זכויות עובדים בפירוק חברה לתשלום דמי הודעה מוקדמת

זאת, לאחר שנקבע כי הערייה אחראית לתשלום זכויות אלה כמזמינת שירות מחברת בר-ש.י. ניהול ואחזקת מבנים בע"מ (להלן – החברה או קבלן השרות), אשר לימים פורקה.

כן נדחתה תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת, שכן הוא המשיך לעבוד בניקיון החופים גם לאחר סיום ההיתקשרות של הערייה עם חברה זו. כן נדחתה תביעתו לדמי חגים, נוכח כך שהוא קיבל שכר חודשי גלובלי.

אשר לפצויי פיטורים, העובד הצהיר כי הוא קיבל פיצויים, אך לטענתו "לא מן החברה אלא מהקבלן שהחליף אותה (עיסא) ובגין התקופה שלאחר סיום העבודה אצל החברה". בית הדין האיזורי פסק כי "מאחר שהנטל על המעסיק להוכיח כי שולמו פצויי פיטורים, כנדרש בחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ונטל זה לא הורם, אנו מקבלים את תביעתו של התובע, שחושבה לפי שכר מינימום החל באותה התקופה. התובע זכאי לפצויי פיטורים לפי שכר של 4,300 ₪ לפי 33 חודשי העסקה בסך 11,825 ₪" (סעיף 12ב.).

...

משכך, דין ערעורו של העובד ברכיב זה - להידחות.

בקביעות מסוג זה ערכת הערעור ממעטת להתערב, ולא מצאנו מקום לסטיה ממדיניות זו במקרה דנן.

סוף דבר - ערעור העובד נדחה; ערעור העירייה מתקבל בעיקרו וחיובה מכוח פסק הדין מבוטל למעט ביחס לרכיב החזר הוצאות נסיעה, שבגינו תשלם העירייה לעובד 1,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.13 ועד התשלום בפועל.

כן נקבע כי המשיבה חבה למבקש תשלומים שונים בגין תקופת העסקתו אצלה, ובכלל זאת דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה, שיש לחשבם בהתאם לותק שצבר המבקש במהלך כל תקופת עבודתו במקום העבודה, לרבות תקופת העבודה בחברה שבפרוק.

במקרה כזה מחויב המעסיק המחליף בתשלום פצויי פיטורים לעובד בגין תקופת העסקתו על ידו בלבד (גם אם משך תקופה זו לכשעצמו אינו מקנה לעובד זכאות לפצויי פיטורים).

לקביעה דלעיל משנה תוקף בנסיבות בהן לא נפרשה בבית הדין האיזורי תשתית עובדתית מתאימה ולמשיבה נגרם היזק ראייתי של ממש בכל הקשור לסוגיות העובדתיות הכרוכות במימוש זכויותיו של המבקש כלפי החברה שבפרוק, בנסיבות בהן גם המבקש לא חלק על זכאותו לקבלת פצויי פיטורים מהחברה שבפרוק בגין תקופת עבודתו בה (ובין היתר: האמנם לא שולמו למבקש פצויי פיטורים על ידי החברה שבפרוק; האם הגיש המבקש הוכחת חוב עם היקלעותה של החברה להליכי פירוק בשנת 2015 – ואם לא, מה משמעות הדבר, וכיוצא באלה היבטים עובדתיים).

...

לאחר הגשת הבקשה ניתנה ביום 4.11.2020 החלטת בית הדין לפיה דין בקשת רשות הערעור בעילה הפנסיונית להידחות משום שטיעוני המבקש בה מהווים הרחבת חזית ביחס לטיעוניו בבית הדין האזורי, ואף הסכום הנתבע בבבקשה שונה מן הסכום שנתבע בכתב התביעה ואינו מבוסס.

דיון והכרעה לאחר בחינת פסק הדין, טענות הצדדים בכתב ובעל פה בדיון שנערך בפנינו וכלל חומר התיק, הגענו למסקנה לפיה בנסיבות המיוחדות של העניין, כפי שיפורטו להלן, דין הבקשה להידחות מבלי שנידרש לסוגיה האם אכן נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי.

איננו מוצאים לנכון לפיכך להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור בגדרה יבחן המצב המשפטי שקדם לתיקון סעיף 33 לחוק, מבלי שאנו נדרשים לקבוע אם התיקון חולל שינויים בדין אם לאו.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית מטעמים דיוניים.

אף לא שולמו לה דמי הודעה מוקדמת לאחר הפסקת עבודתה בפועל.

המערערת עצמה טוענת לרצף זכויות בין החברה שבפרוק לבין צ.צ. ולכן סבור המוסד לביטוח לאומי כי עליה להגיש תביעת חוב אחת עבור כל תקופת עבודתה בשתי החברות גם יחד כדי לשמר את עקרון שמירת זכויות העובדים בעת חילופי מעבידים.

...

הכל כמפורט בסעיף 9 לפסק דין זה. אינני מקבלת את הרמיזה המקופלת בטענה זו של העובדת, כביכול אצה דרכו של המנהל המיוחד לסלק את בקשתה ללא בדיקה מעמיקה.

מצאתי בהן המלצות כאלה ואחרות לעובדת, כיצד עליה לפעול בהמשך הדרך מול צ.צ. למשל כפי שפירט המוסד לביטוח לאומי או מול מר יוסי טויטו ומר צמח צדיק אליאס שכנגדם היא אוחזת בפסק דין שניתן בתיק הסע"ש. ברם אני סבורה, כי בית המשפט או כל גורם אחר שהוא, שאיננו פרקליטה של העובדת, אינו מוסמך להשיא לה עצות.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני דוחה בזאת את הערעור.

התובע עתר בתביעה לפירוק שותפות, כי בית המשפט יורה על פירוק השותפות בין הצדדים באחת מהדרכים הבאות: "א. חלוקה בעין של נכסי השותפות (החברות) בין התובע והנתבע ובצוע תשלומי איזון בהתאם לשווין. ב. ביצוע היתמחרות בין הצדדים. ג. מכירת הזכויות לצדדים ג'" (סעיף 61 לכתב התביעה).

הנתבע מנע את זכותו של התובע לקבל פצויי פיטורין כמו גם דמי הודעה מוקדמת ופצוי בגין פיטורין שלא כדין וללא שימוע, ו"בגין כל אלה זכאי התובע לקבל מהשותפות, ללא קשר לזכויותיו – סך של לפחות 200,000 ₪" (סעיף 33 לכתב התביעה המתוקן).

...

על כן, דין התביעה לפירוק שותפות להידחות.

לסיכום: בהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: עתירת ש' לפירוק שותפות נדחית.

בשים לב לכך שעל מנת להכריע בשאלה האם בין צדדים אלה מתקיימת שותפות הגם שהם מאוגדים בשלוש חברות בע"מ, והאם יש מקום לעתירת התובע לפירוק שותפות לפי פקודת השותפויות - התנהל הליך הוכחות, ובשים לב לתוצאת ההליך, למשאבים שהושקעו בבירורו ולהתנהלות כל אחד מהצדדים כפי שפורט בפסק הדין – אני מורה כי ש' ישלם לג' עבור הוצאותיו בהליך סך של 35,000 ₪.

כך נכתב בפרוטוקול הדיון: ב"כ התובע: "הגעתי להסכמה עם ב"כ הנתבעת 2 ו- 3 לפיה התביעה נגדם תידחה, כאשר ככל שיינתן פסק דין נגד נתבעת 1 והיא לא תשלם תוך 30 יום, הנתבעת 2 בלבד תישא בהוצאות הפרוק בכפוף להמצאת קבלה לב"כ הנתבעת 2". בישיבת 22/2/22 נשמעה עדות התובע.

לאור כל אלה, ברי שהנתבעת היתה מעסיקתו של התובע ועליה לשלם לו את כל הזכויות המגיעות לו. שעה שחברת רגא נמחקה מההליך, איננו נדרשים לשאלה האם יש לראות גם בה כמעסיקתו של התובע.

אכן צודק התובע בטענתו, כי שעה שהנתבעת טענה שאיננה המעסיקה, הרי שאינה יכולה לידרוש מהתובע תשלום דמי הודעה מוקדמת.

גב' ברויטמן טענה שהתובע "נעלם", אולם בהמשך העידה: "לא היה לי שום קשר לעובד, אני לא קלטתי אותו, מי שקלט אותו זה מועין, מחברת רגא ...". לאור האמור, לא נסתרה עדות התובע לפיה הודיעו לו כי החברה הפסיקה פעילותה אך לא מסרה לו הודעה מסודרת על כך. בנסיבות אלה, אין מקום לקזז הודעה מוקדמת.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך 18,956 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.