זכויות עובדי הוראה לימי מחלה בלתי מנוצלים

בנוסף עתרה התובעת לחיוב המועצה בפיצויי פיטורים ובתשלום זכויות נוספות לפי חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומית או בהתאם לתקשי"ר, ובהם דמי היסתגלות, מענק פרישה, תשלום שכר בגין חודשים הקיץ בגין אותם שנים בהם לא שולם רכיב זה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו ועוד.

לעניין הזכאות לפנסיה תקציבית נטען שככלל עובדי הוראה המועסקים בחטיבות העליונות בשלטון המקומי נקלטו בהסדר של פנסיה צוברת בהתאם להסכמים שנחתמו עם ארגון המורים כשאין ולא היה כל מקור נורמאטיבי שקבע כי יש לכלול עובדי הוראה במסלול פנסיה תקציבית.

...

לא שוכנענו שפיטורי התובעת בחודשי הקיץ במהלך חלק מתקופת העבודה עולה כדי הטעיה או העלמת עובדות.

לטעמנו, גם טענה זו דינה להידחות.

על יסוד האמור והמפורט עד כה, נדחית מחמת התיישנות התביעה בהתייחס לרכיבים הבאים: שכר עבודה בגין חודשי הקיץ בתקופה שבין השנים 1995 – 2001; דמי הבראה לשנים 1995 – 2001 ו- 2003; פיצוי חלף הפקדות לקרן השתלמות בגין התקופה שקדמה לחודש 6/12; דמי ביגוד לשנים 1995 – 2001; דמי חגים לשנים 1994 – 2001; פיצוי בגין הלנת שכר.

עקרי טענות התובע לטענת התובע לא קמה עילה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית היות ומדובר בתביעה להפרש תשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, אשר מהוה חלק בלתי נפרד מזכויות עובדי הוראה, ועל כן אין חולק כי מדובר בתובענה שעילתה ביחסי עבודה.

...

לטענת המדינה, דין התביעה להידחות מחמת היעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה כנגד המדינה וזאת משום שהתובע לא היה מועסק על ידי המדינה ולא טען להכרה ביחסי עבודה בינו לבין המדינה.

לטעמנו, גריעת המדינה מההליך כצד נתבע יפגע בתובע ויחסום בפניו את זכות הגישה לערכאות ולבירור ממצה של התביעה.

לאור כל האמור, אין בטענות המדינה כדי להצדיק את סילוק התביעה בשלב המקדמי ויש ליתן לתובע את יומו על מנת לנסות להוכיח את תביעתו גם כנגד משרד החינוך.

סוף דבר: בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

זאת, כיוון שעל פי תקנון עובדי הוראה (להלן – התקנון) זכאים עובדי הוראה ליגרור ימי מחלה ממעסיק קודם, בתנאים שנקבעו בתקנון.

ביום 7.4.2020 אישרה המועצה, על גבי טופס האישור הקבוע בתקנון, כי במועד סיום עבודתו של המערער במועצה עמדו לזכותו 322.9 ימי מחלה שלא נוצלו.

מקובלת עלינו איפוא קביעת בית הדין לפיה "חובת המכללה לשלם את דמי המחלה היא חובה עצמאית ואין במחדלי המועצה כדי להצדיק את אי ביצוע התשלום כלפי התובע". הדברים אושרו גם על ידי משרד החינוך בעמדה שמסר ולפיה "עובד זכאי לנצל ימי מחלה ולקבל שכר בעת מחלתו (לפי משכורתו במועד ניצול ימי מחלה), מבלי שייגרמו עיכובים בשל מחלוקות בין המעסיקים השונים". מנגד, המועצה הכבידה על ההליך כאשר העלתה טענות, שנדחו, כנגד האישור שמסרה בידי העובד.

...

סוף דבר - חיוב המועצה לשלם למכללה, בהתאם לסעיף 30(ב) לפסק הדין, מבוטל בזאת.

לנוכח התוצאה, מצאנו ממש גם בטענת המועצה כנגד סכום ההוצאות בו חויבה בהליך.

מקובלת עלינו אפוא קביעת בית הדין לפיה "חובת המכללה לשלם את דמי המחלה היא חובה עצמאית ואין במחדלי המועצה כדי להצדיק את אי ביצוע התשלום כלפי התובע". הדברים אושרו גם על ידי משרד החינוך בעמדה שמסר ולפיה "עובד זכאי לנצל ימי מחלה ולקבל שכר בעת מחלתו (לפי משכורתו במועד ניצול ימי מחלה), מבלי שייגרמו עיכובים בשל מחלוקות בין המעסיקים השונים". מנגד, המועצה הכבידה על ההליך כאשר העלתה טענות, שנדחו, כנגד האישור שמסרה בידי העובד.

ימי מחלה סעיף 18.2 להסכם 2018 קובע: "מובהר כי תשלום דמי המחלה יבוצע בכפוף למסירת הצהרת העובד על מחלה על יום אחד בלבד, מעבר לזה יידרש בהמצאת אישור רפואי. בנוסף, יתאפשר לו פדיון של ימי מחלה שלא נוצלו" לנוכח הוראות הסעיף עותר התובע לחיוב הנתבעים בסך 34,782 ₪ בעד 25.5 ימי מחלה שלא נוצלו.

כאמור, לא מצאתי לנכון להורות על בטלות זכאות התובע ליתרת ימי המחלה.

...

חננאל: "מקובל, מבחינת הסכמים נראה לי שיש לנו עוד שלושה חודשים לחפיפה. צריך גם את זה..." בהמשך הודיע שי: "זהו, אני... כאילו זה כבר היה, דיברתי על זה ב-14, רציתי לדבר איתך על זה שבוע שעבר, אתה לא היית פה יום אחד, גם אני לא הייתי. אני רציתי לתת לך את המכתב. זהו. אני לא, גם מבחינת האמון וזה, אני לא חושב שזה נכון שאני אמשיך פה, גם לי, בצורה שלי וגם עם מה שנוצר". מהאמור לעיל מקובלת עלי טענת התובע כי הודיע עקרונית על עזיבה כבר ביום 13.02.19 ובהתאם לחלופת ההודעות של חננאל מול הילה.

לנוכח האמור התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר: הנתבעות 2 ו-3 ישלמו לתובע כדלקמן: הפרשי שכר – הפרשים לחודש 08/2018 בסך 12,000 ₪ והפרשים לחודש 03/2018 בסך 16,200 ₪ ובסה"כ – 28,200 ₪.

בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי החל על עובדי הטכניון, וכפי שנירשם בחוברת המידע לפורש (עובד מינהלי המבוטח בפנסיה תקציבית)[footnoteRef:23] שנמסרה לתובע, זכאי התובע לפדיון של עד 75 ימי חופשה בלתי מנוצלים.

לנוכח העובדה שהתובע לא היה זכאי לפצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו בתקופת ההעסקה הזמנית, אין רלוואנטיות ליתרת ימי המחלה שנצברו לזכותו בתקופה זו כמו גם להעדר הרישום של ימי המחלה וזאת בשונה מענין אביאני[footnoteRef:35] אליו הפנה התובע, שם הייתה למערער זכות לפצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו והמחדל המשותף של שני הצדדים מנע את האפשרות לערוך חישוב מדויק של הזכאות.

...

אין בידינו לקבל גם את טענת התובע ולפיה הוא זכאי להגדלת הקצבה בשיעור של 3% בגין "איבוד מעמד בחו"ל" בהתאם לסעיף 54 לחוקת הגמלאות.

] [31: העתק הבקשה צורף כנספח 5 לתצהיר גילוי מסמכים של התובע; סעיף 30 לסיכומי התובע והנספחים שם. ] על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע לא הוכיח שהוא זכאי להגדלת שיעור הקצבה.

] על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לפדיון ימי מחלה וחופשה.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.