מדובר לטענתה במטרה שעניינה קידום האמנות, שכן "ללא תמיכה כספית זו הייתה נגרמת פגיעה קשה ביותר לפרנסתם של האמנים המבצעים, שהייתה מביאה באופן מידי להפחתה ניכרת של הקף היצירה ושל איכותה (בפרט בכל הנוגע לאמנים שאינם מבוססים), וכתוצאה ישירה מכך גם להדרדרות בכלל האמנות והתרבות הישראלית. פעילות מאורגנת של חלוקת תמלוגים היא הכרחית לקיום עולם התרבות והאמנות ומשרתת מטרה זו".
המשיבה טוענת עוד כי 100 מחזיקי מניות ההצבעה בעותרת, חסרי אינטרס כלכלי בה מעבר לגביית תגמולים המגיעים להם באופן אישי.
יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"א 6141/02 אקו"ם בע"מ נ' תחנת השידור גלי צה"ל (3.1.2003):
"ליוצר זכות קניין ביצירתו, וזכות זו המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הנה כידוע זכות יסוד במשפטנו... לזכות היוצרים משמעות לא רק במובן הגנתו של הקניין הקיים, והיא נועדה גם להבטיח את היצירה העתידית. ההנחה היא כי מלאכת היצירה דורשת השקעת משאבים, וכי לולא הגן הדין על היוצר במובן זה שניתן לו להנות מפירות היצירה במידה שתהפוך את ההשקעה לכדאית עבורו, הייתה היצירה מתמעטת והולכת ... ההגנה על זכות היוצר ביצירתו נועדה איפוא להגשמת אינטרס רחב יותר, הוא עניינו של הציבור בקיומה של יצירה אשר תעשיר – כמו במקרה של יצירה מוסיקלית – את תרבותו".
כדי לקדם מטרה זו אף נקבע בחוק כאמור לעיל, כי גביית תמלוגים והעברתם למבצעים תבוצע על ידי האירגון המייצג אף ללא המחאת זכות מטעם המבצעים לאירגון.
...
במהלך ניהול ההליך האמור, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו בשאלת רישומה של העותרת כחברה לתועלת הציבור, ובגדרה הביע עמדתו כלהלן:
"לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, חברת אשכולות היא חברה לתועלת הציבור ויש לרשום אותה בהתאם לכך בפנקס החברות לתועלת הציבור. זאת, הן בהתאם להגדרה הקבועה בסעיף 345א לחוק החברות, ולא כל שכן לפי התנאים הקבועים בסעיף 345ג(ד) לחוק העוסק ברישום מנהלי בידי הרשם. יודגש, כי מסקנה זו מבוססת על המידע והמסמכים הקיימים שהוצגו בהליך זה, ובכלל זאת טענותיה של החברה בעניין זה, אך מבלי שניתנה לה עדיין הזדמנות להעלות את טענותיה בנושא בצורה ישירה לפני רשם ההקדשות, במסגרת שימוע, בהתאם להוראות הדין".
בעקבות זאת ומשהמשיבה מצאה כי על פי תזכיר העותרת ותקנונה היא "עונה על התנאים המפורטים בסעיף 345א(א) לחוק החברות", פנתה המשיבה אל העותרת ב"דרישה להירשם כחברה לתועלת הציבור".
זאת ועוד, לטענת המשיבה לא הוכח כי עניינה של העותרת "זהה לאלה של חברות אחרות" כנטען על ידה, ובנוסף לכך בחינה ראשונית שערכה המשיבה העלתה לטענתה כי תקנון החברות הדומות לעותרת "אינו כולל איסור על חלוקת רווחים כפי שקיים בתקנון העותרת ובנסיבות אלה, לאור שוני זה, עניינן אינו מובהק כזה של העותרת. על אף האמור, העותרת נמנעה מלצרף תקנון של איזו מהחברות שהיא טוענת שעניינן זהה, ודי בכך כדי להוביל למסקנה שהעותרת לא עמדה ולו באופן ראשוני בנטל להראות שעניינה זהה לאותן החברות או כי התקיימה אכיפה בררנית". משלא הופרכה טענה זו דין הטענה להידחות.
מהמקובץ עולה כי אין יסוד לטענת חוסר הסמכות שמעלה העותרת כנגד ההחלטה מושא העתירה, וכמו כן כי אין עילה להתערבות בשיקול הדעת של המשיבה בהחלטתה.
התוצאה
העתירה נדחית, כפוף לכך שההחלטה מושא העתירה תכנס לתוקף ביום 6.3.2024.
