מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכויות שימוש וחזקה במקרקעין: תביעה לשינוי מצב קיים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

הדין החל סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), קובע: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לידרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". סעיף 17 לחוק המקרקעין קובע: "המחזיק במקרקעין זכאי לידרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת". סעיף 19 לחוק המקרקעין קובע:" מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18(ב) חייב להחזירם למחזיק; אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לידון בזכויות שני הצדדים בעת ובעונה אחת, ורשאי בית המשפט להסדיר את ההחזקה, ככל שייראה לו צודק ובתנאים שימצא לנכון, עד להכרעה בזכויותיהם". בפסיקה נדונה השאלה מיהו הזכאי לתבוע פינוי ממקרקעין, על פי כל אחד מהסעיפים הנ"ל. בפס"ד יצחק יוסף נ' אביגדור עוקשי (פורסם במאגרים משפטיים), נקבע כדלקמן: "כפי שיובהר להלן, דעתי כי דינו של העירעור להיתקבל וזו על יסוד העילה החלופית שהעלה המערער, קרי; על יסוד העילה שיסודה בהגנה על החזקה של המחזיק בפועל בקרקע כלפי מסיג גבול. לאור זאת, פטורים אנו מלנקוט עמדה במחלוקת בין שני הערכאות הקודמות בשאלה אם המערער מחזיק מכח זכות שקבל מהסוכנות, מששאלה זו התייתרה...". ובהמשך: "..טעמים שונים שבמדיניות ציבורית הולידו את ההגנה הנרחבת על החזקה – בין מכח זכות ובין שלא מכח זכות... המחוקק שילב בפרק ב' אודות הבעלות והחזקה סימן מיוחד המסדיר את ההגנה המשפטית על הבעלות והחזקה (סימן ב' סעיפים 15 – 20). מטרת הסדר זה היא לפרוש הגנה על המחזיק במקרקעין, בין אם הוא בעלים של הקרקע, בין אם הוא זכאי להחזיק בהם שלא בתורת בעלים ובין אם הוא מחזיק בקרקע בחזקה בפועל, שלא מכוח זכות. כל אלה מוגנים מפני מי שמבקש לנשלם מחזקתם." באותו פסק דין נקבע לגבי סעיף 17 לחוק המקרקעין: "הסעיף מדבר , אמנם ב"הפרעה" אולם ברי כי הוא כולל גם מצב של הסגת גבול ונישול המחזיק מחזקתו בקרקע.
היא מבקשת למנוע שינוי מצב קיים בדרך של עשיית דין עצמית ונותנת את חסותה גם למחזיק בלא זכות כלפי המתנכל לחזקתו הפועל בלא זכות כדין.
...
וראה גם עדל מוחמד חאפז אבו אלדבעאת נ' נג'אתי אלג'עברי (מיום 14.02.17) (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "....כבר בתחילת הדברים ייאמר, כי נראה לכאורה שהבסיס המשפטי לתביעת המבקשים הוא סעיף 19 לחוק המקרקעין, ולא סעיף 17 לאותו חוק. סעיף 19 מעניק הגנה למי שמחזיק במקרקעין, כדין או שלא כדין, מפני מי שמבקש להוציאם מידיו, ואילו עניינו של סעיף 17 הוא במי שמפריע לשימוש במקרקעין, הפרעה שאינה עולה כדי שלילת ההחזקה..... מכל מקום, הן תביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין והן תביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין (המכונה גם "תביעה פוססורית") אינן נדחות בשל טענת נתבע כי אין למחזיק זכות טובה בנכס".
לסיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.
התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

על פי הנטען בתובענה, לתובעים, למנוח עבד ו/או למנוח מוחמד מלפניהם "זכויות חזקה ושימוש, מנהג בעלים ובעלות בשטח של 12,163 מ"ר לפחות בחלקה 46 בגוש 16971" (להלן: "החלקה"), כאשר תביעתם של התובעים נסובה סביב זכויות במיגרש מספר 266 בחלקה הנ"ל (להלן: "המיגרש").
כמו כן המדינה לא שינתה את מצבה לרעה אם אכן היה שהוי כטענתה.
הרשות רשאית להגיש תביעת פינוי בכל עת ואין מקום לעשות שימוש במונחי השהוי לעניין זה. באשר לטענה בדבר עיקרון סופיות הליכי ההסדר נטען כי התובעים לא טענו לאחת העילות המנויות בסע' 93-97 לפקודה ולכן לא עומדת להם כל עילה לשינוי הרישום.
זה לא כבר, בהתייחסי לפרשנותו של סעיף 159(ב), ציינתי כי "הוראת הסעיף אינה חלה אלא על תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים..." (ע"א 520/96 חוסין נ' מיר (להלן – פרשת חוסין [7]), בעמ' 494) משום ש"מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הייתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת היתיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין" (שם [7]; וראו גם: ע"א 4357/98 רוטנברג נ' ריעני [8] ורע"א 7052/01 אפרתי נ' ברנשטיין [9]).
...
   משהגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות בשל התיישנותה, אינני מוצא לדון ביתר טענות המבקשת.
        לסיכום: דין התובענה להידחות על הסף בשל התיישנותה.
התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בסכום כולל של 5000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

לעניין הסמכות העניינית: אמנם תביעה להצהרה בדבר קיומה של זיקת הנאה מסורה לבית המשפט המחוזי, ואין רואים בה תביעה בעינייני שימוש וחזקה במקרקעין המסורה לבית משפט השלום מכוח סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ת"א (חי') 239/93 גל עזר נ' גולדבליט (1995) ); אולם לדעתי במקרה דנן מוסמך בית המשפט להזקק לטענת הנתבעת בדבר קיומה של זיקת הנאה, בגדר סמכותו הנגררת, על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, שכן מדובר בשאלה שהתעוררה אגב דרישת התובעים לסילוק ידה של הנתבעת מחלקתם.
אוסיף, עם זאת, כי גם אם היה מוכח קיומה של זיקת ההנאה לאורך התקופה הנדרשת לשם הכרה בה מכוח סעיף 94, הרי שדומה כי היה מקום לקבל את טענת התובעים בדבר ביטולה של זיקת ההנאה כעת, בהתאם להוראת סעיף 96 לחוק המקרקעין, המסמיך את בית המשפט לבטל זיקת הנאה, בין היתר, בגלל שינוי במצב המקרקעין הזכאים או הכפופים.
...
אין מנוס מקבלת התביעה, וממתן צו לסילוק יד ולהריסה של הבנייה הפולשת, אף על פי שצווים אלו יסבו אי נוחות וקושי לא מבוטל לנתבעת.
תוצאה זו מתחייבת לאור מעמדה הרם של זכות הקניין של התובעים שנפגעת על ידי הבנייה הפולשת, ולאור הפגיעה המשמעותית בזכות זו. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ומורה לנתבעת: לחדול מכל שימוש שהיא עושה בחלקת התובעים, לסלק את ידה מחלקת התובעים ולפנות לאלתר את חלקתם מכל אדם וחפץ השייך לה ו/או למי מטעמה; להרוס את כל הבנייה הפולשת המתוארת בתשריט המדידה שצורף לכתב התביעה, וכפי שהיא מסומנת ב"תכנית ההריסה" במ/1, באמצעות הסימונים הצהובים הסמוכים לגבול בין חלקת התובעים לבין חלקת הנתבעת.
בשים לב למהות התביעה ולהוצאות שהוצאו לצורך ניהולה, לרבות הגשת חוות דעת של מומחה ותכנית מדידה, תשלום אגרת המשפט ותשלום לעדה, וכן שכ"ט עורך דין, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

חוק המקרקעין פורש הגנתו גם על המחזיק בפועל שלא מכוח זכות, כלפי מסיג גבול, באופן שבהתמודדות זו זכאי המחזיק להגנה כלפי מי שמנסה לנשלו מחזקתו, זאת בהוראת סעיף 17 לחוק אשר דנה ב- "תביעה למניעת הפרעה" וקובעת, כי "המחזיק במקרקעין זכאי לידרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין, ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת". נפסק, כי הסעיף האמור מדבר אמנם על "הפרעה", אולם ברי כי הוא כולל גם מצב של הסגת גבול ונישול המחזיק מחזקתו בקרקע.
הגנה זו מבקשת למנוע שינוי מצב קיים בדרך של עשיית דין עצמית, ונותנת את חסותה גם למחזיק בלא זכות כלפי המתנכל לחזקתו הפועל בלא זכות כדין.
...
לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבעים לא עמדו בנטל הראייתי המוטל עליהם להוכחת החזקה והשימוש הנטענים על ידם בחלקה 16, משך השימוש ותקופת השימוש שקדמה לתקופת החזקה והשימוש שעשו התובעים בחלקה 16, לא כל שכן, קיומה של "זכות עדיפה" של הנתבעים, במיוחד שאין בצוואה שהותיר אביהם המנוח של התובעים הקנייה של זכות כלשהיא למנוחה חמדה ז"ל או מי מטעמה בחלקה 16 דנן.
בהעדר הוכחה, כי השימוש שנעשה על ידי הנתבעים בחלקה 16 הינו שימוש "ישן" שארך שנים רבות ואשר קדם לחזקה והשימוש שעושים התובעים בחלקה זו, וכן בהעדר גרסה מפורטת מטעם הנתבעים הנתמכת בראיות המוכיחות מהי תקופת השימוש הנטען בחלקה זו, הרי ניתן לקבוע כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענת ההגנה, ומשכך יש לקבל את התביעה נגדם ולהורות על סילוק ידם מחלקה 16, זאת מכוח סעיף 19 לחוק המקרקעין.
סוף דבר סיכומם של דברים, אני מקבלת את התביעה מכוח הגנת החזקה הקבועה בסעיף 19 לחוק המקרקעין, ומורה לנתבעים לסלק את ידם מחלקה 16 בגוש 17217 מאדמות כפר שיבלי, לרבות סילוק המכלאה והחיות שהכניסו לתוכה, גדרות הברזל, ערימות הזבל והציוד החקלאי שהניחו בחלקה הנ"ל. כמו כן, ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להיכנס לחלקה 16 בגוש 17217 מאדמות כפר שיבלי ולעשות כל שימוש בה. צו סילוק ידם של הנתבעים כאמור יכנס לתוקפו בתוך 30 יום מהיום, וזאת על מנת לאפשר לנתבעים פרק זמן לשם התארגנות לביצוע הצו וקיומו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

דיון תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") כדלקמן: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין." היינו, מטרת הסעד הזמני הנה להבטיח ממושו של פסק הדין או קיומו התקין של ההליך המשפטי, מקום בו מבקש הסעד הציג בפני בית המשפט זכות לכאורה המצדיקה את בקשתו למתן הסעד המבוקש.
יש מצבים בהם בהעדר סעד זמני הניתן כבר בעת בירור התביעה וטרם הוכרעה, ישתנה מצב הדברים באופן אשר יקשה, אפשר אף ימנע, את מימוש פסק הדין לטובת מבקש הצוו.
הטענה כי רק לאחרונה גילתה המשיבה כי על פי התוכנית החלה במקום השטח המדובר הנו שטח צבורי אינה אמורה להוות גורם מכריע בשאלת מתן הצוו על פי הבקשה שבפניי, שכן מדובר במצב בו מבקשת המשיבה לשנות מצב קיים עליו הסתמכו הצדדים במשך שנים רבות ולפיו נהוג במשך למעלה מ-30 שנה.
שאלת הסמכות העניינית המשיבה טוענת כי בית המשפט השלום אינו מוסמך לידון בבקשה שכן אין מדובר בבקשה שעניינה שימוש וחזקה במקרקעין אלא בטענות כנגד האופן שבו מפעילה המשיבה את הסמכות שניתנה לה על ידי הממשלה להסדרת הפעילות ברחבת הכותל, לרבות ניהול הרחבה והחנייה.
...
מנגד, מתן הצו לא יגרום למשיבה נזק כלשהו שכן, מדובר במצב קיים מזה שנים רבות ואם יתברר בסופו של דבר כי המשיבה רשאית למנוע מהמבקשת כניסה אל השטחים שלה, אין במתן הצו, המשמר את המצב הקיים, כדי לגרום לה נזק שאינו בר תיקון.
לסיכום מן המקובץ, מסקנתי היא כי עלה בידי המבקשת להצביע על קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ומאזן הנוחות נוטה לטובתה, ועל כן יש מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני.
הנני מחייב את המשיבה, בתשלום שכר טרחת עו"ד המבקשת בסך של 15,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו