זכויות יוצרים על תמונות שצולמו

בנסיבות העניין, יש לזקוף לחובתה של הנתבעת המנעותה מהבאת עד רלבאנטי שהיה יכול לתמוך בגירסתה בהתאם להלכות הנהוגות בעיניין זה. עוד אוסיף לציין, כי אף אם היה עולה בידי הנתבעת להוכיח מתן אישורה של החברה המזמינה לשימוש בתמונות בדף העיסקי של הנתבעת, הרי שגם אז היה על הנתבעת להוכיח כי החברה המזמינה רכשה במסגרת ההסכם עם התובע את הבעלות בזכויות היוצרים בתמונות מעבר לזכות השמוש בתמונות על ידה.

מי בעל זכויות היוצרים בתמונות? בענייננו מדובר ביצירה מוזמנת כמשמעותה בסעיף 35 (א) לחוק לפיו: "ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע". אין חולק כי התובע אשר צילם את התמונות הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתמונות, אלא שלטענת הנתבעת הנטל להוכיח את הסיפא של סעיף 35 (א) לחוק, מוטל על התובע.

...

מכך, דין טענות הנתבעת בעניין זה להידחות.

לפיכך מסקנתי היא כי לעניין הפיצוי ענייננו ב-13 הפרות נפרדות.

לסיכום בהתאם לכל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 65,000 ₪, בצירוף אגרה בסך של 2,617 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,500 ₪.

עולה אם כן, כי זכות היוצרים של התובע בכתבה המקורית, אשר פורסמה במגזין ילדי טבע הדברים, הופרה וממילא אין מחלוקת כי שובצו בכתבה "האהבה אכלה אותה", תמונות שצילם התובע ואשר פורסמו בכתבה המקורית ובגינן ניתן לו קרדיט כצלם, גם במסגרת הכתבה "האהבה אכלה אותה". הזכות המוסרית- התובע מוסיף וטוען, כי השמוש נעשה תוך ייחוס קרדיט מוטעה וחסר כלפיו וכי הנתבעים על דעת עצמם, החליטו "לחלוק" עמו את הקרדיט, אף שלא כתבו את הכתבה ולא צילמו את הצילומים המקוריים.

הנתבעים הגדילו לעשות ונתנו לו קרדיט על תמונה שלא צילם (ס' 6 לכתב התביעה; ס' 10 לתצהיר העדות הראשית).

...

בנסיבות המתוארות להלן, אני סבורה, כי יש לקבל את טענת הנתבעים לפיה הפרסומים נעשו בתום לב בשל אי הבנה "ולא נעשה דבר בכוונת מכוון". אוסיף, כי אף שקבעתי שזכויות התובע בכתבה האהבה אכלה אותה, אשר פורסמה במגזין ילדי טבע הדברים, הופרו, התחשבתי לענין גובה הפיצוי, בעדות התובע, לענין התנהלותו מול הנתבע בכתבה המקורית ותרומתה האפשרית לאי ההבנה הנטענת, ולפיה: "קשה לי להגיד אם כתבתי את זה או לא ספציפית על הפסקה הזו. ההסכם עם אודי היה שאת הכתבה המרכזית אני כותב שהיא בטבע הדברים ואני דרשתי אותו תשלום על טבע הדברים ועל ילדי טבע הדברים, זה היה יקר מדי אצל אודי נוצר בינינו דין ודברים ובדין ודברים הוחלט שאת הכתבה לילדי טבע הדברים אודי רצה שהעיתון שלו יכתוב את הכתבה, אני רציתי שאני אכתוב את הכתבה והפשרה הייתה, כדי שהוא יוכל לשלם פחות על ילדי טבע הדברים, שאנחנו נעשה איזשהן מסירות בינינו כדי שהוא יוכל לתקן את הכתבה. הכוונה שכתבנו והעברנו אחד לשני תיקונים ורעיונות, אבל הסיכום היה שהקרדיט לכתבה היא שלי ולכן מצוין בכתבה שכתב וצילום רונן וטורי ולא כתוב אודי רן או טבע הדברים". (פ' ע' 20 ש' 15-23).

אשר על כן, לאור טיב היחסים שבין הנתבע לתובע, עת התובע לא הציג כל פניה לנתבע בכתב בדוא"ל, או למצער במסרון, לחדול בעתיד מפרסומים, ללא אישורו מראש ו/או דרישה לשלם בעבור הרישיון, בהינתן כי קיבלתי את טענות הנתבעים לפיה פעלו בתום לב, ולאחר שהסירו את הפרסומים עם קבלת מכתב ההתראה, אני קובעת כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הכתבה האהבה אכלה אותה, בסך 15,000 ₪ ובפיצוי בגין פרסום הכתבה שועלים בחולות מקמן, באתר האינטרנט של הנתבעת, בסך 7500 ₪.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 22,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

תביעה לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק, או חוק זכות יוצרים), במסגרתה נידרשת הטלויזיה החינוכית הישראלית (להלן: הנתבעת) לשלם לתובע, צלם עיתונות במקצועו, פיצויים בסכום המירבי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק הן בשל הפרת זכות היוצרים שיש לו, על פי הנטען, בתמונה שצילם, ואשר פורסמה במסגרת תכנית טלויזיה, ששודרה על ידי הנתבעת, והן בשל הפרת הזכות המוסרית, ובסך הכל 200,000 ₪.

ולבסוף טוען הוא כי המדובר בשימוש אגבי, משום שהשידור היה של תכנית אקטואליה שהתבססה על ריאיון ולא שודרה תמונה או כתבה על התמונה, להבדיל מן הנסיבות העומדות ביסוד פסק הדין בע"א 3038/02 (מחוזי תל-אביב) זום תיקשורת (1992) בע"מ נ' הטלויזיה החינוכית הישראלית (מיום 29.4.07).

...

בסדרת הצילומים המופיעים ברצף, כרקע לראיון, יש משום מתן עומק לכתבה, או "צבע", ובנסיבות אלה, גם אם המדובר במקרה גבולי, מסקנתי היא כי השימוש מצוי מן העבר המפר של הגבול ולא מעברו הלגיטימי.

נוכח כל האמור לעיל מסקנתי היא כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים שלו ואת זכותו המוסרית בצילום, וכי אין עומדת לנתבעת (או לחברה) הגנה של שימוש הוגן או שימוש אגבי.

המסקנה, אם כן, שהודעת צד ג' מתקבלת, ועל החברה לשפות את הנתבעת בכל סכום שייפסק לטובת התובע.

אף אינני רואה כל נפקות לעניין זה בטענות הנתבעים בסיכומיהם בדבר הוספת כיתוב הלוגו על התמונות באמצעות תהליך נפרד מהצילום עצמו ובאמצעות גורם חצוני אליו פנתה התובעת, או עבודת "פוטושופ" שנעשתה על גבי אחת התמונות שהוצגו, משאין בכך כדי להכריע לשאלה מושא דיוננו.

במקרה אחר פסק בית המשפט המחוזי בחיפה, כי שימוש מפר ב- 18 תמונות של ארבעה דוגמני דוגמנים, אשר צולמו בנסיבות דומות ובאתו הקשר, בסטודיו אחד ובפרק זמן נתון, איננו בגדר ביצוע של 18 הפרות של זכויות היוצרים בתמונות אלא של ארבע הפרות בלבד, לפי זהות האובייקטים המצולמים בתמונות השונות (ת.א (מחוזי חיפה) 27730-07-16 אופק שחידם ואח' נ' נג'יב שחאדה ואח' (פורסם במאגרים) (2017))ׂ. באופן דומה נפסק, כי פירסום אחד הכולל מספר תמונות של אותה דמוית, יחשב כמסכת אחת והפרה אחת (ת.א (שלום ירושלים) 7036/09 שמואל רחמני נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (פורסם במאגרים) (2011)).

...

לצד זאת, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי יש ללמוד על היקף ההפרה, שהוא לטענתה עצום מימדים, מהיקף השימוש באתר, שעומד על מיליוני גולשים.

על רקע מכלול השיקולים שפורטו, ובפרט – היעדר נזק חומרי ממשי לתובעת או ריווח לנתבעים, מחד-גיסא, ומנגד הפסול בהתנהלות האתר בפרט על רקע מהותו ומעמדו כאתר תקשורתי, סבורני כי יש לפסוק במקרה זה פיצוי בסך 15,000 ₪ להיום בגין כל אחת מההפרות שהן הפרסום הראשון, השלישי, הרביעי והחמישי, כאשר פיצוי זה כולל בתוכו הן את הפגיעה בזכות הקניין והן את הפגיעה בזכות המוסרית.

דין התביעה בעניין זה להידחות.

לטענת התובעת, יש לה זכות יוצרים על אותה תמונה, כאשר לטענתה, התמונה צולמה בארוע פרטי שלה על ידי עובד העמותה, כשלטענתה הנה מפעילה את הפועל טירת כרמל, וממו היה מזוהה עם קבוצה זו, ופירסומה של התמונה בגדר הודעת האבל, היה בגדר הפרת זכויות יוצרים, ולשון הרע שכן נתן לאותה תמונה גוון פוליטי, זאת בעוד שלטענתה הנה גוף א- פוליטי, ואף פגיעה בפרטיות.

...

נוכח כל האמור, דין התביעה העיקרית, כאמור להידחות, וזאת בלא צורך בדיון בטענות נוספות שהעלו הצדדים.

אשר לתביעה שכנגד, גם דינה של זו להידחות כמפורט להלן.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.