זכויות ירושה של חברים באגודה שיתופית

יושם אל לב כי אף מסעיף 15 להחלטה 751 ניתן ללמוד כי זכותו הקניינית של חבר הקבוץ בדירה, לרבות יורשיו, תקום רק לאחר שתוחכר לו הדירה, וגם נתון זה מלמד על כך שבמועד מוקדם יותר לא עומדת לחבר הקבוץ זכות קניינית בדירה" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

כאמור - על מנת שוויתורו של סטנלי יהיה ויתור מלא, בגמירות-דעת מלאה, היה על הקבוץ להביא בפניו את כל הנתונים ואת כל המשמעויות של הויתור ולא "לנצל" את העובדה שהוא (אולי) מוותר ויתור "ריגשי", ללא שהוא מביא בחשבון את כל המשמעויות הנילוות לויתור זה. לא למותר להפנות, בהשאלה, אל בג"ץ 6627/98 ישראל נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות (05.12.2000) במסגרתו הובהר - אם כי בעיניין שונה לחלוטין ובנסיבות שונות לחלוטין, כי החלטה מהותית, אשר יש בה משום פגיעה בקניינו ובזכויותיו של חבר אגודה שיתופית, צריכה להיתקבל רק לאחר עריכת בירור ראוי עם החבר.

...

בנוסף, כל העובדות הנוגעות לסעד זה התבררו במהלך הדיון בתיק זה. אינני סבורה שיש מקום להיעתר לסעד שמבקשים התובעים בנוגע לדמי השימוש.

התובעים עצמם טוענים שהסעד טרם גובש והם אף לא ציינו בתביעתם מה הסכום החודשי של הסעד לו הם טוענים, כך שלא ניתן לדעת אם הסעד מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה, מה גם שהעובדות הצריכות לעניין זה לא הובאו בפניי במסגרת הליך זה. לפיכך, אני מורה על מחיקת סעד זה מהתביעה.

התוצאה התביעה מתקבלת, חלקית, באופן שניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו התובעים זכאים להצטרף להליך השיוך שבקיבוץ מעין צבי, כמי שבאים בנעליו של המנוח סטנלי ז"ל, עקב היותם יורשיו של המנוח יהודה פלג ז"ל, אשר ירש את זכויותיו של המנוח סטנלי ז"ל, בדירה והורישן לתובעים, בצוואתו.

בתום הדיון נתן בית המשפט קמא החלטה שבה צוין: "במועד הדיון הוצעו הצעות שונות על ידי ביהמ"ש על מנת לאפשר לצדדים לסיים את ההליכים בדרכי פשרה ומחוץ לכתלי ביהמ"ש שכן שבהתאם [כך במקור] להוראות הצוואה מיפרט המנוח, פרט היטב וברחל בתך הקטנה, את שיעשה בעיזבונו. המנוח בסעיף 3.1.6 מיפרט את מחצית זכויותיו במשק החקלאי שיצמחו לעזבוני מהמשק החקלאי הוא מוריש [למשיב]. כמו גם את המחצית השניה מוריש הוא [למערער] – ראה סעיף 3.3.5. קרי, קובע המנוח שזכויות אשר צומחות מהמשק החקלאי הן של שני האחים. לא זו אף זו, וככל שיש ספק באשר למיכסת הביצים, מיפרט המנוח בסעיף 3.5 כי 'את זכויותיי הנוספות במשק החקלאי', קרי, ככל שלא ידוע מה שיעשה במיכסת הביצים, הרי שבסעיף זה מיפרט המנוח את שיעשה בזכויות הנוספות של המשק, דהיינו במיכסת הביצים.

עוד לגישת המערער, בית המשפט קמא "היתעלם לגמרי מהאמור בסעיף 3.3.7 לצוואה כי [המערער] יבוא בנעלי המוריש כחבר [באגודה השיתופית] [...] בית המשפט הנכבד קבע את שקבע ללא שניסה כלל לברר מהי משמעות סעיף זה". בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפסילתו ביום 18.8.2021.

...

עם זאת, אין בידי לקבל את טענותיו של המערער בהקשר זה, שכן אותן התבטאויות נטענות לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון והמערער אף נמנע מלהגיש בקשה לתיקונו – וכפי שנפסק בעבר, בקשת פסלות איננה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול (ע"א 3780/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (5.8.2020); ע"א 3816/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.7.2020)).

אשר לאמירות בהחלטה מיום 6.7.2021: לאחר בחינת ההקשר הכולל שבמסגרתו נכתבו הדברים, לא שוכנעתי כי התבטאויות אלו של המותב מעידות על חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו.

בשולי הדברים אוסיף עם זאת כי בנסיבות העניין לא היה מקום ולא היתה כל הצדקה לאמירת המותב לפיה הוא דוחה "בשאט נפש" את טענות המערער, ובהחלט ראוי היה להימנע מאמירה מיותרת זו. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

בהקשר לשיוך זכויות בנכסים יצרנים אציין, כי מעיון בכללים הנ"ל עולה לכאורה שאין איבחנה אופראטיבית ממשית בין חבר, ליורשיו של מי שהיה חבר ביום הקובע, בהקשר להליך השיוך.

בנגוד לטענות המשיבים לא נוכחתי כי הבקשה של הקבוץ לעיכוב הליכים בעניינינו מקורה דוקא ובמובחן מהמפורט, בחובת בוררות מכח הוראות תקנון הקבוץ ואשר הוראת סע' 52 לפקודת האגודות השיתופיות מכירה בזכות לאוכפה.

...

בהנחה העובדתית, אותה אני מקבל, כי לתביעה דנן וההכרעות במסגרתה יהיו השלכות על יורשים אחרים של חברים, אין כדי להפוך את הסוגיות שבדיון לסוגיות חוקתיות או עקרוניות לענין סע' 5(ג) לחוק הבוררות.

לסיכום, עפ"י מכלול המפורט ומשלא מצאתי טעם מיוחד שלא להעביר הסכסוך לבוררות אני רואה לקבל את הבקשה ולהורות כמצוות סע' 5(א) לחוק הבוררות על עיכוב ההליכים בתביעה שבפניי בשל קיומה של תניית בוררות בהחלטות אסיפת הקיבוץ, ולהן מחויבות גם המשיבות.

לאור התוצאה אני מחייב את המשיבות בהוצאות ושכ"ט עו"ד הקיבוץ בסכום כולל של 4,000 ₪.

בבית המשפט העליון דנ"א 5283/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס העותרים: איתן רוכמן ו-57 אח' נ ג ד המשיבים: 1. קבוץ מענית 2. התנועה הקיבוצית, אגודה שיתופית מרכזית בע"מ 3. היועץ המשפטי לממשלה עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7966/08, בע"א 8510/08 ובע"א 8836/08, מיום 3.8.2011, שניתן על ידי כבוד הנשיאה ד' ביניש והשופטים: א' רובינשטיין, א' חיות בשם העותרים: עו"ד בועז שגב ][]החלטה

בית המשפט העליון עמד על הוראות תקנון הקבוץ, וקבע כי התקנון אינו מצביע כשלעצמו על זכאות יורשי החבר שנפטר לדמי עזיבה עקב הפטירה.

אין לקבל את טענות העותרים כי הקביעות המתוארות עומדות בסתירה לפסק הדין בעיניין חן. אומנם, באותו עניין נקבע כי פקיעת חברותה של המערערת דשם "מותירה בידה לכאורה את הזכות לדמי עזיבה..." (עניין חן, פיסקה 7).

...

אולם, בסופו של דבר לא מצא בית המשפט העליון לסטות מן הכלל שנקבע בעניין חן. עיינתי בטענות העותרים בנוגע לחשיבות ולקשיות שבקביעה זו. איני סבור כי טענות אלה נמנות עם הטענות המצדיקות דיון נוסף, שהוא הליך נדיר ויוצא דופן השמור למקרים חריגים בלבד.

העתירה נדחית, איפוא, בלא שהוגשה תשובה.

לנוכח היותה של האגודה מושב שיתופי, כמוגדר בתקנונה ובמסמכים הנלווים לו (ראו: נספח ג' לכתב הגנתה של הנתבעת 5) וכמוגדר בתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג – 1973, הרי שעל פי סעיף 24 לחוזה המשבצת (ראו: נספח 1 לבקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבעת 3) העוסק בהעברת זכויות בנחלה/מיגרש במושב שיתופי או בקבוץ, כבעניינינו- האגודה אינה יכולה להעביר את זכויותיה שעל פי חוזה המשבצת ולא חל על חברי האגודה סעיף קטן 20(ה) לחוזה, העוסק בהעברת זכויות במקרה של פטירה של חבר האגודה.

תקופת ההתארגנות- תקופה לאחר סיום חברות, אשר במהלכה יהיה רשאי עוזב או יורש חוקי, לפי העניין, להמשיך ולהחזיק בנכס בהתאם להוראות החלטה זו. יורש חוקי- יורש של חבר שנפטר, אשר יוכיח את זכותו לפי צו ירושה ו/או צו קיום צוואה, אשר ניתנו בהתאם להוראות כל דין.

...

סבורני גם כי בבסיס טענת התובעים (שעלתה לראשונה בסיכומיהם) כשל לוגי חמור.

אם כך, בניגוד לטענת התובעים, מהוראות הדין החלות על הצדדים, אין כל מניעה להעביר את זכויותיו של המנוח ליורשיו על פי הצוואה (קרי: לטובת הנתבעים 1 ו-2) ומשכך דין טענות התובעים לעניין זכות ההורשה להידחות.

הנה כי כן, גם טענת הנתבעים בעניין זכויות הנתבע 1 בנכס דינה להידחות, משאינה נסמכת ולו על ראיה פוזיטיבית אחת ואף מנוגדת ללשונו הפשוטה של פסק הבוררות.

סוף דבר: מכל האמור והמקובץ לעיל מצאתי כי דין התביעה לסעד הצהרתי להידחות.