זכויות עובדים על פטנטים שפותחו בעבודה

לגירסת התובעת, בתחילת שנת 2013 התברר לה לראשונה כי קיימת זכות חוקית העומדת לעובד לקבלת תמורה ממעסיקו בגין אמצאות שירות שפיתח בתקופה שבה הועסק על ידו, וזאת מכוח סעיף 134 לחוק הפטנטים.

ידוע לעובד והוא מתחייב כי כל זכויות הקניין בקשר לתוצרים של עבודתו בחברה (כגון מסמכים, מאמרים, תוכנות וכד') או בקשר לכל המצאה, פיתוח, או שיפור שיגלה, ימציא או יפתח או שיהיה שותף להמצאתם, גילויים או פיתוחים במשך כל תקופת עבודתו בחברה והקשורים בעבודתו או עסוקו המקצועי בחברה, בין זכויות אלה ניתנות לרישום ובין אם לאו, יהיו שייכות לחברה באופן בלעדי ולא יהיה זכאי לתמורה או לתמלוגים כלשהם בגינן, או להשתמש בהן למטרותיו האישיות.

כמו-כן, התובעת הצהירה כי מר קורסיה הסכים לשפר במעט את ההצעה לעניין מיכסת ימי החופשה שניתנו לה. מר קורסיה היה נציג החברה בניהול המשא ומתן לגבי תנאי העסקתה של התובעת, ובעת חתימתה של התובעת על הסכם העבודה.

...

על כן, גם טענתה של התובעת בדבר "טעות" בהבנת סעיף 12 להסכם העבודה, דינה להידחות.

מכאן שטענות התובעת להטעיה וטעות דינן להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

זאת בהתאם לדיני הקניין הרוחני מקנים למעביד זכויות קניין באמצאה של עובד, שפותחה עקב עבודתו ובמהלכה (סעיף 132 לחוק הפטנטים).

יש להדגיש, כי יישום החריגים ייעשה בהיתחשב במכלול נסיבות העניין ולפי שיקול דעתו של בית הדין, לרבות עקרונות כלליים לגבי משמעותו של "תשלום גבוה באופן ניכר", עוד נקבע שם כי: "בבוא בית הדין לעבודה להזקק לשאלה בדבר חובת ההשבה עליו להזקק בראש ובראשונה לתכליות, לעקרונות ולכללים העומדים בבסיס משפט העבודה המגן, כמגן על העובדים בתנאים מוּבנים של חוסר שויון וכוחו העודף של המעביד. אכן,

...

בגין תקופת עבודתו וסיומה, אנו מחייבים את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך 167,750 ₪.

הוצאות משפט – במסגרת פסיקת ההוצאות מצאנו לנכון ליתן ביטוי למסקנתנו בדבר התנהלות חסרת תום לב של התובע נוכח דרישתו להתקשר עם הנתבעות במעמד של עצמאי והמצג שיצר במהלך כל תקופת העבודה, אל מול התביעה שהגיש.

אנו סבורים כי בנסיבות העניין התנהלותו של התובע מצדיקה שלא ייפסקו הוצאות לטובתו.

בתביעתה עותרת התובעת לקבל את יתרת התשלום בגין עבודות שביצעה בסכום של 170,024 ₪ ומבהירה כי חובה על הנתבע לשלם בהתאם לתנאי ההיתקשרות, ואין לו זכות לסרב לתשלום בטענה כי התשלום יבוצע רק לאחר שיקבל לידיו אב טיפוס עובד של מברשת השיניים.

בתביעה מתואר כי עד לסוף אפריל 2017 שילם הנתבע מספר תשלומים בהתאם לחשבונות עסקה שנשלחו אליו בסכום מיצטבר של 50,238 ₪, אולם למרות שנשלחו חשבונות נוספים עד ליום 20.6.17 , אשר הופקו לאחר שהתובעת ביצעה את העבודה המפורטת בהם, סרב הנתבע לשלם בטענה כי "אין לו כלום ביד". התובעת מפנה להסכם ולשלבים הטבועים בהליך פיתוח ועיצוב מוצר, ומסבירה כי מדובר בתהליך המצאתי בו הדברים מתפתחים בהדרגה תוך הידברות והיזון חוזר מול הלקוח.

מתוכן מכתבו עולה כי בין הצדדים הייתה הידברות קודמת, לרבות ביחס לבחינת נושא הקניין הרוחני, וסוכם כי התובעת תפקח על עבודת עו"ד הפטנטים.

...

מכל האמור לעיל עולה כי התובעת הוכיחה זכותה לקבלת תשלום עבור העבודה שבוצעה והמגולמת בחשבונות העסקה שלא שולמו.

סוף דבר הצדדים התקשרו בהסכם בו נתנה התובעת שירותים של פיתוח ועיצוב מברשת שיניים עם משחה.

על כן התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 170,024 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

בתמצית, העובדות שנדונו בעיניין Apotex הן כדלהלן: בשנת 1977 נרשם פטנט, שלתובעת ((SKB זכויות בלעדיות בו, המתייחס לחומר הפעיל המהוה את התרופה שנידונה באותו עניין, על כל המלחותיה.

בדומה נספחים י"ט ו-כ', בצרוף ההסברים שנתן להם ד"ר תומר בעדותו, מספקים חזוק לטענה כי פיתוח החלופה הגנרית על ידי אוניפארם היה ארוך וממושך מהמקובל (וזאת ללא קשר לשאלה מי ביצע בפועל את עבודות הפיתוח עליהן מדווח בנספחים אלו– אוניפארם או חברה שפעלה בעבורה).

התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לעניין הטענות כי סאנופי הטעיתה את רשם הפטנטים וכי בקשת הפטנט גרמה לה לפגיעה, בכך שהביאה לעיכוב ולייקור הליכי פיתוח החלופה הגנרית על ידה.

ואולם, כפי שציין השופט Harlan בקטע שצוטט בפיסקה 84 לעיל, כאשר עסקינן בהטעיה של רשות הפטנטים על ידי בעל פטנט נוצרת "זהות אינטרסים" בין דיני ההגבלים העיסקיים לבין דיני הפטנטים: שתי מערכות הדינים מעוניינות להרתיע בעלי פטנטים מפני הגשת בקשות הכוללות מידע מטעה - דיני הפטנטים, כדי שלפניי רשם הפטנטים וכלל הציבור יעמוד מידע מדויק ושלם; דיני ההגבלים העיסקיים, על מנת להמנע מהרחבת המונופול הנתון לבעל הפטנט ללא הצדקה.

...

לפיכך, גם ללא סיוע דיני ההגבלים העסקיים, היה מקום למסקנה כי הטעיה כלפי רשם הפטנטים מהווה לא רק הפרת החובות כלפי המדינה, אלא גם הפרת כללי התחרות החלים בין מתחרים.

בספרי "הגנה על כללי תחרות" הבעתי בעניין זה את העמדה הבאה: "פתרון המבוסס על דיני עשיית עושר ולא במשפט מעורר את השאלה למי מהמתחרים להעניק את זכות התביעה. לנושא זה סבורני שמוטב להתייחס בעת בחינת הסיטואציות הקונקרטיות, שכן בחלקן הוא זוכה לפתרון מיידי, ובאחרות הוא מחייב התמודדות. בלשון כללית אציין כי במקרה שבו בוצעה הפרה של כללי התחרות כלפי מספר מתחרים ראוי לאפשר את זכות התביעה לאותם מתחרים שהפעולה השפיעה בצורה החזקה ביותר על מסחרם ... במידה ומספר תובעים פוטנציאליים נמצאים במעמד דומה ... הרי שראוי להכיר בכך שהם מהווים נושים במשותף ביחס לרווח שהופק מהפרת כללי התחרות" (גרוסקופף, הגנה על כללי תחרות, 227 וראו גם עמוד 332).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין הבקשה למתן חשבונות להתקבל.

ואולם (שם בעמ' 521): "חרף הגישה הכללית המחייבת, בדרך כלל, משחק בקלפים פתוחים, עדיין נותרה שיטת המשפט הדיונית בישראל – בבסיסה – שיטה אדברסרית ואין היא מונעת – במקרים רבים ואולי ברובם – הפתעת היריב. אין מתירים הצגת שאלון בעניין מהימנות העדים ולעניין דרכי ההוכחה, ובעל-דין אינו חייב לגלות ליריבו מראש מי הם העדים שהוא מבקש לקרוא לעדות (בכפיפות לצמצום הזכות בתקנה 168); ובמשפט רשאי הוא לחקור את יריבו בחקירה שכנגד מבלי שהוא נדרש להציג את השאלות מראש לנחקר. אף בסוגייה בה אנו מטפלים יש ובית-המשפט נידרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב. דוגמה קלאסית של ניגודי אינטרסים כאלה מצויה בתובענות על הפרת פטנטים וסודות מסחריים. נתאר לנו מקרה שבו קיימת מחלוקת בין בעלי הדין הן לענין זכויותיו של התובע והן לענין ההפרה הנטענת נגד הנתבע, שלפי הטענה גזל את פרי המצאתו של התובע. הנתבע מבקש לקבל על דרך של גילוי מסמכים או פרטים נוספים מידע על תהליכי היצור של המצאת התובע ואילו התובע מסרב וטוען כלפי הנתבע: לא זו בלבד שגזלת ממני את המצאתי, עכשיו אתה מבקש לברר פרטים נוספים שיאפשרו לך להשלים את הגזילה! מנגד טוען הנתבע שללא המסמכים והפרטים אין הוא יכול להתגונן כהלכה, השווה: רע"א 7559/95. הבאתי את הדוגמה הזו רק כדי להראות שלעתים האופן שבו בית-המשפט צריך להפעיל את שיקול דעתו בסוגיה שלפנינו אינו פשוט ואין לומר מראש שהמבקש זכאי בכל מקרה לצו בלתי מסוייג של גילוי מסמכים או לעיון בהם". גילוי מסמכים – הפן היישומי הטענה העיקרית אותה ניתן לטעון כנגד גילוי מסמכים ספציפי ועיון במסמכים היא טענת חיסיון.

לטענתם, התובעים שכנגד רכשו מהנתבעת שכנגד 1 זכויות במקרקעין והתקשרו עם הנתבעת 2 בהסכמים לביצוע עבודות פיתוח במקרקעין.

...

הבקשה למחיקת התובעת שכנגד 3 (בש"א 9271/02) נדחית.

הבקשה למחיקת חלקים מכתב-התביעה שכנגד (בש"א 8600/02) נדחית.

הנני מחייב את המשיבים בבש"א 3034/03 לשלם למבקשים הוצאות ושכר טירחת עורך-דין בסך 2,500 ש"ח ומע"מ (כולל) ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש.