במילים אחרות: הנתבעת שימשה כמעסיקת התובעת בהיבט הטכני/פורמלי לתשלום שכרה של התובעת בגובה גמלת הסיעוד לה היתה זכאית המנוחה, אולם בהיבט המהותי המנוחה היא זו שהייתה המעסיקה בפועל ויש לפרש את הוראות סעיף 4 לחוק פצויי פיטורים בצורה מרחיבה ובאופן שיחול על המטפלת הסיעודית המעניקה את שירותי הסיעוד באמצעות חברת הסיעוד.
אולם, כשנדרש בית הדין הארצי לעבודה לתביעתו של עובד סיעודי זר, אשר מעבידו שבו טיפל נפטר, החליט בית הדין לזכות את העובד בתמורת הודעה מוקדמת לאור מסקנתו כי יש ליתן לחוק הודעה מוקדמת פרשנות תכליתית להגשמת מטרתו (ע"ע 1267/04 אלנה זכריה - עזבון קימלמן ואח' [פורסם בנבו], פס"ד מיום 21/12/06).
לפיכך, מאחר שקבעתי כממצא עובדתי שהנתבעת כלל לא הציעה לתובעת הצעות עבודה חלופיות לאחר פטירת המנוחה, זכאית התובעת לתמורת הודעה מוקדמת, אשר החובה לשלמה עולה מהוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001, לרבות התכלית העומדת בבסיס ההוראה לתשלום דמי הודעה מוקדמת (אם העובד עובד בתקופה זו) או תמורת הודעה מוקדמת – אם המעביד ויתר על עבודתו.
...
התובעת מציינת, בהקשר זה, כי בתחילה נמסר לה שהנתבעת תשלם לה פיצויים רק עבור 5 שנים בהן הייתה עובדת זרה, אחר כך נאמר לה שהנושא יבדק ובסוף נאמר לה כי לא ישולמו לה פיצויי הפיטורים כלל מאחר ו- "עשית טעות גדולה שהתחתנת".
בנוסף עותרת התובעת לתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.
מכל הנימוקים שפורטו לעיל – ומקל וחומר הצטברותן - אני קובע שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 32,462 ₪, כפי שתבעה.
בנסיבות אלה, ומאחר שהנתבעת לא הציגה בפני רישומי יומן חופשה (ראו: עמ' 7 ש' 26), זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה כנתבע בכתב התביעה בסך 8,945 ש"ח.
סוף דבר:
תביעת התובעת – מתקבלת במלואה.
הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין סכום כולל בסך 44,585 ₪ (32,462 ₪ כפיצויי פיטורים; 8,945 ₪ כפדיון חופשה; 3,178 ₪ כתמורת הודעה מוקדמת) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (11.10.2012) ועד לתשלום בפועל.