זכויות מטפלת פיליפינית המתגוררת בבית המעביד

הנשיא יגאל פליטמן פתח דבר השאלה העיקרית הדורשת הכרעה במסגרת העירעור שלפנינו, עניינה זכותם של מטפלים סיעודיים המתגוררים בבית מטופליהם (להלן גם – מטפלים סיעודיים) למנוחה שבועית, אורכה של אותה מנוחה שבועית והגמול עבור עבודה בה. שאלה זו הונחה לפתחנו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר משה גרבלר ומר בני זוסמן; ס"ע 21517-06-09), אשר דחה בחלקה הארי את תביעת המשיבה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה כמטפלת סיעודית של המערער 1 (להלן – המנוח), אולם חייב את המערערת 2 (להלן – המערערת) לשלם למשיבה, בין היתר, גמול עבור עבודתה במנוחה השבועית.

בעיניין גלוטן הובא לפנינו עניינה של גב' יולנדה גלוטן, עובדת זרה מהפיליפינים, אשר שימשה כמטפלת סיעודית של המשיבה שם (להלן – המטופלת), משך כשנה.

חוק שעות עבודה ומנוחה, שנחקק בשנת 1951, לא נותן מענה למצב שבו מקום עבודתו של העובד אצל מעסיקו הוא גם ביתו, כפי הדברים אצל המטפל הסיעודי המתגורר בבית המטופל.

...

כמו כן לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו, כי לגבי תקופות שבהן לא שולם למשיבה שכר המינימום, על המערערים לשלם לה את ההפרשים, וכי אין לקזז סכומים אלו לעומת הסכומים ששולמו למשיבה מעל גובה שכר המינימום בתקופות אחרות.

נוכח האמור מצאנו כי אכן היה מקום לקזז את הסך של 2,300 ₪ מהסכומים שנפסקו לטובת המשיבה על ידי בית הדין קמא.

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו, באופן הבא: חיובם של המערערים בתשלום גמול עבור עבודה במנוחה השבועית – בטל.

התובעת היא מהגרת עבודה מהפיליפינים שהועסקה כמטפלת סיעודית אצל הנתבע במשך כשנתיים ועשרה חודשים, עד להתפטרותה.

נסיבות סיום העבודה את טענות התובעת לגבי הרעה מוחשית בתנאי העבודה יש לבחון על פי המצב המשפטי, כפי שבית הדין הארצי חזר על הדברים בע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ, 10.6.13 – "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

לטענתו, אף במקרים בהם הודיעה התובעת כי תישאר ללון עם אביו היא לא עשתה כן בפועל ובניו של התובע השלימו עם המצב, בבחינת הרע במיעוטו: "עברו 3 חודשים כמו שציינתי בערך, בעצם החלה שגרה שבאותה שגרה אבי חלה מספר פעמים, להערכתי הוא נפל לה גם ברחוב לפני הארוע הזה שהיה ב-2010 שמדובר עליו, באותם פעמים עמדנו על כך שהמטפלת תישאר לישון ואכן היא נשארה לישון מספר פעמים בעצם עד למצב שבו אבא חזר לעצמו ואז ביקשתי שהיא תישן עוד והיא אמרה שהיא לא מוכנה. ההיתלבטות או המצב שבו היינו נמצאים היה בין לפטר אותה ולהביא מטפלת אחרת או לבין להסכים לאותה דרך שמבחינתנו היא משהו שאפשר לחיות איתו. כל עוד אבא נקי ומסודר ורחוץ ... זה היה משהו שאפשר לחיות איתו. אבל בפעמים שהוא נפל או חלה ביקשנו מהתובעת שתישאר ללון והיא נשארה מס' ימים עד לתקופה שהיא היתה מחליטה שהיא חוזרת לישון בבית ולפעמים היא אפילו היא החליטה ולא אמרה, ואז הייתי מגלה שהיא הציבה עובדה שהיא לא ישנה בבית. (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 10-18)

...

דמי חגים – התביעה ברכיב זה נדחית נוכח הפירוט בנספח ג' לתצהירי הנתבע, לפיו התובעת קיבלה סכום חודשי קבוע, ללא קשר להיעדרויותיה, בין בגלל חגים או כל סיבה אחרת.

בהתחשב בכך שחישובי התובעת לא נסתרו ועל פני הדברים לא מצאנו בהם טעות (בהתחשב בתקופת העבודה ובגובה שכרה), התביעה ברכיב זה מתקבלת על פי הסכום שננקב בסיכומי התובעת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר מינימום בסך 17,963 ₪; ב. פדיון חופשה בסך 3,638 ₪.

ליבת המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היא בשאלה, האם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 חל על העסקתה של התובעת, עובדת משק בית ומטפלת, במתכונת של מגורים מלאים (Live In).

תשתית עובדתית התובעת, אזרחית הפיליפינים, הועסקה אצל הנתבעים, החל מיום 22.10.2013 כעוזרת משק בית וכן מטפלת בילדי הנתבעים.

שנית, דומה כי הנתבעים – המעסיקים אינם נכנסים לגדרה של אוכלוסייה מוחלשת, שיקול נוסף עליו הטילה דעת הרוב בדנג"ץ גלוטן את יהבה, שכן מדובר איפוא בנתבעים אשר התגוררו בבית מידות עם בריכה, והתקשרות אל מול התובעת נעשתה לצורך נוחות בלבד- ניקיון ביתם.

חזרת המעסיק מפיטורי העובד איננה זכות מוקנית, ועל העובד להסכים לשוב ולעבוד, וכך גם להיפך (בג"ץ  566/76  "אלקו" חרושת אלקטרו-מכאנית ישראלית בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, ו-20 אח' (מיום 10.2.1977).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים: א. תשלום בעד גמול שעות נוספות בסך של 43,173 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

משנשאל כיצד החליט, על סמך תאור לקוני של המטפלת הפיליפינית, כי הנאשם קשור לאירוע ההתפרצות ברח' יהודה הלוי, השיב – "לא החלטתי, חשדתי" (עמ' 10, ש' 32), זאת על סמך נסיון ועל סמך הכרות עם השטח והנפשות הפועלות בו, היות והבית שאליו פרצו מצוי בקרבת מקום לבית מגורי הנאשם, והיות והנאשם כבר נתפס בעבר (עמ' 11, ש' 3).

לענין קפיצת השוטר עטר מעל גדר חצר הבית של הנאשם, לפני שזה הגיע לבית, על מנת לברר אם הנאשם בבית – לא התרשמתי שמעשה זה פגע בזכויות מהותיות של הנאשם, לא נעשתה כניסה לבית עצמו, לא נתפס מאום בחצר הבית והשוטר קפץ החוצה זמן קצר מאוד לאחר מכן, כשנוכח לדעת שהנאשם לא בבית.

לטענתו הוא עובד "בעבודות מזדמנות בשיפוצים" ובפעם האחרונה עבד "לפני יומיים". משנשאל מי מעסיק אותו, השיב "פועל מחמוד מקלקיליה... וואללה אני לא זוכר", עמו הוא נפגש באיזור התעשייה.

...

לאחר הצבת החלופות השונות זו מול זו, נדרש בית המשפט להכריע אם היות הנאשם אשם במיוחס לו היא המסקנה ההגיונית היחידה, והיא מוכחת מעבר לכל ספק סביר (ענין קריאף, פיסקה 125).

לאחר שקראתי את הודעות הנאשם והאזנתי לו בקשב רב, אני קובע כי עדותו לא היתה אמינה והסבריו לא אמינים עליי – הנאשם הסתבך בשקר כאשר בפני השוטר מלכי טען שכלל לא שב לבית אלא שהה בו כל הזמן ולעומת זאת בהודעותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט טען שאכן שב לביתו, כפי שציין השוטר, אך לא התנהל בצורה חשודה או מפלילה; הנאשם בהודעותיו טען שקיבל מאביו סכומים של 5,000 ₪; 5,000 ₪; ו-3,000 ₪ (סה"כ 13,000 ₪) במזומן בלבד – עובדה שלא נתאשרה בהודעת האב (ת/5, ש' 39, ש' 43) – ואילו בעדותו טען שקיבל ממנו "פה 3,000 פה 4,000 במזומן", אך הוסיף את ענין ההפקדה והמשיכה מהבנק; הנאשם התבקש לפרט על חברתו לה קנה, לכאורה, את התליון בצורת דולפין, אך נמנע מלהרחיב ולא מסר אפילו את שמה או פרטים לבירור אודותיה ונמנע להביאה לעדות על מנת לתמוך בגירסתו שבכלל היתה לו חברה באותה עת; הנאשם לא סיפק הסבר – שלא לומר הסבר סביר – מדוע יעדיף לקנות קופסת סיגריות בתחנת דלק המרוחקת מביתו מרחק של רבע שעה הליכה, בעוד שקיימים קיוסקים אחרים קרובים יותר לביתו, כשבאורח פלא הקיוסק האמור מצוי בנתיב הרחובות בהם בוצעו ההתפרצויות; הנאשם לא סיפק הסבר סביר מדוע לא יצא מהבית בחודש ינואר (שהוא חודש קר) כשהוא לובש את הקפוצ'ון, עוטה על ידיו את הכפפות וחובש לראשו את כובע הגרב – כשאלה נתפסו על הספה בסלון, לאחר שהשוטר מלכי ראה אותו נכנס לבית כשהוא לבוש בקפוצ'ון וידיו בכיסיו; משנתתי אמון בגירסת השוטר מלכי לפיה הנאשם שב לביתו כשידיו בכיסיו והוא הולך הליכה מהירה ומחשידה, הרי זו ראיה נוספת המסבכת את הנאשם; פלט תנועות הבנק אינו תומך, בהכרח, בגירסת הנאשם לפיה "אגר" כספים במזומן בביתו, שכן, הוא מעיד על התנהלות רגילה של אנשים המושכים מהבנק, מדי פעם, סכומי כסף שאינם גבוהים, לצורך התנהלות יומיומית; הסברו של הנאשם בדבר הימצאות התליון בצורת הדולפין אינו אמין עליי, שכן מדובר בפרט ייחודי (אף שההגנה טרחה להציג, בעת הסיכומים, 5 תליונים כאלה), אותו זיהה בוודאות המתלונן, ואשר לא נמצא בכל בית בישראל; הימצאות התליון הייחודי יחד עם סכום כסף מזומן זהה לזה שנגנב (8,300 ₪ בשטרות של 100 ו-200 ₪, בהתעלם משטר נוסף של 20 ₪ ותפזורת מטבעות), יחד עם העובדה שמדובר ב"חזקה תכופה" – מהווים ראיה כיבדת משקל המסבכת את הנאשם בביצוע העבירות.

סיכום כלל הראיות שהצטברו כנגד הנאשם, כמפורט בפיסקה 13 לעיל, תוך דחיית הסבריו של הנאשם כבלתי אמינים, מוביל למסקנה אחת ויחידה והיא שידיו של הנאשם בהתפרצות ובגניבה.

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 37391-01-14 11 אוקטובר 2016 לפני כב' השופטת רוית צדיק נציג ציבור מעסיקים מר גרשונוביץ יוסף התובעת דימקה פטקוב ע"י ב"כ עו"ד זאב גיא הנתבעים 1. רגינה פרנקו 2. יעקב פרנקו ע"י ב"כ עו"ד עוזי ערקבי פסק דין

לתובעת שולם שכר הגבוה ב- 30 אחוז מעל השכר המינימום, לא נוכה משכרה הוצאותיה, נוכח העובדה כי התגוררה בבית הנתבעת.

התובעת שיקרה לנתבע כי המטפלת הפיליפינית מהדירה הסמוכה מסרבת לבוא מאחר ולא שולם שכרה וזאת כאשר 4 ימים קודם לכן שילם הנתבע לתובעת את שכר הפיליפינית כחלק מאולם 6,000 ₪.

עוד הצהירה כי שלמה את שכר התובעת והפקידה בידיה סכום כסף להוצאות הבית ולקניות וכן סכום נוסף כתשלום עבור המטפלת הסיעודית אותה בחרה התובעת, כל זאת בהמחאות עתידיות אשר נימסרו לתובעת.

המקור הנורמאטיבי לבחינת זכאות התובעת לדמי חגים הנו בצו ההרחבה - הסכם מסגרת מחודש יולי 2000, לפיו: " עובד שעתי לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת". אין חולק כי התובעת לא הועסקה כעובדת שעתית ושכרה שולם כשכר חודשי ללא כל קשר לשעות עבודתה או יציאתה לחופשה שעה שמדי חודש בחודשו הישתכרה שכר זהה.

...

לאור האמור לעיל ולאחר קיזוז הסכומים התוצאה היא כי על התובעת להשיב לנתבעת סך של 34 ₪ אותם יש להפחית מהסכומים שנפסקו לטובת התובעת.

סוף דבר- התביעה כנגד הנתבע והתביעה שכנגד נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,194 ₪ בגין דמי הבראה.