במקרה כזה, נשאלת השאלה האם בעל התפקיד מוסמך להפעיל את הפטור ממס במכירה של דירת המגורים? התשובה לכך, כפי שנפסקה על ידי בית משפט זה, היא כי הזכות של מוכר דירת מגורים לקבל פטור מתשלום מס שבח, לפי סעיף 49א לחוק מס שבח מקרקעין, היא זכות אישית שלו ואין היא זכות ה"צמודה" לדירה [הילכת לויאן; רע"א 2663/01 עו"ד שלמה ובר נ' מלאך (לא פורסם, 23.10.2001) (להלן: פרשת ובר)].
...
אני סבור, כי כאשר לשון החוזה ברורה יש לתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו [ראו: גבריאלה שלו "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" ספר מישאל חשין 645, 665 (עורכים אהרון ברק, יצחק זמיר, יגאל מרזל, 2009)].
כשלעצמי אני סבור כי לשונו של שטר המשכנתא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, קרי, נשללה מהחייב יכולת הבחירה האם ברצונו להפעיל את הפטור ממס שבח אם לאו, והוא התחייב לאפשר לבנק או לבא כוחו לעשות שימוש בפטור האמור, כמובן ככל שיהיה זכאי לפטור.
בכך משתלב גם סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי כשמוכר כונס הנכסים את הנכס "ידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב".
כעת נשאלת השאלה מה היחס בין סעיף 5(א) לחוק מיסוי מקרקעין לבין הוראת סעיף 5(ג)(1) לאותו חוק? דומני כי ניתן ללמוד ולהקיש מהדברים שנאמרו בפרשת אברמן ולקבוע כי סעיף 5(א) וסעיף 5(ג)(1) חלים זה לצד זה. בנסיבות כגון הנסיבות בענייננו יש לומר כי בעת מכירת דירת המגורים על ידי כונס הנכסים יש לראות את "בעל הזכות במקרקעין" כעושה הפעולה, בהתאם לסעיף 5(א), אולם כאשר נשאלת השאלה מיהו "בעל הזכות במקרקעין" התשובה תהא כי אלה הם היורשים, שזכות הבעלות בדירת המגורים עברה אליהם עם מותו של החייב (מסקנה זו משתלבת גם עם האמור בפרשת תוסייה-כהן, שם נקבע כי עם מותם של בעלי המקרקעין עברו זכויות הבעלות בנכס ליורשיהם, ובמצב דברים זה ברור שמוכרי הנכס הם היורשים).