יצוין, כי תביעה זו הוגשה כאשר עדיין שררו יחסי עבודה בין הצדדים, ואולם, לדברי התובע, משהנתבעת לא ניאותה לשלם לו את זכויותיו, חרף העובדה שהגיש את התביעה, וגם לאחר שהתקיים דיון מקדמי, במהלכו המליץ בית הדין לנתבעת להעביר ללא דיחוי את סכומי הכסף שנוכו וכן להשלים את ההפרשות הנדרשות לקופת הפנסיה ולקופת הפיצויים, והנתבעת לא פעלה כן, הודיע באמצעות בא כוחו על התפטרותו בדין מפוטר.
במקרה זה, אין חולק כי נתבע סעד הצהרתי בדבר זכותו של התובע להתפטר בדין מפוטר ונתבעו פצויי פיטורים, ולכן מבחינת הסעד הנתבע, איננו מקבלים את הטענה שמדובר בהרחבת חזית או בהוספת סעד שלא נתבע באופן שלנתבעת לא ניתנה האפשרות להיתגונן בפניהן; יתרה מכך, למן תחילת הדיון המקדמי, וכלה בדיון ההוכחות, עלה נושא זכאותו של התובע להתפטר בדין מפוטר בשל אי קבלת זכויות קוגנטיות שונות, ובכלל זה, בשל הטענה, כי נוכו משכרו סכומי כסף שונים שלא הועברו ליעדם.
לבסוף, כשהתבקש לאשר כי ידוע לו שהתובע, באמצעות בא כוחו, שלח מכתב התפטרות בדין מפוטר לבא כוח הנתבעים, השיב: "בשנתיים האחרונות לא אתה ולא הוא נהלתם איתי שיחות" ובהמשך: "בתקופה שהוא היה בחל"ת כל חודשיים או שלושה הייתי מאריך לו את החל"ת ואחר כך עשינו לו שוב הארכה ולאחר מכן הוא שלח לי מיסרון שהוא אמר לי תפסיק לשלוח לי הארכות של חל"ת כי אני התפטרתי. אני יכול להציג את הוטסאפ" (עמוד 12 לפרוטוקול מול שורה 26 ומול שורות 29 עד 31).
לאור האמור לעיל, באנו לכלל מסקנה, כי בנסיבותיו של מקרה זה מדובר ב"מקרה השני", כהגדרתו בהילכת ריעאני, היינו, ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מיתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את הקף עבודתו בהן מפאת העידר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש.
...
אחרית דבר
התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת ברובה, והתביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) פיצויי פיטורים – 81,398 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהיום השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.
