התובעת העידה, כי ויתרה על האפשרות לצאת וללמוד ולעבוד מחוץ לבית על מנת לטפל בבעלה: "משנת 2000 לא עבדתי כי התחתנתי עם בעלי [..] הוא נולד עם CP, יש לו שיתוק בידיים וברגל שמאל. והייתי עוזרת לו כל הזמן, אני לא יכולה לעבוד." (עמ' 4, ש' 12 ואילך).
לא זו אף זו: במסגרת ההודעה על רשימת עדיה ומוצגיה שהגישה ביום 17.1.2021, בהתאם להחלטתו של כב' השופט יואב פרידמן שדן בשעתו בתביעה, הודיעה התובעת כי מטעמה יעידו היא בעלה וחמותה, וכן עובד זר מהודו בשם אדולף קסטלינו; בנוסף הגישה התובעת אישורים על נכותו של בעלה ועל הקיצבאות שהוא מקבל מהמל"ל וכן אישורים על העסקת עובד זר ואישור חברת הסיעוד אודות השכר והתוספות שיש לשלם לעובד זר.
במסגרת הודעה זו ציינה התובעת כדלקמן: "חרף מאמצים רבים שנעשו, עדיין חסר לתובעת מספר מסמכים רלוואנטים בעיניין העסקת העובד הזר שמטפל בבעלה, הסובל מנכות קשה, תפקיד שהתובעת מילאה במסירות נפש מאז שנישאה לו, דבר שנבצר ממנה לעשות עקב הנכות שהוסבה לה בעטיה של התאונה הקשה, והתובעת שומרת על זכותה להגיש בפני כב' ביהמ"ש בקשה מתאימה.."
בישיבת קדם המשפט מיום 3.3.2021, שנקבעה לאחר הגשת ראיות הצדדים, הצהיר ב"כ התובעת לפרוטוקול כך: "מטעמנו תעיד התובעת. בנוסף מבקשים להעיד עובד זר שמטפל בבעל. הבעל עם נכות קשה מלידה. הידיים שלו קצרות ואין תיפקוד של הידיים, והוא מקבל קצבה. עד התאונה התובעת טיפלה בו. לאחר התאונה נאלצו התובעת ובעלה להעסיק עובד זר, כי התובעת לא יכולה לטפל בו יותר. קבלתי לפני יומיים אישור לגבי מועד תחילת ההעסקה של אותו עובד זר - 23.2.14, ממש בסמוך לאחר התאונה. זה העובד הזר הראשון שהעסיקו, והוא איתו עד היום".
עולה אפוא, כי הטענה לפיה בגין פגיעתה בתאונה לא היה בידה של התובעת להמשיך ולטפל בבעלה הנכה כפי שעשתה עד אז, ועקב כך נאלצו לשכור את שירותיו של עובד זר, הגם שלא נטענה במפורש בכתב התביעה, נטענה ברחל בתך הקטנה הן במסגרת ההודעה על הגשת מוצגים מיום 17.1.2021 והן בישיבת קדם המשפט מיום 3.3.2021; חרף זאת, לא באה מצד הנתבעים כל היתנגדות לטענה זו, לא לאחר הגשת מוצגי התובעת ולא בקדם המשפט, הגם שזה היה מיועד להעלאת התנגדויות, ככל שישנן, למוצגי הצד שכנגד (החלטה מיום 27.10.2020); בדומה, לא הועלתה כל היתנגדות להגשת המוצגים הקשורים לנכותו של ח' ולהעסקת עובד זר לצורך הטיפול בו. היתנגדות כאמור לא הועלתה גם לאחר קדם המשפט, בו הועלתה במפורש טענת התובעת, ועד למועד שמיעת הראיות, כשנה ומחצה לאחר מכן.
כיוון שטענה זו משתמעת מתוך הטענה לפיה לא היה בידה של התובעת להמשיך לטפל בבעלה כמלפני התאונה, טענה שנטענה בכתב התביעה, וכיוון שהטענה הועלתה בהמשך במסגרת ההודעה על הגשת מוצגי התובעת ומפי בא כוחה בקדם המשפט, קרי, הנתבעים היו מודעים לטענה זו והיתה להם היזדמנות להיתמודד עימה, אלא שהם לא עשו כן ואף לא היתנגדו לה, ובהתאם להלכה הפסוקה שהובאה דלעיל, לא אנעל את הדלת בפני טענה זו.
למעשה מתבססת טענה זו על ההנחה, כי לולא היתה מטפלת בבעלה, וזה היה מטופל על ידי עובד זר, היתה התובעת יוצאת לעבודה; במקרה כזה היה צורך להעריך את שיעור השכר אותו היתה התובעת משתכרת.
אעיר, כי טענות התובעת ובעלה, לפיהן עברה את ההכשרה המקצועית בעברית ובמחשבים ואת קורס הסייעות בגני הילדים רק "כדי לדעת" (התובעת בעמ' 8, ש' 13, ש' 29) או "לידע כללי" (ח', בעמ' 34, ש' 3) ניראו לי מגמתיות ולא מצאתי לנכון לקבלן; התרשמותי היא, כי לולא ארוע תקיפת הכלבים מחודש מאי 2017, היתה התובעת יוצאת לעבודה מחוץ לביתה כסייעת-גננת, כמורה מחליפה (כפי שיעבדה טרם נישואיה) וכדומה.
...
מכל האמור לעיל, ונוכח קביעתי על העמדת חלף-שכרה של התובעת עובר לתאונה על בסיס של 5,600 ₪, מצאתי לנכון להעמיד את נכויותיה הזמניות של התובעת, על דרך האומדנא, על השיעורים הבאים, ובהתאם לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי שכר כדלקמן:
למשך 3 חדשים (דצמבר 2013 - פברואר 2014) יש לפסוק לה פיצוי על פי הפסד שכר מלא, קרי, 3 חדשים X 5,600 ₪ = 16,800 ₪
למשך 9 חדשים נוספים (מרס - נובמבר 2014), עד למלֹאת שנה מהתאונה, יש לפסוק לה פיצוי על פי נכות זמנית של 50%, קרי, 9 חדשים X 50% X 5,600 ₪ = 25,200 ₪
לאחר מכן ועד לפגיעתה באירוע תקיפת הכלבים ביום 20.5.2017, סך הכל כ - 29 חדשים - לפי הנכות הצמיתה שנקבעה לה על ידי מומחית בית המשפט - 10%, קרי, 29 חדשים X 10% X 5,600 ₪ = 16,240 ₪.
אוסיף, כי לא שוכנעתי כי רכשה מכשירי חשמל כגון מייבש כביסה, מדיח כלים ושואב אבק רק בגין פגיעתה בתאונה, כטענתה (עמ' 11, ש' 17).
כאב וסבל
בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ועל פי נכותה הרפואית של התובעת וגילה, יש לפסוק לה סך של 20,970 ₪ בפריט זה.
סך כל הנזק
נזקה של התובעת מסתכם איפוא, בסך של 216,838 ₪ כדלקמן:
הפסדי שכר בעבר: 92,549 ₪
אובדן כושר השתכרות : 70,000 ₪
הפסדי פנסיה: 20,319 ₪
עזרת הזולת : 10,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות: 3,000 ₪
כאב וסבל: 20,970 ₪
סיכום: 216,838 ₪
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 216,838 ₪.
