במאמר מוסגר יצוין כי בהנתן השמוש שקוניק עושה בחשבון כמעין "מוקד פניות", נטילת זכותו של המערער מלפנות לעירייה באמצעי זה מעוררת חשש אף לפגיעה בזכותו לשויון בהשוואה לאחרים שלא נחסמו, אך הצדדים לא טענו לעניין זה.
נוסף על הפגיעה בזכותו של המערער לבטא את עמדותיו, נפגעת זכותו להחשף למידע המפורסם בחשבון, בין אם לצורך גיבוש עמדה בנוגע לפועלו של קוניק כראש עיר, בין לצורך "פקוח" על פעולותיו (ראו: ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר, פ"ד סו(2) 215, 231-230 (2013); עע"מ 10014/16 יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, פסקה 19 (16.5.2019)).
...
יובהר כי המסקנה שאליה הגעתי היא שמדובר בחשבון שנושא מאפיינים ציבוריים, ומשכך הוא כפוף לביקורת שיפוטית בכל הנוגע לחסימת משתמשים.
סוף דבר
אם תישמע דעתי, הערעור יתקבל במובן זה שהמשיב יבטל את החסימה שהשית על חשבון הטוויטר של המערער.
טענות המשיב לפיהן אם ייקבע כי על החשבון חלים כללי המשפט הציבורי – הוא לא יוכל לעשות בו שימוש לפרסום לצורכי תעמולת בחירות, מהוות לטעמי דווקא אינדיקציה לכך שהחשבון אינו חשבון פרטי "רגיל". חיזוק נוסף למסקנה זו נובע מטענת המשיב לפיה כי אם תתקבל עמדת המערער, לא יהיה "אינטרס לנבחר ציבור לנהל חשבון ברשת חברתית במימונו ובהפעלתו". לשיטתו של המשיב, תוצאה כזו אינה רצויה והיא תביא לפגיעה קשה בזכות הציבור להיחשף לשיח "בעניינים ציבוריים שכן היא תבטל את התמריצים של נבחרי הציבור לשתף ולנהל שיח בעניינים ציבוריים" (ראו סעיף 38 לתשובה לערעור).