זכויות עובדות אולמות אירועים לפי צו ההרחבה

רקע עובדתי הנתבעת היא חברה פרטית המפעילה גן אירועים (להלן – הנתבעת או החברה).

מאחר שמדובר בידיעה שיפוטית ואין חולק כי הנתבעת מפעילה אולם אירועים, זכויות התובע יבחנו לפי הוראות צו ההרחבה.

לעניין זה ר' הוראות סעיף 6 ה לצוו ההרחבה לפנסיה חובה, בה נקבע – "...העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולבצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהוא, יהיה זכאי לבצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפיסקה (ד) לעיל; ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מבניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה". בהתאם לאמור לעיל, התובע זכאי לחלף הפרשות לפנסיה החל מתום שישה חודשי עבודה ועד לחודש אוקטובר 2012, הוא המועד בו החלה הנתבעת להפריש לקרן הפנסיה של התובע.

...

על אף עדותו של אברמוב, לא מצאנו כל סיבה להעדיף בסוגיה זו את עדותו של התובע.

בנסיבות אלה, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון הבראה בסך 1,855 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.17 ועד התשלום בפועל; ב.  חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 858 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד התשלום בפועל.

מחלוקות הטעונות הכרעה בתביעת דקל להלן עקרי המחלוקות הטעונות הכרעה בתביעתו של דקל: האם חל על העסקת התובע צו ההרחבה בענף אולמות האירועים? מה גובה השכר שלפיו יש לחשב את זכויותיו של דקל לפצויי פיטורים, לפצוי בעד אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולזכויות אחרות שהן תלויות בגובה השכר? זכאותו של דקל להפרשי שכר לחודשים 11-12/17.

גרסת החברה ודקל, לפיה בהיתחשבנות בין הצדדים היו גם תשלומים ששולמו לדקל בגין שירותיו של דקל כעצמאי, נתמכת בעובדה שבראשית הקשר בין הצדדים, דקל הגיע לאירועים לפי הזמנה בלבד, והיה ברור לשני הצדדים שמדובר בהתקשרות בין עצמאים, ורק החל מחודש 10/15, הוצאו לדקל גם תלושים על שמו של דרדיקמן, בגין חלק מן התמורה, והוסכם כי דקל יועסק כשכיר החל מינואר 2016.

...

לא מצאנו שמדובר במקרה חריג שמצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

סוף דבר תביעת דקל בסעש 31887-05-18 מתקבלת באופן חלקי.

תביעת החברה ודרדיקמן מתקבלת חלקית.

בכתב תביעתו תבע התובע תשלום זכויות לפי הוראות צו ההרחבה בענף אולמות וגני האירועים בישראל, אולם זנח טענה זו בסיכומיו ועל כן לא נדון בה. עוד נציין כי תביעתו של התובע לתשלום הפרישי דמי הבראה נזנחה בסיכומיו ועל כן אף היא לא תבורר.

אכן, התובע לא פרט בכתב תביעתו או בתצהירו עובדות הנוגעות לפקדון עובדים זרים ואף לא תבע סעדים בגין אי הפרשתו על כן לכאורה מדובר בהרחבת חזית.

...

משכך אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע בגין החזר ניכויים אך את הסכומים שהודתה בהם – החזר ניכוי פנסיה בסך 296 ₪, החזר ניכוי ביטוח רפואי בסך 2,218 ₪, החזר ניכוי לפיקדון עובדים זרים בסך 1,115 ₪.

סוף דבר לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: · 17,215 ₪ בגין הפרשות חלק המעסיק לגמל וחלק הפיצויים.

בנסיבות הללו מצאנו כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ בלבד אשר ישולמו תוך 30 ימים.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:- הנתבעת היא הבעלים של אולם האירועים "נוביה". על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף האולמות וגני האירועים בישראל.

לפי צו ההרחבה בענף האולמות יש לשלם לתובע שכר מינימום עבור 6 שעות ראשונות, ועבור שעתיים נוספות לפי 125%, ועל כן, התובע זכאי לסכום של 265.72 ₪ לארוע, כאשר שולם לו רק 110 ₪.

ס' 15 לצוו ההרחבה בענף אולמות אירועים וגני אירועים בישראל קובע כי "תחום שעות עבודה במשמרת לילה כהגדרתה בצו זה יהיה 6 שעות והשעות הנ"ל יחשבו ליום עבודה מלא". על פי תביעת התובע, שכר המינימום בתקופת עבודתו עמד על 29.12 ₪ לשעה, ועל כן, התובע זכאי בארוע לשכר בשיעור של 7 שעות X 29.12 ₪ וכן לתוספת של 0.25% X 29.12 ₪ בגין שעה נוספת אחת, סך הכל – ל-210 ₪ לארוע.

...

כאשר אנו לוקחים בחשבון שנמסר לתובע כי הוא מפוטר עקב גילו וכי הנתבעת לא ערכה לא שימוע עובר לפיטוריו (ואף טענה כי התפטר) ומנגד כי התובע התקבל לעבודה חודשיים קודם לכן על אף גילו, אנו קובעים שיש לפסוק לתובע פיצוי בגובה 30,000 ₪.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 49.1.

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו של התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בגין תקופת עבודתו כמנקה ועובד כללי באולם אירועים.

התובע היתייחס לשינוי באופי ניהול אולם האירועים וטען כי חל שינוי רק בשנים האחרונות, מתקופת הקורונה, בזו הלשון: "בא כוחי מסביר לי שבהמשך (במהלך קדם המשפט), החליפו הנתבעים את הטענה העובדתית שלהם, וטענו דבר חדש, כי הנתבעת 1 רק הייתה המשכירה של המקום לכל מיני ספקים בשל שיטת ניהול אולם חדשה כאשר הנתבעת 1 היא רק משכירת המקום וכלל ההתקשרויות של הלקוחות היו ישירות עם חברות הקייטרינג וכיו"ב.

צו ההרחבה בענף מגדיר מהו אולם שמחות ומיהו עובד לצורך תחולת הצוו, בזו הלשון: "אולם שמחות- אולם לשמחות ואירועים לסוגיהם השונים, לרבות גן אירועים, בריכת אירועים וכל מקום שבו מקיימים שמחות ואירועים, לרבות מטבח המשמש להכנת מזון לארועי שמחות באולמות ו/או גני אירועים.

...

יחד עם זאת, משהוגשו דוחות נוכחות - לגביהם נטען תחילה שכלל לא נוהלו על ידי הנתבעים ובהמשך התברר היפוכו של דבר, כמפורט לעיל - לא מצאנו כי יש ליתן אמון בגרסת הנתבעים בקשר לדוחות ולהיקף העבודה.

סיכום התביעה מתקבלת ברובה, כך שהנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפיצויים בסך 11,975 ₪.

התביעה נגד הנתבעים 2- 3 נדחית, והתובע יישא בשכ"ט בא כוחם, בסך 5,000 ₪.