זכויות עובדים ותיקים למענק פרישה

גם במכתב שנשלח למר לוי על ידי הגב' אודליה דרייגור, מרכזת משאבי אנוש במשרד הרווחה ובו בקשה לאישור פרישתה של התובעת, צוין כי התובעת תהיה זכאית למענק עד 15,000 ₪ ועד 6 חודשי היסתגלות, ללא מענק ותק (נספח ד' לכתב ההגנה).

...

ביום 2.6.16 התקבלה בקשתה של התובעת לפרישתה לגמלאות ביום 30.6.16, ובמסגרת ההודעה שנשלה אליה על ידי יו"ר ועדת הפרישה, מר ציון לוי (להלן – מר לוי) נכתב כדלקמן: "לאחר דיון בפרישתה של העובדת, אנו מאשרים פרישה ב"רענון" כדלהלן: מענק חד פעמי של 6 חודשי משכורת קובעת, לשם חיפוש עבודה חילופית והסתגלות.

לעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת בכתב הגנתה לפיה בהתאם לסעיף ט 4 לחוזר נש"מ: "בסמכות ועדת הפרישה לאשר פרישה באופן מיוחד בהתחשב בתפקוד העובד ובמצבו האישי" ומכאן כי סמכות זו טומנת בחובה שיקול דעת אשר להחלת התנאים המפורטים בחוזר נש"מ. זאת ועוד, מהטבלה המפורטת בחוזר נש"מ עולה כי גובה המענק הוא בשיקול דעת.

מכל הטעמים שפורטו לעיל – תביעתה של התובעת נדחית.

לנוכח התוצאה, תשלם התובעת לנתבעת סך 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום.

אליבא דנתבעת, בנסיבות בהן התובע הוא שהיה מעונין לעזוב עבודתו אצלה לשם עבודה בתפקיד מפקח במשרד החינוך הרי שתביעתו לפצוי בגין העידר שימוע או חוסר תום לב, היא עצמה נגועה בחוסר תום לב. אשר לזכאות לתנאי פרישה של עובדי הוראה במשרד החינוך, טענה הנתבעת כי היא לא אמצה את נהלי משרד החינוך וכי היא מתוקצבת באופן מוגבל ביחס לתנאי פרישה מוגדלים ובכפוף לקיום תנאים שלא היתקיימו בעיניינו של התובע.

אם כן התובע לא עמד בדרישות הקפדניות להוכחת נוהג של תשלום מענקי פרישה לעובדים ותיקים בכלל ולעובדים כדוגמתו בפרט.

...

אין חולק כי במהלך השנים, כבר משנת 1999, קיבל התובע מדי שנה בחודשי מאי מכתבי פיטורין, ולמרות זאת בסופו של דבר המשיך בעבודתו אצל הנתבעת.

לכתחילה תבע התובע גם פדיון ימי מחלה, אלא שהובהר בסופו של דבר כי ימי המחלה שנצברו לו בעבודתו אצל הנתבעת נשמרו לו גם בעבודה במשרד החינוך ומשכך חזר בו התובע מתביעתו זו לאחר שמיעת הסכומים בהליך זה. עוד טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד וכן לזכויות הנובעות מהקבלתו לעובד משרד החינוך שפוטר- קרי פיצויים מוגדלים (בשל ותקו) ודמי הסתגלות.

בנסיבות הענין אין מנוס על כן מדחיית התביעה ברכיב זה. סוף דבר- דין התביעה על כל רכיביה להדחות.

התובע הגיש תביעה שהעמידה לכתחילה ע"ס כ992 אש"ח. לאחר הפחתת הרכיבים שבסופו של דבר נמחקו(הלנת פיצויי פיטורין ופדיון ימי מחלה) בסך כולל של כ630 אש"ח , עמד על יתרת תביעתו בסך של כ-360,000 ₪.

בנסיבות הענין ונוכח דחיית התביעה ישלם התובע לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

יצוין כי מיום 1.3.1961 עבד התובע בבנק הלוואה וחיסכון בע"מ ולאחר מכן עבר לעבוד בבנק שחתם על הסכם איחוד ולפיו יישמרו על זכויות העובדים לרבות הותק.

בהליך הקודם ביקש התובע, בין היתר, סעד הצהרתי ולפיו אולץ להפסיק את עבודתו בבנק והיה זכאי לתשלום קצבת נכות, פיצויים ומענק פרישה וכן צו המחייב את הסדרת מעמדו כפנסיונר בעל זכויות בבנק ממועד הפסקת עבודתו.

...

כמו כן, טען התובע כי ביום 27.7.2016 הכחיש הבנק את הוותק שלו ולכן אין התיישנות על סירוב זה. הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה להידחות מחמת "מעשה בית דין ומחמת התיישנות, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה, משבית הדין האזורי לעבודה בירושלים דן בתביעתו של התובע נגד הבנק ודחה אותה מחמת היעדר עילה ומחמת התיישנות – דין התביעה שלפנינו להידחות אף היא מחמת "מעשה בית דין". בנסיבות אלה, משעניינו של התובע נדון והוכרע בבית הדין האזורי לעבודה הרי שיש לדחות את תביעתו מחמת "מעשה בית דין". התיישנות בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 פרק הזמן להגשת תביעה שאינה במקרקעין הוא שבע שנים, למעט מקרים שהם קיים הסדר מיוחד.

דין טענת התובע להידחות.

אי לכך, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

התביעה נדחית מחמת "מעשה בית דין" ומחמת התיישנות.

והואיל וביקשתי לסיים את עבודתי בחברה; והואיל והחברה ביקשה כי אמציא אישורים מתאימים על מחלתי ו/או לחילופין אפנה לרופא תעסוקתי לשם קביעת כושרי לעבודה; והואיל וסרבתי להציג אישורים כלשהם ואף סרבתי לפנות לרופא תעסוקתי; והואיל וברור לי באופן חד משמעי כי בנסיבות אלו איני זכאי לפיצויים מהחברה; והואיל ועל אף האמור לעיל, פניתי לחברה וביקשתי כי, לפנים משורת הדין, ישולם לי מענק פרישה הכולל גמול עבודה בשעות נוספות, שבתות, הפרישי שכר וכיוצ"ב (להלן: 'מענק פרישה') והואיל והחברה הבהירה לי כי לאחר מחשבה וכמחווה של רצון טוב בלבד, נאותה היא לבקשתי והחליטה להעניק לי, לפנים משורת הדין, מענק פרישה לגמר חשבון מלא וסופי בגין יחסי עובד מעביד ביני לבין החברה; והואיל והוסבר לי עוד כי התשלומים אשר שולמו לי, שולמו לי לפנים משורת הדין ומעבר למגיע לי עפ"י חוק, ובמידה ואפר את התחייבויותי להלן שומרת לעצמה החברה את הזכות לתבוע ממני את כל התשלומים אשר שולמו לי ביתר; לפיכך אני הח"מ, מצהיר, מאשר ומתחייב בזה כדלקמן: קבלתי מהחברה במעמד חתימתי על כתב זה סך של 40,562.28 ₪ ברוטו בהמחאה ערוכה לפקודתי.

בנוסף, החל מיום 21.6.09 ועם כניסתו של צו ההרחבה בענף השמירה לתוקף (י"פ 5977, התשס"ט, 14.7.09), בוטלה תוספת הותק, כך שלכל היותר התובע זכאי לתוספת וותק בגין שמונה חודשים.

...

עובר לסיום תקופת העבודה השניה, הצדדים נועדו ביניהם ובסופו של דבר הצדדים חתמו על הסכם שכותרתו "כתב ויתור והודאת סילוק מפורשת על פי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים (נספח נ/7 לתצהיר לושי).

בנסיבות אלה, כאשר אין כל יסוד להנחה או טענה לפיה התובע היה זכאי לכפל פיצויים, יש לקבל את התביעה שכנגד ועל התובע להשיב לנתבעת 61,564.65 ₪ שנתבעו על ידה.

לא מצאנו לקבוע מסמרות בשאלה המשפטית של תחולת סעיף 4 לחוק ההתיישנות.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.

עובד אשר יודיע לחברה על רצונו להקפיא זכויות בקרן הפנסיה וימציא לחברה אישור מקרן הפנסיה בה הוא מבוטח על הקפאת זכויותיו בפועל, יהא זכאי לקבל מהחברה, במועד פרישתו לפנסיית זקנה מקרן הפנסיה, מענק מיוחד בשיעור 9.25% מהשכר הקובע בגין כל חודש.

נציגי הנתבעת הצהירו כי הנתבעת שילמה לתובע את כל התשלומים שהגיעו לו לפי ההסכם הקבוצי – מענק אי ניצול ימי מחלה, מענק ותק לפני שנת 1973, מענק הבראה, השלמת פיצוי פיטורים (שיחרור כספי 2.33% מקופת הגמל), פדיון חופשה והבראה, פנסיה תקציבית ותשלום חלף ביטוח פנסיוני במהלך תשלומה, עד לפרישתו לקיצבת זקנה מקרן הפנסיה (בגיל 67).

...

אשר על כן, דין הטענה להידחות.

כאמור, רכיבי התביעה צומצמו לרכיבים שבכתב התביעה וטענה זו לא הועלתה שם, על כן הטענה נדחית.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה.