זכויות נהג אוטובוס לפי צו ההרחבה בענף ההיסעים

הנתבעת לא עשתה כן ולכן עתר התובע לתשלום פיצוי בגובה של 3 משכורות בסך של 19,110 ₪; פיצוי בגין אי הפרשות מלאות לפנסיה – לפי צו הרחבה בענף ההיסעים ו/או ההובלה ולכל הפחות לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה עתר התובע לשלום הפרשות לפנסיה, בשיעור של 12.5% בגין גמולים ופיצויים מתחילת העסקתו.

צו ההרחבה קבע את זכויותיהם של נהגים שונים, המוגדרים בצו האמור (לדוגמה: נהגי אוטובוס, מיניבוס, אוטובוס ציבור זעיר ועוד).

...

לכן, דין טענת הקיזוז – להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין: הפרשות לפיצויים – 12,007.8 ₪ בקיזוז הכספים שהופרשו לקופת הפיצויים ע"ש התובע; הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) – 12,735.18 ₪ בקיזוז הכספים שהופרשו לקופת הפנסיה (חלק מעסיק) ע"ש התובע; פדיון חופשה – 5591.04 ₪; הפרשי הבראה – 1,285 ₪; השבת ניכויים משכר העבודה בגין פנסיה (חלק עובד) בתקופה השנייה – 2,548 ₪ לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקת התובע בחודש 8/20 ועד למועד התשלום בפועל.

בשים לב לסכום הנתבע, לעומת הסכום שפסקנו החלטנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ בלבד שעליה לשלם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

אש"ל התובע טוען כי על פי צו ההרחבה, הוא זכאי לדמי אש"ל בסך 15 ₪ ליום עבודה, החל מכניסתו של הצוו לתוקף ביום 1.7.2018.

סעיף 129 לצוו ההרחבה בענף ההיסעים קובע כך: "נהג זכאי לקצובת האש"ל בגין יום עבודה בסך 15 שקלים חדשים, ובילבד שעבד באותו היום 7 שעות לפחות במצטבר. האמור בסעיף זה לא יחול על עבודת תיירות חוץ". בהסכם העבודה של התובע נקבע כך: "העובד יהיה זכאי לתשלום דמי אש"ל בסך 10 ₪ ברוטו לכל יום בו ביצע יותר מ-6 שעות נסיעה".[footnoteRef:53] [53: נספח 2 לתצהיר גב' ליבוביץ.

לטענת הנתבעת, שולמו לתובע פרמיות במהלך השנים אשר עולות על זכאותו מכוח הצוו, ולכן יש לדחות את טענותיו בגין רכיב זה. לאחר בחינת המסמכים והוראות הצוו, מצאנו כי דין רכיב זה להדחות: סעיף 101 לצוו ההרחבה קובע כי נהג אוטובוס זכאי למענק מדי ריבעון בסך 500 ₪, והתשלום הנו בהתאם לקריטריונים המפורטים בסעיף 102 לצוו: מילוי הוראות והנחיות הממונים; מידת שביעות רצון הלקוחות בהתאם למספר התלונות כנגד הנהג ותוכנן; מילוי הוראות בטיחות; ושמירה על רכוש החברה.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 101,827 ₪ הפרשי שכר 5,280 ₪ הפרשי שכר שעתי 2,934 ₪ שעות נוספות 59,198 ₪ פנסיה 4,115 ₪ פדיון חופשה 7,843 ₪ הבראה 2,498 ₪ חגים 512 ₪ קרן השתלמות 3,161 ₪ הודעה על תנאי עבודה 2,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2019 ועד למועד התשלום בפועל, למעט הרכיבים הבאים: לרכיב שעות נוספות אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 2/2016 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.9.14; לרכיב פנסיה אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, מיום 1.5.16; ולרכיב קרן השתלמות אשר מתייחס לתקופה שבין 7/2018 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.1.19.

נוכח מהות המחלוקות העקרוניות בתיק, לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצויי הלנה.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי ביחס למרבית המחלוקות העקרוניות, טענותיו של התובע התקבלו, אך מנגד שקלנו גם את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לעיל, ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה בתיק הנידון עניינה בזכויותיו של התובע כנהג אוטובוס עבור הנתבעת.

על הצדדים חל צו ההרחבה בענף ההיסעים החל מיום 1.7.2018.

על פי צו ההרחבה, בנסיעות יומיות בתיירות חוץ, נהג יקבל תשלום לפי מספר שעות העבודה והתשלום בעבור הפסקות יהיה בהתאם לכל דין – כלומר אין מדובר בתשלום של שמונה שעות בלבד בהכרח.

צו ההרחבה אומנם קובע כי החל מחודש 7/2018 הסעות רב-יומיות בתיירות מזכות בשמונה שעות בלבד, אך כאמור הוראה זו אינה מתייחסת להסעות חד-יומיות בתיירות, וממילא מדובר בהסדרת הזכאות לתוספת עבודה בשעות נוספות ולא בתוספת עבודה במנוחה השבועית.

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובע, מר איזו כהנא, הועסק על ידי הנתבעת מיום 2.9.15 ועד ליום 4.11.19, בתפקיד נהג אוטובוס זעיר (להלן – אצ"ז).

אין חולק כי על יחסי העבודה מושא הליך זה חל צו ההרחבה בענף ההיסעים[footnoteRef:1] (להלן גם – צו ההרחבה הענפי).

החל מחודש ספטמבר 2018, אז השלים התובע שלוש שנות ותק בנתבעת, חל סעיף 46 לצוו ההרחבה הענפי, לפיו: "נהג אצ"ז שהנו עובד בשכר, למעט עבודת תיירות חוץ, בעל ותק בחברה של מ-3 שנים ועד 6 שנים יהיה זכאי לתעריף שעתי בשיעור 108.14% משכר המינימום, כפי שיהיה מעת לעת". משמע, שהחל מחודש ספטמבר 2018 ועד לסיום עבודתו בחודש נובמבר 2019, היה התובע זכאי לשכר שעתי בסך של 31.49 ₪ לכל הפחות.

על כן מקובלת עלינו טענת התובע לפיה לא בוצעו, בחודשים הנתבעים, הפקדות לקרן הישתלמות על פי צו ההרחבה הענפי.

...

אשר לטענת הנתבעת לפיה יש לקזז מתביעת התובע את דמי ההודעה המוקדמת – הואיל ואין חולק כי דמי ההודעה הקודמת קוזזו זה מכבר ממשכורתו האחרונה של התובע לחודש נובמבר 2019, הרי שזו נדחית.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה; 7,753 ₪ בגין פיצוי בגין תשלום שכר השעה בחסר; 78,590 ₪ בגין גמול שעות נוספות; 32 ₪ בגין יתרת דמי מחלה; 6,821 ₪ פיצוי בגין זמני הנסיעה לעבודה וממנה; 368 ₪ בגין ניכוי שלא כדין מהשכר; 3,158 ₪ בגין חלף הפרשי הפרשות לפנסיה; 466 ₪ בגין חלף הפרשות לקרן השתלמות.

להלן העובדות כפי שעלו מחומר הראיות : הנתבעת, היא חברת הסעות המספקת שירותים לגורמים שונים וביניהם לצה"ל. התובע עבד כנהג אוטובוס מסוג "טיולית" בשירות הנתבעת החל מתאריך 1/3/13 עד לתאריך 30/3/19.

דיון והכרעה עיון בצו ההרחבה בענף ההיסעים מיום 20/6/18 מלמד כי תחולתו תהא ".. ב-1 בחודש שלאחר מועד פירסומו (להלן - יום התחילה), ולעניין מעסיק שהתקשר בהסכם קבוצי מיוחד תקף, הצוו יחול בתום 6 חודשים מיום התחילה." עוד קובע צו ההרחבה בסעיף ח.11, כי על המעסיק להפקיד 5% משכר העובד לטובת קרן הישתלמות.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי הוא קיבל את מלוא התשלום עבור ימי חג. עוד טענה הנתבעת כי התובע נימנע מלפרט את החגים בגינם הוא מבקש תשלום כאשר הוא אף לא הוכיח כי עבד יום לפני ואחרי כל חג. דיון והכרעה סעיף 19 לצוו ההרחבה, קובע "נהג יהיה זכאי לדמי חגים בגין 9 ימי חג בשנה לאחר שלושה חודשי עבודה בחברה בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר דמי חגים, כפי שיתעדכן מעת לעת". משמע, צו ההרחבה מחיל למעשה את הוראות הכלליות במשק.

...

אשר לכך ששולמה לתובע תוספת בגין שעות נוספות בשיעור של 150% מבלי ששולמה קודם תוספת בשיעור של 125% - לא מצאנו כי עובדה זו מהווה עילה לפיצוי, שכן מדובר בשיקוף של התשלום שניתן בפועל, גם אם אינו תואם את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה מאחר ויש הו כדי ליתן פיצוי גבוה מהמחויב בחוק.

על כן, התביעה לפיצוי מכוח חוק הגנת השכר - נדחית.

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל ומשדחינו חלק ניכר מרכיבי התביעה הרינו קובעים כך: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל: א. סכום של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת כדין.