זכות ביטול חוזה בעקבות הפרה יסודית

אין מחלוקת כי הזכות לביטול החוזה עקב הפרתו היסודית מוקנית בדין לצד הנפגע, לא לצד המפר.

...

אפילו הייתי מגיעה למסקנה אחרת בכל הנוגע לטעות הנתבעים עובר לכריתה, וכי התקיימו היסודות האחרים הנדרשים לגיבושה של עילה זו (יסודיות הטעות וקשר סיבתי), לנוכח מסקנתי בדבר היעדר כל ידיעה של התובעים אודות טעות כאמור, לכל היותר הייתה תחולה בנסיבות להוראת סעיף 14(ב) לחוק החוזים.

סוף דבר התביעה לאכיפת ההסכם כנגד תשלום היתרה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בגובה האגרה ששולמה בתיק ושכר טירחת העדים ששולמה על ידם כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. חיובם של הנתבעים הוא יחד ולחוד.

לסיום פרק זה אציין, כי מצאתי לדחות את טענתה של צוותא, כי הייתה זכאית לבטל ההסכם בשל הפרתו היסודית של ההסכם על ידי חקמט.

...

מכל מקום לא מצאתי שיש לחייב מי מהצדדים בהוצאות כלשהן, מעבר להוצאות שייפסקו בפסק דין זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את תביעת חקמט בחלקה, ולדחות את תביעת צוותא במלואה, למעט לעניין התשלום עבור הפרדת מערכות החשמל.

לפיכך אני מורה כדלקמן: התובעת (צוותא) תשלם לנתבעת (חקמט) סכום כולל של 581,782 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין (ולא ריבית הסכמית) מהמועד בו היה עליה לשלם את דמי השכירות ועד למועד התשלום בפועל.

סכום זה כולל מע"מ. בנוסף תשלם התובעת (צוותא) לנתבעת (חקמט) סך של 24,025 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום בו שילמה חקמט את תשלומי הארנונה (כמפורט בנספח 70) ועד למועד התשלום בפועל.

מאחר שמדובר בהסכמה ה"מרככת" את הסעד העצמי שקובע הדין (הכפפת זכות הביטול גם בגין הפרה יסודית למשלוח דרישה לתיקון ולאי-תיקון במשך 30 ימים), והיות שההתנאה על הדין היא סימטרית, אזי להתנאה זו יש תוקף (ר': **** פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' 292 (2011; להלן: "פרידמן וכהן – כרך ד'"); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 94-90 ו-100 (2009; להלן: "שלו ואדר"); **** פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א' 137 (מהדורה שנייה, 2019; להלן: "פרידמן וכהן – כרך א'")).

...

לסיכום, לסכום הפיצויים לו זכאים התובעים בגין הפרת ההסכם העיקרי, בסך של 1,263,156 ש"ח, יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית החל מיום 1.1.2017, הוא המועד אליו הוון שיעור הרווחים הצפויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה נגד קולורדו (הנתבעת 1) ונדחית נגד הנתבעים 4-2.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

גם אם אאמץ את הגישה שלפיה עצם עמידתה של ניישטט בשם ה"ה אלקובי על הזכות לביטול ההסכם בשל הפרה יסודית אינה יכולה להחשב כחוסר תום לב, עדיין באם נבחן את התוצאות הכספיות של ביטול ההסכם נוכל להווכח כי הן יוצרות עוות חמור לרעתו של בן שושן, שיש בו כדי להצביע על חוסר תום לב מצידה של ניישטט בהפעלת זכות הביטול וכאמור לעיל, חוסר תום הלב העולה ממעשיה של ניישטט מיוחס גם לה"ה אלקובי לאור הסמכות הבלתי מוגבלת שהם העניקו לניישטט לפעול בשליחותם.

...

סיכום ומסקנות לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה לפיה בן שושן נותר חייב בגין הדירה סכום של 300,000 ₪ והוא מחויב עקרונית בפירעונו של שיק 188.

בשים לב לכך שלא הוצגו לפני ראיות מספיקות בשאלת משמעות ההערות לפי פקודת המסים גביה, ואף בן שושן לא טען כי הוא אינו נדרש כיום לשלם תשלומים נוספים על חשבון תמורת הדירה, אני קובע כי על בן שושן להפקיד סך של 247,000 ₪ בנאמנות בידי עוה"ד מיכאל דן ו/או מורן מויאל אשר הוגדרו כ"נאמן" בסעיף 5(א) להסכם או לחילופין בנאמנות בידי עו"ד ביטון המחזיק ממילא בסך של 80,000 ₪, אך זאת רק ככל שיש הסכמה בין הצדדים לכך.

לפיכך אינני קובע קביעה כלשהי בשאלת הסעדים הכספיים שלהם זכאי מי מהצדדים כתוצאה מקביעותי לעיל, ואני נעתר גם מחמת הזהירות לבקשתם של ה"ה אלקובי לפיצול סעדיהם.

סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: חוק החוזים תרופות) מגדיר מהי הפרה יסודית, וסעיף 7(א) לאותו חוק קובע שהנפגע זכאי לבטל את החוזה עקב הפרה יסודית.

...

מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת כי מצופה היה מן התובעת להמשיך ולנסות להציל את מה שניתן, ולא ניתן בחוכמה בדיעבד להסיק כי ההוצאות שהוציאה לצורך התיקון היו מיותרות.

על רקע האמור, אדון להלן בהוצאות שהציגה התובעת כסדרן (חלק מן ההוצאות הוצגו לפי שנים וחלקן לפי נושאים; אתייחס לדברים כפי שהוצגו בראיות התובעת): הוצאות לשנת 2015 (נספח ט) – התובעת תבעה סך של 2,934 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 348,152.85 ₪ (מתוכם 91,405 ₪ בתוספת מע"מ, וסה"כ 106,943.85 ₪ השבה של הסכום ששילמה לנתבע; וסך של 241,209 ₪ כפיצוי בגין ההוצאות שהוציאה בשל הסתמכותה על התחייבויות הנתבע לפי ההסכם).