זכויות יוצרים על תמונה שפורסמה באתר אינטרנט

עוד טוענת התובעת כי תמונת ארון הקודש פורסמה באתר האנטרנט והפייסבוק של הנתבע והחברה וכן בעלונים המיועדים לציבור הדתי, כגון עלון "דפי שופר" (להלן: "עלי שופר").

התובעת גורסת עוד כי מאחר והנתבע הנו נושא משרה בחברה, הוא חב בחבות אישית בגין הפרת זכויות היוצרים על ידי החברה, ומכאן שעל הנתבע לפצותה מכוח החוק.

בנוסף, נטען כי פירסומי הנתבע או החברה באנטרנט ובעלוני הפירסום - אינם נכונים, שכן ניתן להבין מהם שהנתבע או החברה יצרו את ארון הקודש על סמך עיצוב שלהם, ובכך מפרים הם את חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") – והתובעת זכאית לפצוי גם מכוח חוק זה. התובעת אף טוענת כי הפירסום כאמור הנו פירסום מטעה, הכרוך בהטעיית צרכנים, כמשמעותה בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") המהוה אף עילה נזיקית ועשיית עושר שלא במשפט.

האם לתובעת סעדים נוספים מכוח חיקוקים אחרים? התובעת, כמוזכר מעלה – תובעת (מעבר לפצוי מכוח חוק זכות יוצרים) גם פיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות, ומפנה לסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, הקובע כי - "2 (א) לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפירסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מיקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן - תאור כוזב)." טוענת התובעת כי הפירסום עולה כדי "תאור כוזב", שכן הנתבע ידע כי מהפרסום עולה שהחברה היא אשר עיצבה את ארון הקודש, אך זהו פרט כוזב ומטעה.

...

רק לשם שלמות התמונה אעיר עוד כי באשר למבחנים הנדרשים בהוכחה על מנת לקבל פיצוי מכוח חוק עשית עושר שלא במשפט - ראו את רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב (4)289 (1998), ולאחר מכן את האמור בע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ (25.6.2007), כאשר במקרה הנוכחי, נוכח ההלכות האמורות, מסקנתי היא כי לא הוכחו היסודות הנדרשים לקבלת פיצוי או סעד אחר מכוח דיני עשית עושר שלא במשפט והסעדים יישארו במסגרת "האכסניה הטבעית והמקובלת" של דיני הקניין הרוחני ודיני הנזיקין (ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' שמואל הרר, אלומל בע"מ, משה לוי (5.12.2005); רע"א BUFFALO BOOTS GMBH נ' גלי רשת חנויות נעלים, גלי השלום בע"מ, פ"ד נח(5) 487 (2004); ואת סיכום הדברים בע"א 3425/17 SOCIETE DES PRODUITS NESTLE נ' אספרסו קלאב בע"מ, פסקה 38 ואילך (07.08.2019)).

לכן, הדרישות לקבלת סעד כספי נוסף, מכוח חוק עוולות מסחריות, או דיני עשית עושר שלא במשפט או פקודת הנזיקין – נדחות.

סיכום – אשר על כן, נוכח כל האמור מעלה, התביעה מתקבלת.

אין חולק כי הקשר הראשוני עם התובע נוצר על ידי המזמין אשר פנה אל התובע באמצעות הודעת וואטס-אפ בה העביר תמונת בית עץ שפורסמה באתר האנטרנט של התובע ושאל אותו האם הוא יכול לבנות בית עץ "כזה". התובע השיב בחיוב.

עוד טוען הנתבע כי גם אם יש לתובע זכויות יוצרים בבית העץ, השמוש שנעשה בתמונות בית העץ הוא שימוש הוגן שכן כלל התמונות שהוצגו בספר היו תמונות של הגינה ונראו בהן פרטים שונים של הגינה כאשר ההתייחסות לבית העץ היא היתייחסות אגבית, והנתבע מעולם לא התיימר ולא הציג עצמו כמי שבנה את בית העץ.

...

אציין מעבר לדרוש כי לאחר שנתגלעה מחלוקת בין התובע לבין המזמין, התובע ויתר כלפי המזמין על הקרדיט ואין בידי לקבל את הסברו בעדותו כי דובר באמירה צינית.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

תמונת מירון פורסמה באתר האנטרנט של התחנה ביום 12/11/20, אגב כתבה שעניינה קו רכבת המתוכנן להגיע לגליל העליון.

במהלך השנים ניתנו פסקי דין רבים העוסקים בפירסום תמונות תוך הפרת זכות יוצרים.

...

סבורני כי יש לעיין בפסיקות קודמות הנוגעות לתובע ולגזור מהן את גובה הפיצוי, תוך השוואה בין הנסיבות שם לנסיבות כאן.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 18,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית.

על פי הנטען, התובע צילם את כל התמונות מושא התביעה במסגרת עסוקו הפרטי ולכן זכויות היוצרים בתמונות שייכות לו. נטען כי המועצה פירסמה חלק מהתמונות באתר האנטרנט שלה וחלק בעמוד הפייסבוק שלה, ללא רשות וללא מתן קרדיט צלום לתובע, ובכך הפרה גם את זכות הבעלות וגם את הזכות המוסרית שלו.

על כן, גם אם יקבע כי זכות היוצרים אכן הועברה למועצה (ואינני קובעת כך) , שתיקה זו של המועצה במשך שנים ביחס לפרסומים של התובע, עולה כדי הסכמה משתמעת לפירסום התמונות על ידו.

...

על הנסיבות מהן ניתן ללמוד על הכוונה המשתמעת של הצדדים עמד המלומד גרינמן באורמו: "נסיבות המשא-ומתן שנוהל עובר להזמנה, פרטיו והתנהגות הצדדים יהיו לבטח רלוונטיים לשאלה אם קיימת הסכמה משתמעת בעניין זכויות היוצרים, כמו גם שאלת הנוהג בענף מסוים. נוסף לכך, יש לשקול את נושא התמורה, אשר לא נכלל, משום-מה, כתנאי לעצם תחולת הסעיף על יצירה, אף שהוא ללא ספק גורם חשוב ביותר בניסיון לרדת לכוונתם המשתמעת של הצדדים. אם שולם תמורת היצירה סכום המגלם ערך בעבור שימוש עתידי, יהיה בכך כדי לתמוך במסקנה בדבר קיומה של כוונה משתמעת , שלפיה יהא המזמין בעל זכות היוצרים ביצירה, יותר מאשר במקרה שבו שולמה תמורה צנועה או כזו היאה לשימוש חד פעמי בלבד ביצירה " (גרינמן, עמ' 497-8).

מכל מקום, איני מקבלת את הטענה.

סיכום: אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וכן התביעה שכנגד.

ערעור על פסק דין מיום 7.7.2022 בת.א. (שלום רחובות) 3421-12-19 (כב' השופטת אושרית הובר היימן), במסגרתו חויבו המערערים לשלם למשיב פיצוי ללא הוכחת נזק, בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונה שפורסמה באתר המרשתת של המערערים (להלן: "פסק הדין").

הגם שבתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים על התובע מוטל הנטל להוכיח שהוא בעל זכות היוצרים ביצירה וכי הנתבע הפר את זכותו, הנטל להוכחת קיום הרשאה או היתר – המכשיר מעשה שהנו, לכאורה, מפר – מוטל על הנתבע (גרינמן, עמ' 634).

...

אני סבור, כי קביעות אלו מאוזנות, סבירות והגיוניות בנסיבות העניין ואין להתערב בהן.

ללמדך, כי השיקול של התנהלות המערערים במסגרת ההליך המשפטי הינו רק שיקול אחד מיני רבים אחרים ששקל בית משפט קמא בעת קביעת שיעור הפיצוי ואני סבור, כי הפיצוי אותו קבע בית משפט קמא, הינו סביר ומאוזן בנסיבות העניין אף בהתעלם מאותו שיקול של התנהלות המערערים במסגרת ההליך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.