זכויות שידור משחקי כדורגל בין ערוץ הספורט להתאחדות לכדורגל

באותו עניין נקבע כי ההתאחדות לכדורגל היא גוף "דו מהותי" ויש להחיל עליה חובת עריכת מיכרז לגבי מכירת זכויות שידור.

בפסק הדין הוצהר כי המנהלת אינה רשאית למכור או להעביר את זכויות השידור שלא בדרך של מיכרז ונקבע כי כל הסכם שנכרת שלא בדרך של מיכרז בין המנהלת לבין ערוץ הספורט – בטל.

תוצאה זו נסמכת על פסק הדין בעיניין אביב גלעדי הפקות בע"מ הנ"ל, באשר לקיומה של חובת מיכרז במכירת זכויות שידור למשחקי כדורגל.

...

לפי דיני המכרזים הציבוריים, אין לאפשר לגופים החייבים בקיום מכרז לעקוף חובה זו על ידי המחאה של זכות (שלא בדרך של מכרז) לגוף אחר.

לפיכך, מאפייניה של העסקה תומכים גם הם במסקנה כי מדובר בפעולה בעלת אופי ציבורי וכי חובת עריכת מכרז חלה עליה.

הערעור נדחה.

תביעה על סך של 85,000 ₪ שעילתה בהפרת זכויות יוצרים, לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "החוק") העובדות שאינן שנויות במחלוקת ביום 21.6.2016 היתקיים משחק כדורגל בין נבחרת קרואטיה לבין נבחרת ספרד, במסגרת טורניר הכדורגל "יורו 2016" (להלן: "המשחק" – ו – "הטורניר", לפי העניין).

טענות הנתבעים בתמצית הנתבעים טוענים כי: אין לתובעת זכויות יוצרים במשדר שכן הזכויות במשחק גופו נתונות ל – UEFA, היתאחדות הכדורגל האירופאית (להלן: "אופ"א").

התובעת לא הוכיחה שהיה שידור פומבי של המשחק בבית העסק, שכן העובד צפה להנאת עצמו בלבד; התובעת לא הוכיחה שהיה שידור ב"אולפן" של המשדר, אלא לכל היותר במשחק עצמו גופו; בעת הרלוואנטית בית העסק לא היה מחובר ל- "Yes" או "Hot" או לערוצי הספורט הייעודיים, והמשחק שודר בערוץ 2 שהנו ערוץ פתוח, אשר ניתן לקליטה גם באמצעות ממיר "עידן+" ולא בערוץ ספורט ייעודי של "Yes" או "Hot". על כן לא נידרש רשיון להקרנתו הפומבית.

בע"א 9183/09 The FA Premier League Limited נ' פלוני (13.5.2012) נאמר על שידור משחק כדורגל של הליגה האנגלית כי: "הליגה מצלמת, כאמור, את משחקי הכדורגל שלה, מביימת, מפיקה ועורכת את הצילומים, ואף מוסיפה להם גרפיקה ומוסיקה. אמנם, משחקי הכדורגל כשלעצמם אינם כשירים להיות מושא לזכות יוצרים. ארוע ספורט עצמו הוא היתרחשות של עובדות במציאות, אשר כידוע אינן מוגנות בזכויות יוצרים. אלא שזכות היוצרים עשויה לחול על האופן המסוים בו ארוע הספורט מתועד ונערך. אופן התעוד והצילום של ארוע ספורט כרוך בלא מעט יצירתיות, וכך בודאי באשר לבימויו והפקתו של הצלום, כמו גם אופן העריכה. כל אלה עולים, ככלל, לכדי "יצירה מקורית" הזוכה להגנת דיני זכויות היוצרים.

...

לפיכך, סבורני כי יש לאמץ את הפיצוי שנקבע שם גם לענייננו.

נוכח האמור, אני מחייב את הנתבעים 1, 3, ו - 4 יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 18,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית נוכח היעדר הוכחת כל זיקה לבית העסק, בעת הרלוונטית.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הנה בעלת הזכויות הבלעדיות להענקת רישיון להקרנה ו/או לשידור ו/או להעמדה לרשות הציבור של ערוצי הספורט המופקים על ידה.

כן, התובעת הנה בעלת הזכות למסחר את שידורי משחקי הכדורגל הידועים בשם "יורו 2012" בישראל וזאת על פי הסכמי רישיון תקפים שנרכשו כדין מאת איגוד התאחדויות הכדורגל האירופאיות הידוע בשם UEFA.

...

משכך, הנני מקבלת את טענת הנתבע שלפיה אי צירופו של הסכם הרישיון מהווה פגם היורד לשורשה של התביעה.

יפים לעניין זה הדבר שנאמרו ב-ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ואח', פ"ד מו (2) 668), בזו הלשון: "..מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פתרון דיוני-פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין". במקרה דנן, בעורכי את האיזון הראוי בין האינטרסים של שני הצדדים, על רקע ההלכה דלעיל, ומשסבורני כי ניתן להציל את הפגם שנפל בתביעה על דרך של תיקונה, תוך פיצוי הנתבע על הנזקים שנגרמו לו, יש ללכת בדרך זו. על כן, הנני סבורה כי יש לאפשר לתובעת לבקש את תיקון כתב התביעה על רקע החלטתי דלעיל.

סוף דבר אשר על כן, בשלב זה, דין הבקשה למחיקה על הסף להידחות.

ב-5.6.02 נכרת חוזה בין האגוד למינהלת ליגת העל בכדורסל גברים (להלן: "המינהלת"), תאגיד שהוקם על פי החלטת האגוד, במסגרתו הימחה האגוד למינהלת את הזכות לפעול בעניין "התקשרות בשם ועבור האגוד והקבוצות עם גורמים חיצוניים בכל הקשור לזכויות שידור ושיווק של ליגת העל והעברת התמורה בגין מכירת הזכויות הנ"ל לקבוצות ולאיגוד בהתאם להוראות הסכם זה". בסעיף 5 לחוזה נקבע כי "המחאת הזכויות כפופה ומותנית לאמור בהסכם זה לרבות בתשלום עמלת האגוד כנזכר בסעיף 16 ו-7 להסכם זה להלן". מאז כריתת החוזה ב-5.6.02 מכרה המינהלה את זכויות השידור של משחקי ליגת העל לחב' גי.סי.אס ספורט בע"מ (להלן: "ערוץ 5").

חובת המכרז את טענתו של ערוץ 5 לפיה על המינהלת לשווק את זכויות השידור דנן בהליך של מיכרז סומך ערוץ 5 על פסק הדין בה"פ (מחוזי ת"א) 1027/02 (מפי כב' השופטת ענת ברון) בו נקבע כי התאחדות הכדורגל לישראל בע"מ הנו גוף דו מהותי, וכי מכח המאפיינים הציבוריים של פעילותו מכירת זכויות השידור של משחקי הכדורגל חייבת להיעשות בהליך של מיכרז.

...

לפיכך אני סבור ששווק זכויות השידור מסור בידי המינהלת ואין מקום לצירופו של האיגוד, הבקשה בבש"א 9965/04 נדחית.

לפיכך אני סבור שאין בהמחאת הזכות לשווק את זכויות השידור מהאיגוד למינהלת כדי לפטור את העיסקה מחובת המכרז.

לאור האמור לעיל אני סבור שתובענת צ'רלטון בה"פ 647/04 מגלה סכויי זכיה, ולמצער מעוררת שאלה ממשית הראויה לדיון.

בית המשפט (כבוד השופט י' זפט) דחה את עמדתו של ערוץ הספורט בנוגע לתחולתו של פסק הדין בתובענת 2002, במובן זה שקבע כי פסק דין זה לא יצר מצב משפטי חדש אלא רק הצהיר על חובתה של ההתאחדות לקיים מיכרז למכירת זכויות השידור של משחקי ליגות הכדורגל-חובה אשר היתה קיימת מאז ומתמיד מעצם היותה של ההתאחדות גוף דו מהותי; ואת טענתו של ערוץ הספורט כי האמין שהוא נוטל חלק בהליך היתמחרות שוויוני דחה בית המשפט מבחינה עובדתית.

בית המשפט שדן בתובענת 2007 (כבוד השופט ש' שוחט) השווה את מאפייניה של העסקה למכירת זכויות השידור של משחקי ליגות הכדורסל למאפייני העסקה שבגינה קבעתי בתובענת 2002 כי חלה על ההתאחדות חובת קיום מיכרז, והגיע לכלל מסקנה כי חובת קיום המיכרז חלה בהקשר זה גם על המינהלת: "בה"פ (ת"א) 1027/02 אביב גלעדי הפקות בע"מ (שם) בחנה כב' השופטת ענת ברון את השאלה האם חלה חובה על ההתאחדות לכדורגל לקיים מיכרז בנוגע למכירת זכויות שידור, והשיבה בחיוב. תשובה חיובית יש ליתן גם בענייננו ובאותה לשון. אין הבדל בין ההתאחדות לכדורגל לבין איגוד הכדורסל מבחינת מיהותם ומהות תפקידם. בשניהם מקור ההכנסה העיקרי והמשמעותי להם כגוף ולקבוצות המאוגדים בהם, הנו זכויות השידור. בהיתחשב באופיו ובמהותו של האגוד והפונקציה הציבורית שהוא ממלא, כמו גם במאפייני העיסקה-מכירת זכויות שידור בערך כספי רב המהווה מרכיב מרכזי בתקציבו, הרי שעל מנת למלא אחר כללי ההגינות השיוויון, איסור הפלייה, סבירות ותום לב, שהנם מושכלות יסוד של משפט צבורי, המסקנה המתבקשת הנה שעל האגוד לקיים הליכי מיכרז כל אימת שמבקש הוא למכור זכויות שידור (ועל כן גם על המינהלת, שהאיגוד המחה לה כאמור את זכויות השידור שבבעלותו-ע.ב.).

...

ייאמר כבר עתה כי הגם שבתובענה דנן ערוץ הספורט לא ביקש לכאורה כל סעד נגד אינפרונט, אינני מקבלת את טענתה של אינפרונט כי יש בכך להביא לדחייתה של התובענה נגדה על הסף – שכן עתירתו של ערוץ הספורט היא להורות על בטלותו של חוזה צ'רלטון, וברי כי לתוקפו של חוזה זה יש השלכה גם על תוקפו של חוזה אינפרונט, והרי מטעם זה אינפרונט צורפה לתובענה מלכתחילה והיתה שותפה פעילה בהליכים שהתקיימו נגדה.

ואולם, אין בידי לקבל טענה זו: לא רק שערוץ הספורט "מיתעלם" מכך שאינפרונט שילמה לצ'רלטון זה מכבר סכום של 200,000$ בגין זכויות השידור בחו"ל של כל משחקי הנבחרת עד לסוף שנת 2014, גם אם אינפרונט התחייבה בתשלום נוסף עבור כל משחק שישודר, אלא שאף אין ממש בפרשנות שהוא מציע לחוזה אינפרונט.

בנסיבות אלה, הכרזה כי חוזה צ'רלטון הוא חסר תוקף עלולה לפגוע בתמריץ של אינפרונט ושל חברות זרות נוספות לגלות עניין במשחקי הנבחרת ולשלם תמורת זכויות שידורם כספים, אשר ישמשו בסופו של דבר לפיתוחו של ענף הכדורגל בישראל.

סוף דבר 20.