זכויות עובדים בעלי מוגבלויות בשירות המדינה

גם לא נבחנה אפשרות אחרת מלבד פיטוריה; - הנתבעת אף סימנה אותה מראש כמיועדת לפיטורים, נישלה אותה מתפקידה ללא שיחה מקדימה וללא זימון לשימוע, ושלחה אותה לשבת בביתה ללא שכר, תוך כדי דרישה שרירותית להמציא לה חוות דעת על מצבה הנפשי; - הנתבעת גם פעלה בנגוד להוראות נציבות שירות המדינה ולא התייעצה עם ועד העובדים, אלא רק לאחר פנייתה לבית הדין; - היא גם פוטרה בזמן היותה בחופשת מחלה, ובנגוד להוראות הדין; - תנאי עבודתה לא עוגנו בהסכם ולא נימסרה לה הודעה על תנאי העסקה.

היא גם אינה זכאית לפצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת, היות שהוא שולם לה. התשתית הנורמאטיבית התשתית הנורמאטיבית ביחס לאיסור אפליית אנשים עם מוגבלות – חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן, כאמור לעיל: "חוק שויון זכויות", או "החוק") מתוה את עיקרון היסוד אשר על גביו מושתת החוק, ואוסר על הפליית עובדים בעלי מוגבלות בתחומים שונים, בין היתר אלה הקשורים לעבודה.

] חמישית, ואשר למסמכים שהנם לפני סיום שנת 2015 (המועד בו פוטרה התובעת), הרי שמדובר במסמכים הבאים: מיסמך ראשון הנו המלצת היועץ האורתופדי ד"ר אהרון ליברזון ממכבי שירותי בריאות מיום 31.7.2005, ושאליה כבר התייחסנו דלעיל, שבה צוין כי היא "זקוקה לשולחן מתאים לגובהה וכסא מתאים". אין מדובר במסמך שבו נקבע כי התובעת היא בעלת מוגבלות כזאת או אחרת.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

בתגובתם המקדמית טענו המשיבים 1, 2 ו-4 (משרד התחבורה, משרד האוצר ונציבות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) (להלן: משיבי המדינה), כי "דין העתירה להדחות על הסף, בהעדר כל תשתית עובדתית הנדרשת לצורת בחינת הסוגיה דנן, ומאחר שטענות העותרות לפגיעה לכאורה הן השערות גרידא". עוד טענו משיבי המדינה, כי מאחר שהפיילוט מצוי בשלב התחלתי, כאשר במידת הצורך יֵעשו בו שינויים, "הסוגיה ממילא אינה בשלה להכרעה". בנוסף טענו, כי דין העתירה להדחות גם לגופה, שכן "השרות הניסיוני דנן מקיים את דרישת החוק בדבר הנגשתו", וההחלטה על אודות קיום ה'פיילוט' היא "סבירה ביותר ומצויה בלב שיקול הדעת המקצועי הרחב המסור למשרד התחבורה". בהמשך, בתגובה משלימה מיום 2.6.2020 טענו משיבי המדינה, כי מאז הגשת העתירה ננקטו על-ידם כמה וכמה צעדים לשפור השרות המוצע לאנשים עם מוגבלות, ביניהם: הארכת שעות העבודה של כלי רכב מונגשים, שינוי האלגוריתם כך שיעניק קדימות לבקשות נסיעה בכלי רכב מונגשים, ורכישת רמפות ניידות המסייעות בהעלאת והורדת נוסעים המתניידים בכיסא גלגלים.

בעקבות דיון שקיימנו בעתירה, ביום 8.6.2020, החלטנו כך: "בהנתן העידכון המעודד שפורט על ידי משיבי המדינה בתגובה המשלימה ומתוך הבנה כי כל הגורמים הנוגעים בדבר ימשיכו להיות קשובים לצרכיהם של בעלי מוגבלות במהלך הפיילוט נושא העתירה ויגלו נכונות לערוך גם בהמשך שיפורים והתאמות בשירות הגמיש באופן שיאפשר לבעלי המוגבלות נגישות לשירות האמור, אנו מורים בשלב זה כי המשיבים יגישו הודעה מעודכנת לא יאוחר מיום 15.11.2020 באשר להתקדמות הפיילוט בכל הנוגע לסוגיית הנגישות נושא העתירה ולאחר קבלתה יוחלט על המשך הטיפול בעתירה". בהודעת עידכון מיום 14.12.2020, לאחר ארכה שנתבקשה, מסרו משיבי המדינה כי חלה היתקדמות נוספת במגמות השיפור שעליהן דווח בהודעה הקודמת, ובמקביל גם נרשמה עלייה ניכרת במספר הזמנות הנסיעה בכלי רכב נגישים.

אוסיף ואדגיש, את המובן מאליו: החתירה להנגשה של התחבורה הציבורית היא יעד חברתי חשוב שמבטא הגנה על זכויות של אנשים עם מוגבלות מתוך הכרה בעיקרון השויון ובכבוד האדם.

...

בתגובתם המקדמית טענו המשיבים 1, 2 ו-4 (משרד התחבורה, משרד האוצר ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) (להלן: משיבי המדינה), כי "דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר כל תשתית עובדתית הנדרשת לצורת בחינת הסוגיה דנן, ומאחר שטענות העותרות לפגיעה לכאורה הן השערות גרידא". עוד טענו משיבי המדינה, כי מאחר שהפיילוט מצוי בשלב התחלתי, כאשר במידת הצורך יֵעשו בו שינויים, "הסוגיה ממילא אינה בשלה להכרעה". בנוסף טענו, כי דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן "השירות הניסיוני דנן מקיים את דרישת החוק בדבר הנגשתו", וההחלטה על אודות קיום ה'פיילוט' היא "סבירה ביותר ומצויה בלב שיקול הדעת המקצועי הרחב המסור למשרד התחבורה". בהמשך, בתגובה משלימה מיום 2.6.2020 טענו משיבי המדינה, כי מאז הגשת העתירה ננקטו על-ידם כמה וכמה צעדים לשיפור השירות המוצע לאנשים עם מוגבלות, ביניהם: הארכת שעות העבודה של כלי רכב מונגשים, שינוי האלגוריתם כך שיעניק קדימות לבקשות נסיעה בכלי רכב מונגשים, ורכישת רמפות ניידות המסייעות בהעלאת והורדת נוסעים המתניידים בכסא גלגלים.

בעקבות דיון שקיימנו בעתירה, ביום 8.6.2020, החלטנו כך: "בהינתן העדכון המעודד שפורט על ידי משיבי המדינה בתגובה המשלימה ומתוך הבנה כי כל הגורמים הנוגעים בדבר ימשיכו להיות קשובים לצרכיהם של בעלי מוגבלות במהלך הפיילוט נושא העתירה ויגלו נכונות לערוך גם בהמשך שיפורים והתאמות בשירות הגמיש באופן שיאפשר לבעלי המוגבלות נגישות לשירות האמור, אנו מורים בשלב זה כי המשיבים יגישו הודעה מעודכנת לא יאוחר מיום 15.11.2020 באשר להתקדמות הפיילוט בכל הנוגע לסוגיית הנגישות נושא העתירה ולאחר קבלתה יוחלט על המשך הטיפול בעתירה". בהודעת עדכון מיום 14.12.2020, לאחר ארכה שנתבקשה, מסרו משיבי המדינה כי חלה התקדמות נוספת במגמות השיפור שעליהן דווח בהודעה הקודמת, ובמקביל גם נרשמה עלייה ניכרת במספר הזמנות הנסיעה בכלי רכב נגישים.

לאחר עיון בעתירה, ולמקרא הודעות העדכון והתגובות, באתי לכלל מסקנה, כטענת משיבי המדינה, כי העתירה מיצתה את עצמה במתכונתה הנוכחית, ודינה להימחק.

ת השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה עם חברי השופט נ' סולברג כי נוכח השינויים הרבים שחלו מאז החל ההליך את דרכו, ובהינתן ההתקדמות שהושגה בשלב זה, דין העתירה להימחק.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 39535-10-18 העמותה למען העיוור ע"ש בטי וינגורד גוש דן (ע"ר) 580014660 ואח' נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים - האגף לטפול באדם עם מוגבלות ואח' לפני כבוד השופט רונן אילן התובעת: העמותה למען העיוור ע"ש בטי וינגורד גוש דן (ע"ר) 580014660 הנתבעת: מדינת ישראל - משרד הרווחה והשירותים החברתיים - האגף לטפול באדם עם מוגבלות פסק דין

וברקע מחלוקות אלו, השאלה אם בנסיבות העניין יהיה זה צודק והוגן להותיר את התובעת וידיה על ראשה, למרות השרות העניקה לבעלי מוגבלות קשה, שירות שלא נמצא אחר שיעניק אותו במשך חדשים רבים.

התובעת לא העלתה בדעתה מצב בו לא תשולם לה התמורה בגין פעילות זו ומצגי הנתבעת גרמו להבנה זו. במצב זה, כאשר התובעת בסך הכל עותרת לתמורה על שירות שהעניקה למשתקמים, נמצא שאין זה צודק למנוע ממנה תשלום זה, ויהא זה צודק גם צודק ליישם בעיניין זה את דוקטרינת ההסתמכות כדי לקבוע את זכותה של התובעת למלוא התשלום עבור השרות שהעניקה למשתקמים.

...

ולפיכך, נמצא שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 325,000 ₪ בגין רכיב המעונות וסף נוסף של 300,000 ₪ בגין שכר המשתקמים.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 625,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

התביעה שכנגד נדחית.

בנוסף אובחן התובע כבעל מוגבלות שכלית התפתחותית ברמה בינונית (פגור בינוני, IQ 52) וכן מהפרעת קשב ורכוז (ADHD) קשה (מטופל תרופתית).

הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור סתמית שלא מפרטת אילו שירותי רפואה, סיעוד ושקום ניתנים לתובע וזאת בנגוד להחלטת בי"ד. הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן התובע מצוי במקום אשר שולל גמלת שר"מ. תכלית גמלת הנכות לעודד את הנכה להמשיך ולתפקד בסביבתו הטבעית.

ברם יש מקום לבדוק אילו שירותים ניתנים במקום בו מצוי הנכה על מנת לקבוע את הזכאות לגימלת שר"מ. הנטל על המל"ל להוכיח כי התובע אינו זכאי לקיצבת שר"מ. נוכח גובה אחוזי הנכות וליקוייו זכאי היה התובע לגימלת שר"מ. לכן, אם הנתבע שולל את הגימלה מוטל עליו הנטל להוכיח טענתו זו. על פי החלטת ביה"ד היה על הנתבע להגיש תע"צ ובה יפרט את השירותים שניתנים במוסד ויצרף ראיותיו.

...

הכרעה לאחר ששמעתי את עדות אם התובע, עיינתי בתע"צ שהוגש ע"י הנתבע ובמסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

לטעמנו כשם שלא ניתן לראות בנכה המתגורר יחד עם בני משפחתו אשר באפשרותם לדאוג לאספקת תרופות הנכה ולענות לקריאותיו במצוקה, כ"נכה שמוחזק במוסד המספק שירותי רפואה", כך אין לראות בדייר במסגרת של דיור מוגן עצמאי, כ"נכה המוחזק במוסד בו ניתנים שירותי רפואה" רק בשל זמינותם של אלה.

משכך, דין התביעה להידחות.

על התקשי"ר נאמר, בין היתר כך (ע"ע [ארצי] 105/05 אורון נ' מ.י.): "יש לזכור כי התקשי"ר אינו מקור משפטי לזכויות מכח עצמו בלבד. התקשי"ר אינו אלא אוסף של הוראות בעיניין תנאי שירותם של עובדי מדינה אשר מקורן בהוראות חוק, בחקיקת משנה, בהסכמים קבוציים או הסדרים קבוציים למיניהם, בהוראת מינהל ועוד. התקשי"ר הוא מיסמך רישמי המוצא על ידי נציבות שירות המדינה. מכלול הוראותיו – על אף הרבדים השונים של הנורמות המשפטיות העומדות בבסיסו - משקף את תנאי השרות והשכר של עובדי המדינה לתפקידיהם ולדירוגם ומהוה אגד של זכויות וחובות ביחסי העבודה החוזיים שבין עובדי המדינה למעסיקתם. כמסמך רישמי המוצא על ידי המינהל הממשלתי, חזקה על התקשי"ר שהוראותיו משקפות נאמנה את הסדרי המקור העומדים בבסיסו. עם זאת, במקרה של ספק או אי בהירות, ניתן לפנות אל הוראות המקור ולבחון אותן, לעמוד על טיבן וללמוד מהן על תוכנה המדויק של הוראת תקשי"ר. אין צורך לאמר כי המבקש לטעון למשמעות מסוימת של הוראת תקשי"ר על יסוד מיסמך המקור – עליו עול ההוכחה" המשיבה הפניתה להוראות התקשי"ר העוסקות בעובד שועדה רפואית קבעה את כושר עבודתו.

זאת, במיוחד משמדובר בעובדים בעלי מוגבלויות, על כל החובות שעניין זה מטיל על המעסיק.

גישת המדינה עלולה ליצור הבחנה בין עובדים בעלי ממון ואורך נשימה כלכלי לבין עובדים שאינם כאלו.

...

אנו סבורים כי בנסיבות העניין זהו איזון נכון, השוקל גם את מחדלי הצדדים, את העובדה שנוצלה מכסת מחלה ארוכה ואת העובדה שמדובר בהסדר מייטיב על הסדרים אחרים – הן בשירות הציבורי ובוודאי מחוצה לו. למבקשת עומדת הזכות לפרוש לגמלאות בכל שלב – עליה רק למלא טפסים.

מאזן הנוחות – משמדובר בסעד זמני, ולמרות שככלל עניינים כספיים הם עניין להליך העיקרי, מצאנו כי בנסיבות העניין החריגות נוטה מאזן ההסתברויות בבירור לטובת המבקשת.

אנו מבקשים להדגיש שוב כי לתוצאה זו הגענו בשל המצב החריג אליו נקלעה המבקשת ואין בהחלטה זו משום פסילה או פגיעה בכללי התקשי"ר. אנו מבקשים להבהיר כי סיכום: המשיבה תשלם למבקשת, לא יאוחר מיום 20.2.23, את מחצית המשכורת כאמור בנסמן 33.213 לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2022.