זכויות עובדי ניקיון ברשויות מקומיות

התובע, נתין זר, אזרח דרום אפריקה, הועסק על ידי הנתבעת, שהיא חברה המספקת שירותי ניקיון לרשויות מקומיות, במשך 18 חודשים.

בהתאם לסעיף 11(ה) לצוו ההרחבה, ובהנתן שהתובע "עובד המועסק לפי שכר שעה", ישולמו "דמי הבראה כרכיב נפרד שישולם לצד שכר השעה" לפי הנוסחה הבאה: מחיר יום הבראה בענף הניקיון במכפלה של מספר ימי ההבראה להם זכאי העובד בהתאם לשנות הותק (7 יום), ובחלוקה ב- 2,232 (מספר שעות עבודה בחודש * 12).

...

סעיף 13 לצו ההרחבה קובע את חובת המעסיק לתת לעובד "שי לרגל ראש השנה ולרגל חג הפסח". מעיון בתלושי השכר, כפי שגם הפנתה הנתבעת בדיון המוקדם, לתובע שולם רכיב "מתנות" כדלקמן: בתלוש שכר לפברואר 2018 – 213.30 ש"ח; בתלוש שכר לחודש יולי 2018 – 213.51 ש"ח; בתלוש שכר למרץ 2019 – 216 ש"ח. הנה כי כן, הנתבעת שילמה לתובע שי לחג בהתאם לחובתה מכוח צו ההרחבה, ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית על כל ראשיה.

התובע ישלם לנתבעת בתוך 30 ימים מהיום שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח. לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה לפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

בפסק דין דברת היתייחס כב' הנשיא אדלר לסוגיית ההעסקה המשולשת ועמד על העקרונות המחייבים הכרה בחברת כח אדם כמעסיקו היחיד של העובד: "מדינת ישראל, כמו מעסיקים אחרים, רשאית לבצע עבודה באמצעות עובדים שהועמדו לרשותה לשם ביצוע העבודה על ידי חברות כוח אדם. כך, ככל שהמדינה מבקשת לבצע את נקוי בנייני משרדי הממשלה באמצעות עובדי קבלני כוח אדם היא זכאית לעשות כן, ועובדי הניקיון של חברות כוח אדם אינם הופכים לעובדי מדינה.

הדין החל אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הועסק בעבודות ניקיון אצל רשות מקומית.

...

כמו כן הוחלט כי אין מקום לצרף לתיק מסמכים שהוגשו לאחר הגשת תצהירי הנתבעת 1 (16.3.22), העוסקים בסוגיה זו. לפיכך, כל טענות הנתבעת 1 בעניין חוזה הפסד (ע' 1-2 לסיכומי הנתבעת 1) - נדחות.

סוף דבר: בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו, אנו קובעים כי יש לסלק את התביעה כנגד העירייה בהיעדר יריבות.

אנו דוחים את הטענות בדבר אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו, הפרת חוק הגנת השכר, אי תשלום בגין הודעה מוקדמת ואי קיום שימוע.

אנו קובעים כי על התובע חל צו ההרחבה בענף הניקיון.

אין חולק כי התובע הועסק בניקיון ברשות מקומית, עריית תל אביב-יפו.

לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לרכיב זה. צו העסקת עובדים קובע בסעיף 2א שכותרתו "מענק חד-פעמי " כדלקמן: (א) קבלן ניקיון ישלם לעובד ניקיון ולאחראי ניקיון מענק חד-פעמי לפי הכללים וההוראות המפורטים בהסכם קבוצי (מסגרת) מיום י' בניסן התשע"ו (18 באפריל 2016) (להלן – הסכם המסגרת) לעניין עובדים המועסקים בשירות המדינה, לרבות לעניין סכום המענק ואופן חישובו.

...

בהיעדר כל ראיה מצד הנתבעת לעצם הדרישה שקיבלה להחזיר את הניכויים לרשויות המס בגין התובע, בהיעדר ראיה לכך שמדובר בחוב חלוט ומה גובהו ובשים לב להיות הטענה כוללנית, לגביה כלל לא פורט אופן החישוב או הוראת פקיד שומה בעניינו של התובע, מצאנו כי דינה להידחות, אף מבלי להכריע בשאלה האם עומדת לתובע טענת הסתמכות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: סך של 1,000 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד.

בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

התובעים אף הפנו למסמך מיום 6.11.2017 אשר צורף לתצהיר מטעם הערייה, אשר כותרתו: "איסור העסקת עובדים זרים יוצאי סודאן ואריתראה, על גביו חתום מנהל אגף התברואה וניהול הפסולת בערייה, הממוען לקבלני הניקיון הנותנים שירות לעירייה, ובו צוין: "בג"צ אישר לאחרונה את האיסור החל על רשויות מקומיות לקבל שירות מחברות קבלן, ואשר מעסיקות עובדים זרים יוצאי סודן ואריתראה. הנכם נדרשים לפעול בהתאם לאיסור זה, ולהערך למתן שירותי ניקיון לעירייה אך ורק באמצעות עובדים שהעסקתם מותרת. אי עמידה בתנאי זה יהווה הפרה של החוזה, ויעמיד לרשות הערייה את הזכות לפעול בכל האמצעים הנתונים לה על פי דין". לאור כלל האמור, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים, אשר נתמכה בראיות אובייקטיביות התומכות בטענותיהם באשר לנסיבות סיום העסקתם, על פני גרסת הנתבעת 1 לפיה התובעים נטשו את עבודתם.

...

לא נעלם מעיני כי היעדר הכללת ההיטל מהווה תמרור אזהרה שייתכן כי החוזה עלול להפוך להפסדי, ואולם בנסיבות העניין לא שוכנעתי שמדובר בראיה מכרעת לעניין אופיו כהפסדי.

עוד אין חולק כאן כי בהתעלם מהיטל עובידם זרים, התשלומים ששילמה עירית תל אביב כיסו את זכויות העובדים בתוספת רווח לקבלן באופן שלדידי בנסיבות דנן לא ניתן להסתפק בכך שהיטל עובדים זרים לא נכלל בתחשיב עלויות השכר כדי להצדיק יחוס אחריות למזמין השירות מכח היות החוזה "חוזה הפסד". לאור האמור לעיל התביעה כנגד העירייה נדחית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: בגין דמי חגים - סך של 655.20 ₪.

הקבלניות מעסיקות עובדים אשר מבצעים עבודות ניקיון רחובות ברשויות מקומיות שונות ובכללן בערייה, המדובר במיקור חוץ לגיטימי ואותנטי של פונקציה שאינה בליבת העיסוק של הערייה ואין מדובר במתכונת העסקה משותפת.

בנוסף, בשים לב כי ההיתקשרות בין ר.ג.א לקבלניות נועדה לשחרר את ר.ג.א מחובותיה כמעסיקה, ובכלל זה מתחולת הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון על יחסי העבודה בין הצדדים ובנסיבות שנוצרו לקפח את זכויותיו של התובע, מדובר בהתקשרות בלתי לגיטימית שלא ניתן לתן לה יד. יש להרתיע מעסיקים מהתקשרויות מסוג זה המאפשרות להם להשתחרר מחובותיהם מכוח משפט העבודה, לעקוף את הוראות חקיקת המגן שנועדה להבטיח מינימום הגנה לעובדים, ולפגוע בזכויותיהם, מבלי שתישאר להם כתובת להפרע ממנה.

...

] העסקת עובדים ללא תלושי שכר, מקשה עליהם לעמוד על זכויותיהם מול המעסיק, מקרה זה מחייב במרבית המקרים להיעתר לפסיקת הפיצוי המקסימאלי הקבוע בדין, על מנת להרתיע מעסיקים בכלל מהפרות של דיני העבודה הסוציאליים בישראל.

בהתאם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה ובנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה ע"ס 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 68,082 ₪ (קרן), בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן: חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 30,442 ₪.