי היה על עורכת השימוע "להגדיל ראש ולחייג לסניגוריה הציבורית" כדי שיוסברו לו "זכויותיו בדין". לטענת המבקש, הבקשה מעלה סוגיה רוחבית אשר עניינה "האם אדם הנמצא במצוקה נפשית מסוגל להבין את משמעות המילה 'ייצוג' ואת מה שמודיעים לו עורכי השימוע". בתגובתה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, באשר אין היא מעלה סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: בשים לב להפרות החוזרות ונשנות של המבקש את הוראות הממונה, וההזדמנויות הרבות שנתנו לו לשפר דרכיו – הזדמנויות שלמרבה הצער המבקש לא השכיל לנצל – ועל אף הקושי הגלום בשליחת המבקש לריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח, אין מנוס מהפסקת עבודות השירות.

אשר על כן, ומשלא לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, הבקשה נדחית.

מבלי לפגוע בתוצאה אליה הגעתי, אומר כי לעניות דעתי יש מקום לערוך שינוי בדרכי החקירה על ידי בעלי התפקידים המינהליים להן מוענקות במקרים מסוימים סמכויות חקירה, ולהנחותם להזהיר את הנחקרים ולהעמידם על זכויותיהם, לרבות זכות ההיוועצות, לאור העובדה כי אותן הודעות עשויות להדרש בהמשך גם במסגרת הליכים פליליים ואף להוות יסוד להרשעה.

...

בנסיבות אלה, מסקנתי היא, כי השגת הראיה לא היתה כרוכה בפגיעה בלתי-מידתית בזכויותיו של הנאשם, אם בכלל.

התוצאה היא כי ההודעה מתקבלת.

סוף דבר, הן ההודעה והן ההקלטה מתקבלות ומסומנות ת/40 ו- ת/41 בהתאמה.

תפקיד בית המשפט הנו לוודא שלא נוצר "חלל" בסדרי דין בהליך הפלילי מאחר והעקרון הנו לשמור על "הליך ראוי" לכל צד. קיימים לא מעט כללים בהליך הפלילי שאינם בחקיקה לדוגמא כלל "פסלות ראיה" בין אם מדובר בתפיסה לא חוקית של ראיה או הפרת חובת אזהרת נאשם על זכותו להיוועץ עם עו"ד ו/או לשמור על זכות השתיקה.

אי לכך על פניו אילו המחוקק נימנע מלקבוע סדרי דין ביחס לניהול הליך לפי חוק עבירות מינהליות לאחר הגשת כתב אישום, זה מאחר והמסקנה המתבקשת היא ברורה, סעיף 230 לחסד"פ חל בהליכים המנהליים עם אופי פלילי או לכל הפחות על בית המשפט לקבוע סדרי דין במסגרת החלטה שיפוטית עם זיקה לחסד"פ ובפרט לס' 230 לחסד"פ. אחרת אין דרך לנהל המשפטו של נאשם בתיקים מינהליים עם אופי פלילי כגון תיקי תק"ח. אין מחלוקת לפי החסד"פ או לפי כל דרך אחרת לניהול ההליכים לאחר הגשת כתב אישום קיימת חובת שליחת הזמנה לדין לנאשם.

...

דיון והכרעה דין טענות המאשימה להידחות ויש לקבוע כי חלה התיישנות בהתאם לסעיף 230 חסד"פ. לטעמי יש לדחות טענת המאשימה כי לפי נוסח חוק עבירות מינהליות סדרי הדין כאמור בחסד"פ ביחס לתיקי ברירות משפט לא חלות.

אי לכך על פניו אילו המחוקק נמנע מלקבוע סדרי דין ביחס לניהול הליך לפי חוק עבירות מינהליות לאחר הגשת כתב אישום, זה מאחר והמסקנה המתבקשת היא ברורה, סעיף 230 לחסד"פ חל בהליכים המינהליים עם אופי פלילי או לכל הפחות על בית המשפט לקבוע סדרי דין במסגרת החלטה שיפוטית עם זיקה לחסד"פ ובפרט לס' 230 לחסד"פ. אחרת אין דרך לנהל המשפטו של נאשם בתיקים מנהליים עם אופי פלילי כגון תיקי תק"ח. אין מחלוקת לפי החסד"פ או לפי כל דרך אחרת לניהול ההליכים לאחר הגשת כתב אישום קיימת חובת שליחת הזמנה לדין לנאשם.

הטענה נכונה, בכך פעולת שליחת הזמנות מוטלת על מזכירות בית המשפט אלא אין המסקנה מתבקשת לפי הנטען על ידי המאשימה.

מי אחראי? סבורני כי המאשימה אחראית במקרה זה. לא ניתן להתעלם מהערת הנאשם בכתב לאן לשלוח כתבי בי דין ולהעדיף כתובת מענו ע"פ הרשום במשרד הפנים.

בהקשרם של כללי המשפט המנהלי נוגעת הזכות לייצוג למימושה של זכות הטיעון אשר מוקנית לאזרח כחלק מהשאיפה להגינות הפרוצדוראלית של פעולות הרשות המינהלית (ראו: דפנה ברק-ארז "זכות הטיעון – בין צדק פרוצדוראלי ויעילות" ספר אור – קובץ מאמרים לכבודו של השופט תיאודור אור 817, 876-874 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם עורכים 2013); וראו בהקשר של הליך השגה מינהלית: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב' 961 (2011) (להלן: זמיר)).

מאידך גיסא, לא ניתן לשלול מנבחן ששוקל הגשת השגה את זכותו להיוועץ בעורך דין, העשוי להאיר את עיניו ביחס לבעיות שידע מקצועי איננו מספיק לאיתורן, ובכלל זה, כפי שהזכיר בית משפט קמא, "טענות משפטיות ומנהליות, לרבות לעניין מתכונת הבחינה; לעניין התאמת הנושאים והתכנים שבה למסגרת שנקבעה בדין; ולעניין התאמת סיכום הבחינה שהוצג לעיון הנבחנים לנדרש על פי הדין" (פסקה 40 לפסק הדין).

...

חרף כל אלו, בית המשפט הכריע כי הסכמת הצדדים במסגרת ההליך על כך שהבחינות שנעשו תקפות וכן שיקולי תקנת הציבור וחופש העיסוק מובילים למסקנה כי ניהול הבחינה, ובמסגרתו קביעת ציון המעבר לה, היה בגדרי הסמכות המסורה לרשם לפי סעיף 59(א)(2) לחוק, ולפיכך נדחו טענות המערערים במישור זה. במחצית השנייה של פסק דינו פנה בית המשפט המחוזי לבחון את האופן שבו נהג המשיב במסגרת הליך ההשגה על תוצאות המבחנים שביצעו המערערים.

טעם נוסף המוליך, לגישתי, אל המסקנה כי אין בידינו לקבוע את ציון המעבר במבחן המעשי הוא – היעדר אחיזה לציון המעבר המבוקש על ידי המערערים.

רוצה לומר: בסופו של דבר קביעת ציון מעבר מצריכה "מתיחת קו" כלשהו גם לאחר שבעל הסמכות שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים להצבת רף המעבר.

לפיכך, טענת המערערים בעניין ציון המעבר במבחן המעשי, אף היא דינה להידחות.

האם קיום ייצוג הנאשם על ידי עו"ד בהליכים אשר התנהלו בקשר למבנה משליך על יישום כלל "פסלות ההודעה" כראיה? נטען על ידי ב"כ המאשימה שעצם העובדה שהנאשם היה מיוצג בהליך המינהלי והתייצבותו במחלקת הפיקוח כחלק מהסכם בין בא כוחו והמאשימה מרפא המחדל: אי מתן אזהרה לגבי זכות הוועצות עם עו"ד. עמדת ב"כ המאשימה הנה שהמסקנה המתבקשת היא שעצם הייצוג משפטי בהליכים אחרים הקשורים לחקירת הנאשם, לרבות הליך המינהלי מהוה מימוש זכות הוועצות עם עו"ד. לטעמי אין נפקות לקיום ייצוג משפטי של הנאשם בטרם התייצבותו במחלקת הפיקוח, זאת מאחר ו"זכות להוועצות עם עו"ד" קיימת לכל עורך חקירתו.

...

הטענה לביטול כתב האישום נדחית.

לאור האמור לא ניתן להסתמך על "חזקת התקינות" להוכחת עצם אזהרה/הסבר לנאשם על "זכותו להיוועץ עם עו"ד". אי לכך נוכח מכלול הנסיבות נותר ספק סביר של ממש עם המפקח כן קיים חובתו להזהיר הנאשם בעת חקירתו על "זכותו להיוועץ עם עו"ד" וטענת "חזקת התקינות" מטעם המ5שימה נדחית.

האם קיום ייצוג הנאשם על ידי עו"ד בהליכים אשר התנהלו בקשר למבנה משליך על יישום כלל "פסלות ההודעה" כראיה? נטען על ידי ב"כ המאשימה שעצם העובדה שהנאשם היה מיוצג בהליך המנהלי והתייצבותו במחלקת הפיקוח כחלק מהסכם בין בא כוחו והמאשימה מרפא המחדל: אי מתן אזהרה לגבי זכות היוועצות עם עו"ד. עמדת ב"כ המאשימה הינה שהמסקנה המתבקשת היא שעצם הייצוג משפטי בהליכים אחרים הקשורים לחקירת הנאשם, לרבות הליך המנהלי מהווה מימוש זכות היוועצות עם עו"ד. לטעמי אין נפקות לקיום ייצוג משפטי של הנאשם בטרם התייצבותו במחלקת הפיקוח, זאת מאחר ו"זכות להיוועצות עם עו"ד" קיימת לכל עורך חקירתו.

כב' הנשיאה בייניש התייחסה לטענה, שהועלתה גם במקרה שלפניי, לפיה עצם המענה לשאלות החוקרים בטרם היוועצות בעו"ד מהווה הסכמה להמשך החקירה (שם בעמק 767, פסקה 17 לפסק דינה): "לכאורה, בנסיבות המקרה דנן ניתן היה לטעון כי משבחר המערער להשיב לשאלות החוקר, ויתר מרצונו על זכותו להיוועץ בעורך-דין ולפיכך זכות ההיוועצות לא נפגעה. לטענה זו נשיב כדלקמן: ראשית, ההודעה המשטרתית ת/18 אינה כוללת תרשומת המבארת את הנסיבות בעטיין השיב המערער לשאלות החוקר, על-אף שבפתח ההודעה נרשם כי המערער ביקש להפסיק את החקירה כדי להיוועץ בסנגור. פסיקתו של בית-משפט זה עמדה פעמים רבות בעבר על חשיבות עריכתן של תרשומות מדויקות ומפורטות ככל האפשר ביחס לפעולות חקירה ותוכן הדברים שהושמעו במסגרתה ....בהתחשב בהעדרו של רישום בנוגע לנסיבות בהן ראה המערער להשיב לשאלות החוקר על-אף שבתחילה ביקש להפסיק את החקירה, אין בידינו לקבוע כי המערער ויתר כדין על זכות ההיוועצות. מכל מקום, נוכח המחדל הרישומי האמור, ספק בשאלת הויתור על זכות ההיוועצות - אם אמנם קיים ויתור - ראוי שיפעל לטובת המערער.....לגופם של דברים, יוער כי בחקירתו הראשית בפני בית-המשפט המחוזי נשאל המערער אודות נסיבות גבייתה של ההודעה המשטרתית ת/18. ..... מעדותו האמורה של המערער עולה כי המסר שהשתמע מדברי החוקר המשטרתי היה כי אין טעם בהפסקת החקירה לצורך ההיוועצות עם עורך-דין....בנסיבות אלה, מתעורר ספק שמא החוקר המשטרתי ניסה להשפיע שלא כדין על המערער לוותר על זכות הייצוג ...בהתחשב בספק האמור, לא ניתן לקבוע כי המערער ויתר מרצונו החופשי על זכותו להיוועץ בעורך-דין". בסופו של יום כב' השופט אגמון – גונן קבעה: מניעת חשוד מלממש זכות היוועצות בכל שלב לחקירתו כחשוד מהווה פגיעה מהותית בזכויותיו החוקתיות.

סוף דבר לא ניתן סיים החלטה בעניינו של הנאשם מבלי לשאול האם טופסי חקריה במשטרה ומחלקת הפיקוח משקפות התפתחויות בפסיקה מאז פסק דין יששכרוב בדרך אסף שי עד יישום פסקי הדין בהחלטת שופט אגמון – גונן בתיק חיים מור ? העניין מצריך עיון.