זכויות יוצרים על מודעות פרסום יצירתיות

‎ נ‎' בז'ה פלור בע"מ (8.6.09), נדחתה טענה דומה תוך שבית המשפט ציין ( פסקה 14 ) כי "עצם עסוקן של החברות במכירת משחקי וידאו מכפיף את הנתבעים לסטאנדארט מחמיר יותר של זהירות בכל הנוגע לאבחנה בין משחקים מקוריים לבין כאלה שמפרים זכויות יוצרים, וזאת להבדיל מן הצרכן הסביר שאין לצפות ממנו כי ייתן דעתו להבחנה כאמור". ראינו שהוראת סעיף 3 לחוק לא שוללת את האפשרות ליצור זכויות או חובות ביחס למודעות פירסום מכוח הסכם או חוזה.

המישור העובדתי התביעה בכתב התביעה העיקרית (של שבשבת) צוינו 3 עובדות ביסוד קיומה של זכות יוצרים נטענת והן: שמודעת גלי היא מודעת פירסום שהוכנה, עוצבה ויוצרה בסטודיו לעיצוב גרפי של שבשבת, כי מדובר ב"יצירה אמנותית" של שבשבת אשר שמה "סטודיו שבשבת" אף מופיע על המודעה האמורה וכי שבשבת היא הבעלים הראשון של המודעה המוזמנת בהתאם להוראת סעיף 35 בחוק.

שבשבת לא העידה את הלקוח והסתפקה בהגשת מכתבו ,ועל כן ספק אם ניתן ללמוד דבר רק מהתנהגותה לאחר שהמודעה נערכה ופורסמה כאשר נהגה לכאורה במודעה "מנהג בעלים" (על ידי הוספת הכיתוב "סטודיו שבשבת").ואולם, גם אם התשובה לכך חיובית, ואינני קובעת כך, הרי אין בכך, או בחזקה הקבועה בסעיף 64 בחוק כדי ליצור - יש מאין -ובהיעדר סממן הכרחי של יצירתיות, זכות יוצרים של שבשבת במודעה, במובן חוק זכות יוצרים.

...

בנוסף, כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת שבשבת כי עקב העדר הסימול על מודעת צעצועון, לא היה עליה לדעת כי מדובר במודעה שמעורב בה יוצר אחר מהלקוח עצמו.

ואולם, הגם ששבשבת לא "מפר תמים" במובן חוק זכות יוצרים, סבורני שבנסיבות העניין, יש לקבל את טענתה בדבר אשם תורם של ריעני ביחס להפרת הזכות המוסרית במודעת צעצועון הספציפית, בשיעור מלא .כמצוין לעיל ,יש מקום לבחון בהקשרה של הפרת הזכות המוסרית גם את מידת ה"אשם" של המפר, שעשויה להיות גם התרשלות .כלומר, הגם שמבחינת שבשבת, הייתה התרשלות מסוימת, בכך שלא פעלה לברר במידה הנדרשת את זהות היוצר, הרי שמנגד, לריעני אחריות תורמת, והן למעשה "המונע הזול" של התרחשות הנזק, עת שלא טרחו להוסיף למודעות שעוצבו בסטודיו שלהן כיתוב או סימול המעידים על זכות מוסרית לכאורה במודעה, (כפי שהשכילה לעשות שבשבת במודעת גלי, וכפי שהשכילו ריעני להקפיד לעשות לאחר הגשת התביעות שבפניי).

משום כך ,בשוק כנ"ל אין מקום לפגע בחופש התחרות העסקית בדרך של הכרה בעילה כנ"ל. [ראה פסק דינה המפורט מאד של כב' הש' מיכל אגמון גונן בת.א (ת"א ) 1074/05 מעריב נ' חב' אול יו ניד בע"מ וכן ניתוח עובדות פסה"ד הנ"ל בטרם הינתנו ,במאמרו של גרוסקופף הנשר והנסיכות שם בעמ' 232 ] לסיכום לאור האמור אני מורה על דחיית שתי התביעות .

התובע איתר עשר מודעות שפורסמו על ידי כהנא באמצעי תיקשורת שונים, לרבות באתר "יוטיוב". לטענת התובע, בעקבות הפרסומים פנה במכתב (נושא תאריך 10.3.17) לכהנא אך לא נענה (לא הוכח כי המכתב נשלח בדואר רשום או כי היתקבל אצל הנתבעים).

עוד טוענים הנתבעים כי התובע פירסם את הצלום ללא סימן המייחס לו את זכויותיו, ויש לראות בכך משום ויתור על הזכות המוסרית בצלום; מעבר לכך נטען כי גם אם יימצא שהם הפרו את זכויות היוצרים של התובע הרי שקמה להם הגנה של "מפר תמים", שכן הם לא ידעו ולא היה עליהם לדעת בנסיבות העניין, על קיומה של זכות יוצרים בצלום; לבסוף נטען כי ככל שיש הפרה הרי היא בגדר זוטי דברים - שכן מדובר בתמונה אחת ובסוג פירסום אחד שנעשה למשך זמן קצר, השמוש בתמונה נעשה בתום לב וכבדרך אגב ולא גרם לנזק.

בעניינינו, נטען ע"י כהנא כי הצלום אינו ראוי ליהנות מהגנת זכות היוצרים מאחר שהוא אינו עומד בתנאי המקוריות, ההשקעה והיצירתיות.

...

בפיסקה 9), וכדלקמן: "בדברי ההסבר לחוק זכות יוצרים נאמר ביחס להוראה שכיום כלולה בסעיף 56(ג) לחוק, כי: "בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע, בדומה לסעיף 13(ב) לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט-1999, כי מסכת אחת של מעשי הפרה מהווה הפרה אחת לעניין הפיצויים בלא הוכחת נזק". להשלמת התמונה יש לציין, כי בהצעת חוק עוולות מסחריות, אליו מפנה הסעיף, נקבע כי הוראת הסעיף מאמצת את המבחן שנקבע בפרשת שגיא: "הוראה בדבר פיצויים ללא הוכחת נזק מעוררת את השאלה כיצד להגדיר הפרה לצורך הפיצוי הקבוע מראש. הוראה זו מאמצת את ההלכה שנקבעה לענין הפרת זכות יוצרים בפסק דין בע"א 592/88 שגיא נ' ניניו, פ"ד מו(2) 254. מוצע שמסכת אחת של פעולות (הפקת 100 עותקים, למשל), תיחשב כהפרה אחת בלבד. תקרת הפיצויים הגבוהה יחסית מאפשרת לבית המשפט להתחשב בהיקף ההפרה. הגדרת ה'מסכת' תהיה תלויה בנסיבות ההפרה ולכן יש מקום להקנות שיקול דעת רחב לבית המשפט". המסקנה כי סעיף 13(ב) לחוק העוולות המסחריות מאמץ את המבחן שנקבע בפסק הדין שניתן בפרשת שגיא התקבלה גם על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, בעמ' 904 (2004).

המסקנה היא כי באספקלריה של חוק זכות יוצרים מעשי הנתבעים עולים כדי הפרה אחת.

אני סבור כי יש בפסקי הדין שאסקור להלן בכדי להמחיש את משרעת סכומי הפיצוי המקובלת בפסיקת בתי המשפט.

לגבי העילה הנשענת על זכות היוצרים, קבע בית המשפט קמא כי אפילו נצא מתוך הנחה שהמערערת השקיעה מאמץ ויצירתיות ההופכים את הפירסום ליצירה מוגנת, הרי שלכאורה אין המשיבה עושה שימוש ביצירה זו, זאת לנוכח העידר הדמיון בין העתון ואתר NRG לבין אתר Alljobs.

לכאורה, ניתן לסבור כי מבחינת אלה האחרונים, הפירסום הנוסף אצל המשיבים אך משרת את האנטרס שלהם, אולם אין מקום, ואין צורך, לקבוע מסמרות בעיניין זה. הנקודה החשובה לענייננו היא, שהמערערת אינה מדברת בשמם של מפרסמי המודעות אלא בשמה-שלה, והספק הוא, האם למערערת-עצמה זכויות במידע, ככל שישנן זכויות כאלה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפני, לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק את התערבותנו בהחלטה שעניינה צו מניעה זמני.

עם זאת, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא, לפיה אם תזכה המערערת בתביעתה, ניתן יהיה לפצות על הפסדיה בכסף.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה כי חוק זכויות יוצרים חל על פוסט בפייסבוק , אין המדובר ב"יצירה" ואין בפוסטים שהתובעת פירסמה את מידת היצירתיות הבסיסית הנדרשת בתביעת זכויות יוצרים.

המודעות בעלות מבנה זהה, המשפטים המופיעים במודעות זהים (למעט שינויים מינוריים בהטיית זכר ונקבה וברווחים בין המשפטים) .

...

התובעת לא הוכיחה כדבעי את הרווח הממשי שהפיק לכאורה הנתבע מהפרסומים המפרים, עלך חשבון התובעת ועל כן דין עילת תביעה זו, המהווה אף הרחבת חזית, שכן לא הועלתה במסגרת כתב התביעה - להידחות.

אשר על כן, ומאחר ועל התובע מוטל הנטל להוכיח כי הפרסום לו הוא טוען , אכן התרחש והתובע לא עשה כן, הרי שדין התביעה שכנגד להידחות.ו סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, סך של 8,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ואגרה בסך של 500 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

יוער, כי לא רק בחינת חומר הגלם העומד בבסיס מדריך ה"פרנקופון" מובילה למסקנה, כי אין המדובר ביצירה ספרותית, הראויה להגנת חוק זכויות יוצרים, אלא גם העיון במדריכים אחרים, אשר הופצו בעיר אילת קודם להפצתו של ה"פרנקופון" (נ/2, נ/3), מלמד על דפוס עריכה דומה, על העמדת נתוני מידע כאלה ואחרים לרשות הציבור, כמו גם, דברי ראש העיר ותמונתו, פירסום מספרי טלפון כאלה ואחרים, בדרך דומה לזו המופיעה במדריך ה"פרנקופון", ללמדך, כי אין ייחוד ויצירתיות ראויים לשמם, בעריכת ה"פרנקופון", רעיון או דרך ביצוע הראויים להגנת החוק.

חרף האמור לעיל, ראוי לבחון את זכויותיה של התובעת בשתי מודעות פירסום, אשר לגביהן טענה, כי רכשה זכויות היוצרים בהן, ביחד עם מר חזן – במודעת "אזימוט" ובמודעת "ישרכרט אילתי". · באשר למודעת "אזימוט" – אין חולק, כי שם התובעת מופיע על גבי המודעה, כבעלת הזכויות בה, ביחד עם מר חזן.

...

העולה מכל האמור לעיל הוא, כי העוולות הנטענות, שעניינן תקיפה, הטרדה ולשון הרע לא הוכחו ועל כן, דין התביעה בגינן להידחות.

לנוכח מסקנותיי דלעיל, אין מקום להעתר לצוי המניעה הקבועים שהתבקשו בכתב התביעה.

ה.סיכום סופו של יום, מרבית העילות העומדות ביסוד התביעה נדחות.