זכויות עובד שחזר לעבודה לאחר עזיבה

בהתאם קבע גם בית דין זה כי "כל עובד זכאי לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, שההחלטות בה מתקבלות באופן עינייני, ושאין בה פגיעה בכבוד האדם שלו על היבטיו השונים" (ע"ע (ארצי) 51279-03-19 שלום בן חמו - עריית בת ים [פורסם בנבו] (10.9.21); להלן: עניין בן חמו), כך שפעולה בנגוד לכך - וכדוגמה באמצעות מידור לא עינייני, זילזול והקטנה של יכולות מקצועיות, הפעלת-יתר של סמכויות ניהוליות, ניכור המגיע כדי השפלה, או נידוי חברתי (גם אם מרומז) - עשויה ליצור סביבת עבודה עוינת שתוכר כהתעמרות וכהפרה של חוזה העבודה (ע"ע (ארצי) 54435-12-19 ד"ר ליאנה בני עדני - עריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] (4.8.21); להלן: עניין עדני).

נמשיך ונבחן את בקשת התובע להחזרתו ללישכת חיפה, מר שפר טען בתצהירו כי, במהלך חודש אוקטובר 2015, פנה אליו התובע ובקש את עזרתו בפניה למשאבי אנוש לחזור לעבוד בלישכת חיפה, "הופתעתי מטענת התובע, שהועלתה בפני לראשונה באותה העת כ-3 וחצי חודשים לאחר שסיים את עבודתו בלישכת חיפה, כי הליך סיום ההעסקה בלישכת חיפה בוצע לדעת התובע שלא כנדרש." (תצהיר, סעיף 9).

עוד מוסיף מר הינו ומחזק את טענות הנתבעים בתצהירו: " במכתב ששלח מיום 21.10.15 מסביר התובע את נסיבות עזיבתו את לישכת חיפה וחזרתו לעבוד כבקר גבול בנמל חיפה וכך, בין היתר כותב-"עקב קשיים כאלה ואחרים, בעיות ולבטים טכניים שחלקם אישיים ושחלקם האחר נבע מבעיות ועומסים מולם נאלצתי להיתמודד במקום העבודה בפועל ...". האמור, עולה בקנה אחד עם סיכום הפגישה שערכה גב' טרבילוב "בזמן אמת" ולפיו התובע פנה אליה ובקש לסיים את עבודתו בלישכה עקב קושי לעמוד בעומסי העבודה הכבדים.

...

נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה על כלל מרכיביה נדחית.

אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות הוצאות בסך של 5000 ₪ וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כשאני נותנת דעתי לטיב המיגבלה שנותרה לתובע ,שהיא בת השפעה על עבודתו הפיזית אותה ביצע בעבר ולאחר התאונה אם כי במתכונת אחרת , גילו ,וחזרתו למסלול העבודה במומו נראה כי יש להעמיד את הגריעה מכושר ההישתכרות בהלימה לנכות הרפואית.

הוא חזר לעבוד אחרי חודש ושבוע אך לאחר שנה וחצי עזב מיוזמתו ולאחר שהמתין שבוע לשובו לעבודה הורה על הפסקת אישור העבודה שהונפק בעבורו.

לגירסתו הישתכר למעלה מ 7000 ₪ נטו לחודש ומעבר לכך זכאי התובע לתוספת סוציאלית ואובדן פנסיית חובה ,מה גם שהשכר משתדרג לכלל העובדים תוך צבירת וותק.

...

מקובלת עלי טענת ב"כ התובע כי יש לקבע שכר התובע על פי הודאת הנתבע 3 בדבר תשלום של 300 ₪ ליום וכי הדיווח למת"ש לא הלם תשלום זה. לפיכך בסיס השכר יקבע על פי הממוצע הגבוה (על פי דוח מת"ש )של ימי העבודה בחודש על סך של 5400 ₪.

כאב וסבל בהתחשב בעובדה שגפיו של התובע היו נתונים בגבס , ובטיפולים שביצע ומידת ההגבלות , אני קובעת כי הפיצוי יעמוד על סך של 25,000 ₪.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 46,794 ₪ .

התובע טוען בתצהירו כי כשחזר לעבודתו בחודש 10/2014, חלה הידרדרות בכושרו התעסוקתי, היה מבולבל ולא תפקד כמו שצריך, לא עמד בזמנים, טעה במקומות שעליו להגיע, שכח לעיתים אופניו בהסעה, הפחית הקף משרתו, עד שבחודש מאי 2016 נאלץ להפסיק עבודתו כמלווה בהסעות לאחר שחש שאינו יכול עוד לבצעה.

לפיכך, זכאי התובע לפצוי בגין הפסד שכר שניגרם לו עקב הפגיעה התפקודית שסבל מהתאונה לגבי התקופה שלאחר הפסקת עבודתו בעריית פתח תקווה, לתקופה החל מחודש 03/2016 ועד להגיעו לגיל 75 (כמפורט בסעיף 25 לעיל), לפי נכות תפקודית בשיעור 25%, בהתאמה לקביעות המומחים שמונו על ידי בית המשפט בתחום הנורולוגי והגריאטרי.

על כן, אני סבור כי התובע לא הרים נטל השיכנוע והראיה בעיניין זה. התובע מעיד בתצהירו כי בנו שמואל גובני ובני משפחתו עברו להתגורר עמו בסביבות חודש 12/2016, למשך כשנה וחצי עד למחצית שנת 2018, על מנת לסעוד אותו ולטפל בו. בתצהיר עדות אשר הגיש בנו, מר שמואל גובני העיד כי במקביל אחיו חיים עבר להתגורר יחד עם אביו (התובע) בשנת 2017 לאחר שהתגרש, אולם לא ממש הצליח לטפל בו שכן היה שבור וטרוד מהגירושים, ולכן, נשאר לגור שם ולטפל בו. כאשר אחיו היתאושש עזב עם משפחתו.

...

לפיכך, אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק של עזרת הזולת וסיעוד לעבר (מאז התאונה ועד היום) על דרך האומדנא בסכום גלובלי בסך 50,000 ₪.

לפיכך, הדרישה לפיצוי בגין רכיב זה –נדחית.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 ימים פיצוי בסך של 413,852 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.

בסופו של דבר בשל מגיפת הקורונה התובע לא עזב ובקש לשוב לעבודה.

אם אכן נכונה גרסת הנתבעת, וכבר קודם לניתוח שעבר התובע הוא הודיע כי הוא נוסע והובהר לו כי מדובר בהתפטרות ובסיום היחסים, לא ברור מדוע נידרש התובע לחתום על מיסמך זה. בפועל, אין חולק כי התובע הודיע כי הוא מבקש לשוב לעבודה לאחר תקופת המחלה ועבודתו הסתיימה ביוזמת הנתבעת, לטענתה מאחר שכבר קלטה עובד אחר תחתיו (סעיף 32 לתצהיר גב' עוז).

סיכומו של פרק זה, התובע פוטר מן העבודה בתקופת מחלתו ומשכך הוא זכאי לסכומים הללו, לאחר ניכוי הסכום ששולם באמצעות המוסד לביטוח לאומי: פצויי פיטורים בסך 24,067 ש"ח (סעיף 57 לסיכומי התובע); פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 5,792 ₪ (סעיף 64 לסיכומי התובע); השלמת דמי מחלה בהתאם לאישורי המחלה בסך 29,040 ₪, בהתאם לחישובי התובע, שלא נסתרו.

...

לפיכך, מתקבלת התביעה לתשלום דמי חגים, פדיון חופשה ודמי הבראה כדלקמן: לאחר הפחתת הסכומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי בהליך תביעת החוב הנתבעת תשלם לתובע דמי הבראה בסך 6,974 ₪; פדיון חופשה בסך 24,628 ₪ ודמי חגים בסך 4,240 ₪.

לאחר שקילת הטענות מצאנו כי יש לראות את נסיבות סיום עבודתו של התובע כפיטורים, ולא כהתפטרות.

סיכום לאור כל האמור מתקבלת התביעה כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הללו: תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 84,381 ₪.

תעוד בדבר היעדרויות התובע התובע מבקש כי הנתבעים יגלו את התעוד שבידם למועדים שבהם נעדר לכאורה ממקום העבודה בגין נסיבות אישיות, דיונים משפטיים, משחקי מכבי יפו, בדיקות טיפולים רפואיים שלו ושל בנו, הגעה באיחור לעבודה, סיום יום מוקדם, עזיבה וחזרה לאחר מספר ימים.

מסמכים שיש בהם כדי ללמד על הקף ההעדרות של התובע עשויים להיות רלוואנטיים בהליך זאת בשים לב לכך לטענות התובע לזכאות לשעות נוספות מחד גיסא ולטענות הנתבעים כי יש לקזז שעות העדרות מאידך גיסא.

...

לפיכך דין הבקשה להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על מתן צו איכון ביחס לתקופה מוגבלת בלבד של ימים בודדים וזאת מהטעמים הבאים: מעיון בכתב התביעה עולה כי חלקה הארי של התביעה אשר הוגשה על סך 193,284 ₪ היא לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים עקב פיטורים בזמן מחלה ולפיצויי פיטורים בסך 45,018 ₪.

סוף דבר הבקשות מתקבלות בחלקן כמפורט לעיל.