האם יש לראות בנתבעת כמי שהועסקה על ידי הנתבע, וככל שכן - נימנעו ממנה זכויות סוציאליות שונות והאם היא הוטרדה מינית על ידו.
לאור האמור לעיל, תבעה התובעת את הרכיבים הבאים בתוספת פצויי הלנה והפרשי ריבית והצמדה:
פצויי פיטורים – 7,750 ₪;
גמול עבודה בשעות נוספות – 90,806 ₪;
גמול עבודה בחג – 13,445 ₪;
הפרשות פנסיוניות ודמי הבראה – 9,368 ₪;
פיצוי בגין אובדן כרטיס טיסה – 1,225 ₪;
הוצאות שכירות ומחייה – 6,000 ₪;
פיצוי בגין ביטול ביטוח רפואי – 25,000 ₪;
פיצוי בגין העסקה פוגענית, הטרדה מינית והצעות מגונות – 50,000 ₪;
פיצוי בגין פגיעה בפרטיות – 50,000 ₪.
בעיניין בירגר נפסק, כי נקודת המוצא ביחסי מטפל-מטופל בענף הסיעוד היא שהמטופל הוא מעסיקו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל [עע (ארצי) 660/06 ישי בירגר נ' ג'ונל קטיבוג, (23.1.08) (להלן: "עניין בירגר")].
עוד נפסק כי בתביעות להכרת יחסי עובד מעביד בענף זה, יש לתת את הדעת למאפייניו הייחודיים, בו במקרים רבים אין ביכולתם של המטופלים לנהל את מכלול ההיבטים הקשורים בהעסקת מטפל סיעודי.
היינו, לצורך הוכחת יחסי עובד-מעסיק בין המטפל לקרוב משפחתו של המטופל, לא די להצביע על מעורבות של קרוב המשפחה בהתקשרות עם המטפל, בהסדרת תנאי עבודתו או בפקוח עליו, כל עוד מעורבות זו נעשית כסיוע גרידא למטופל הסיעודי בהיתחשב בקשייו, כמתבקש ממערכת היחסים המשפחתית, ומבלי להקים קשר משפטי עצמאי בין קרוב המשפחה למטפל (עניין בירגר):
"בבחינת סוגיית קיומם של יחסי עבודה בענף הסיעוד, יש ליתן את הדעת, בין היתר, למאפייניו של ענף מיוחד זה, בו במקרים רבים אין ביכולתו של המטופל לטפל בענייניו השוטפים, ולכן נידרשת עזרתו של בן המשפחה. אכן, לעיתים קרובות בהיעדר יכולת של המטופל לדאוג לענייניו מוצא עצמו בן משפחתו של המטופל אחראי על הטיפול בהם. ואולם הפיקוח על עינייני המטופל שהנה פעולה מתבקשת עת עסקינן בבני מישפחה אינה מקימה, דרך כלל, יחסי עובד ומעביד בין בן משפחתו של המטופל למטפל. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הטלת חובות מתחום משפט העבודה על בן המשפחה הבא לסייע לקרובו הנזקק לטפול עלולה ליצור תמריץ שלילי לאותו בן מישפחה הנכון ליטול על עצמו את האחריות הכרוכה בטיפול באותו קרוב מישפחה – דבר שאינו רצוי. זאת ועוד. סימני ההיכר הקלסיים לבחינת קיומם של יחסי עבודה אינם ישימים בענף יחודי זה, וזאת לאור מאפייניו. סבורים אנו, כי לצורך הכרעה בשאלה שבמחלוקת עלינו לבחון, בין השאר, את מצבו של המטופל מחד ואת מידת מעורבותו של קרוב המשפחה בהעסקת המטפל מאידך."
(ההדגשות אינן במקור – א.ש.)
דברים דומים נקבעו גם בע"ע 1423/04 עדנה קסטליו נ' יהודית ציטרינבאום (7.4.05)]:
"משהגענו למסקנה זו, אין עוד להוסיף ולהדרש לאחריות שמבקשת המערערת לייחס לבת כלפיה. עם זאת יובהר, כי מעורבותה של הבת בהתקשרות החוזית עם המערערת ובסיומה; הנחייתה הטיפולית את המערערת והשגחתה מקרוב על עבודתה - כל אלה הן פעולות המתבקשות באורח טבעי ביחסים שבין בת לאמה הקשישה, החולה והבודדה. בכך אין כדי להקים יחסי עובד-מעביד בין הבת למטפלת באמה, אף לא להפוך את הבת למעסיקתה של המערערת או להטיל עליה חבות ישירה כלפי המערערת. נכון פסק בית הדין האיזורי, כי המשיבה לבדה היא שהייתה מעסיקתה של המערערת. על כן, בדין נדחו תביעותיה של המערערת נגד הבת."
אשר לענייננו
לאחר שבחנו את ראיות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי במקרה דנן התובעת לא הוכיחה כי הנתבע שימש כמעסיקה בתקופה הרלוואנטית, ולהלן טעמינו.
...
טענות הקיזוז נדחות בהתאמה.
סוף דבר
התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבע סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
