הנאשם מעסיק מהגרי עבודה מתאילנד בענף החקלאות במשקו החקלאי מזה כ-20 שנה.
הנאשם הגיש בקשה להשפט וביום 4.8.08 הוגש כתב האישום לביה"ד.
במהלך הבקורת נבדקו כל זכויותיהם של העובדים הזרים במשקו של הנאשם, כדלקמן: תשלום שכר מינימום; תשלום בגין שעות נוספות; ניכוי שכר כדין; ביטוחים רפואיים לכל העובדים הזרים; מגורי עובדים הולמים למגורים; הלנות שכר; מתן ימי מנוחה לעובדים הזרים וחוזי העסקה לכל העובדים.
בשים לב לכך שהנאשם מנהל עסק חקלאי מזה שנים רבות; עברו נקי (גם לאחר העסקה רבת שנים של מהגרי עבודה), והיותו מפרנס את משפחתו ממשקו החקלאי, סברתי כי יש מקום להעמיד את שיעור הקנס על הרף הנמוך יותר, בשיעור של 20%, בסך של 11,680 ₪ בגין כל עובד, סך הכל – 58,400 ש"ח.
הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שוים עוקבים ורצופים בסך של 2,920 ש"ח כל תשלום, החל מיום 21.4.15 ובכל חודש עוקב.
...
לטענת ב"כ הנאשם, בנסיבות מקרה זה, העובדה שנבדקו מכלול הזכויות של כל העובדים; העובדה כי הנאשם הורשע רק בעבירה אחת, העובדה כי העבירה הינה עבירה טכנית בלבד, העובדה כי אין המדובר ב"עבירה כלכלית", כי המדובר ברווח כלכלי שצמח לנאשם; פרק הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה למעלה מ-8 שנים וההיזק הראייתי, נסיבות המקרה, המורכבות ביותר והמעלות ספק גדול באם בוצעה העבירה והעובדה כי הנאשם ללא עבר פלילי וללא הרשעות קודמות, כל אלו תומכים במסקנה כי יש לעשות שימוש בסמכות הנתונה מכח סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, כך שביה"ד יגזור על הנאשם קנס פלילי בסך של 5,000 ₪.