זכויות ידועה בציבור - פנסיה בתור אלמנה

תמצית העובדות הצריכות לעניין בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתה של המשיבה 1 (להלן גם: הגב' סרנצב) להכרה בה כידועה בציבור של המנוח רפאל מאירי ז"ל לצורך תשלום פנסיית שאירים מהמשיבה 2.

בפסק דינו מיום 30.8.2017, קיבל בית הדין האיזורי את תביעתה של הגב' סרנצב וקבע, כי היא היתה ידועתו בציבור של המנוח עד פטירתו ולפיכך "זכאית לקבל את קצבת הפנסיה שלו, בהתאם לתקנות הנתבעת 1, עד לאחרית ימיה". טענותיה של הגב' מאירי בדבר זכאותה לקבלת מחצית מקצבתו של המנוח לאחר פטירתו נדחו (כבוד השופט אורן שגב; ק"ג 40366-04-15; להלן: פסק הדין).

] ב"כ המערערת צרפה לתצהירה סיכום ביקור רפואי מיום 24.9.2017, ממנו עולה, כי אביה אושפז בין התאריכים 11.9.2017 ל – 19.9.2017 ונקבע לו תור לצנתור ביום 25.9.2017.

זאת ועוד, יש מקום שערכאת העירעור תיבחן אף את המשמעות שיש לייחס לכספי הפנסיה שקבלה המערערת מהמנוח על פי הסכם הגירושין ביניהם לעניין הגדרת "אלמנת פנסיונר" לפי תקנון קרן הפנסיה.

...

עוד טענה ב"כ המערערת, כי עניינו של הערעור בעתירתה של הגב' מאירי לקבלת "המגיע לה כבת זוג לאחר כ – 50 שנות נישואין עם בעלה המנוח" וכי גם מטעם זה יש להיעתר לבקשה להארכת המועד.

הכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בכלל החומר המצוי בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי הערעור הוגש באיחור כטענת המשיבה 1, אולם יש להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשתו.

במקרה שלפני שוכנעתי, כי מכלול נסיבותיה של הבקשה להארכת מועד מתגבשות לכדי טעם מיוחד להארכת המועד.

אשר לסיכויי הערעור - פסק דינו של בית הדין האזורי דן בקיומם של התנאים להכרה במערערת ו/או במשיבה 1 כ"אלמנת פנסיונר" לפי תקנון קרן הפנסיה, וזאת על יסוד טענותיהן המשפטיות של השתיים, ומבלי שנשמעו ראיות הצדדים.

כללם של דברים: נוכח מידת האיחור בהגשת הערעור, בהתחשב בטענותיה של ב"כ המערערת בעניין מצב בריאותו של אביה ומשעל פני הדברים נראה כי הערעור אינו משולל יסוד, מתקבלת בקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת הערעור.

בית הדין (כב' השופטת קרן כהן; 27125-05-17; פסק דין מיום 1.11.2017) הכיר בתובעת כידועה בציבור לעניין קרן הפנסיה של עובדי הבנק; זאת נוכח העידר היתנגדותו של הבנק להכרה ועל בסיס התצהירים שהוגשו לתיק.

דיון והכרעה בהתאם לסעיפים 1 ו-238 לחוק הביטוח הלאומי, על מנת לעמוד בתנאי זכאות לגימלת שארים עקב פטירתו של בן הזוג, צריך שיתקיימו באשה שני תנאים מצטברים השלובים זה בזה.

ראשית, הן התובעת והן המנוח, כל אחד בתורו, הצהירו במהלך השנים, כחוט השני, כי הם חיים בגפם.

המנוח, כאלמן, המתגורר בגפו; התובעת, כגרושה, חיה בגפה ובערבים ובלילות לבד.

...

משכך, לא מצאנו להוציא מתיק בית הדין את המוצגים, והבקשה נדחית.

נוכח מכלול הראיות , לאחר ששמענו את העדויות, ועל רקע ההלכה הפסוקה, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היתה ידועה בציבור של המנוח.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת, גב' אורה מטמור (להלן: "התובעת"), הגישה תביעה זו למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתו היא מבקשת לקבוע כי היא היתה ידועה בציבור של המנוח זאב פאר ז"ל (להלן: "המנוח") ועל כן הנה זכאית לקיצבת שאירים וזכויות אחרות מהנתבעת, "מבטחים מוסד לבטחון סוצאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)", היא קרן הפנסיה בה בוטח המנוח במסגרת עבודתו בחברת "תנובה" (להלן: "הקרן" או "הנתבעת").

] במצב דברים בו המנוח התגורר בשנתיים האחרונות לחייו בדירתו בקרית מוצקין ולתובעת לא היו שם כל מטלטלין לרבות בגדים והיא עצמה מעידה שהיא כימעט ולא היתה בדירתו בקרית מוצקין אלא רוב הזמן התגוררה בזיכרון יעקב, מכאן יוצא איפה שגם אם התובעת היתה מוכיחה שהיא היתה בת זוגו של המנוח ביום פטירתו – דבר שלא הוכח, הרי ששוכנענו מכל אלה כי היא לא גרה עם המנוח למשך לפחות שנה אחת רצופה עד למועד הפטירה ולא גרה עימו במועד הפטירה ומכאן שהיא אינה עונה על הגדרת "אלמנת מבוטח" כנדרש בתקנון הקרן.

בנסיבות אלה, כדרישת הפסיקה, יש לתור אחר תוספת ראייתית רבה לשם ביסוס המסקנה בדבר קיום חיי מישפחה ומשק בית משותף.

...

גם אם התקיימה מערכת יחסים בין התובעת לבין המנוח שהגיעה לידי קשר זוגי / חברי שהשתרעה על פני 16 שנים במסגרתה הם בילו יחדיו והיתה ביניהם קרבה, שוכנענו כי למרות כל השנים הללו, לא היו כאן מגורים משותפים ודאי לא בתקופה של השנתיים האחרונות עובר לפטירתו של המנוח ולא הוכח כאן קיומו של משק בית משותף.

לסיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

האם התובעת עונה על הגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" הקבוע בתקנון קרן מקפת וכפועל יוצא מכך זכאית לקיצבת שאירים מקרן הפנסיה – זו השאלה העומדת להכרעה בתביעה זו. רקע עובדתי הנתבעת – קרן מקפת (להלן: "הקרן"), נמנית על קרנות הפנסיה הותיקות, עליהן חל ההסדר התחיקתי הקבוע בפרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) התשמ"א – 1981 ומכוחו התקין המפקח על הביטוח במשרד האוצר תקנון אחיד לכלל קרנות הפנסיה הותיקות, לרבות לקרן מקפת, אשר ניכנס לתוקף ביום 1/10/2003 (להלן: "התקנון").

ביום 19/5/2014 פנתה התובעת אל הנתבעת באמצעות בא כוחה, בבקשה לתשלום קצבת שאירים בתור ידועה בציבור של המנוח.

במכתב נציג הקרן מיום 23/10/14 פורטו תנאי התקנון והובהר לתובעת כי על מנת לבחון את זכאותה לתשלום קצבת שאירים ולהכיר בה כאלמנתו של המנוח, יש להגיש תביעה כנגד הקרן בבית הדין לעבודה להכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח.

...

כפועל יוצא מכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים מהקרן.

כללו של דבר - התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה, ובשים לב להחלטותינו לאורך כל ההליך בדבר אופן ניהול התביעה, מצאנו לחייב התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לכן, אין להתיר לחבר בקרן פנסיה לקבוע בתור מוטב, הזכאי לפנסיה לכל ימי חייו, אדם שאינו נימנה על השאירים כהגדרתם בתקנות" (פרשת כץ, פסקות 7-8 ו-15) (ההדגשה הוספה – מ"נ).

נוכח הילכות אלה נשלל אינטרס ההסתמכות של הגרושה על פנסיית השאירים, אך לא נשלל אינטרס ההסתמכות של האשה האלמנה או הידועה בציבור הזכאיות על-פי רשימת המוטבים בקרן הפנסיה (ראו והשוו: ע"א 7654/06 רוזנשטראוך נ' קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ, פסקה י"א(12) לפסק דינו של השופט רובינשטיין (לא פורסם, 30.12.2007) (להלן: פרשת רוזנשטראוך).

הזכאות לפנסיית השאירים צמחה אף היא במהלך השנים בהן בני הזוג היו נשואים: "כאשר בני הזוג חיו יחדיו במשך עשרות שנים קודם גירושיהם, ומרבית הזכויות שנצברו בקרנות הפנסיה או בנכסי הפרישה נובעות ממאמץ משותף בתקופה זו, ורק אחר כך נישא בן הזוג הנתבע מחדש והזכויות הבשילו – מדוע יקופח בן הזוג הגרוש, כאשר הזכויות הבשילו עקב פטירה?" (ראו יהושע גייפמן "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים – כנכסים בני-חלוקה או בני-איזון בין בני-זוג" הפרקליט מא 105, בעמ' 117, בהערת שוליים 58 (1993) (להלן: גייפמן); ראו והשוו גם: מנשה שאוה "'הידועה בציבור כאישתו' – הגדרתה, מעמדה וזכויותיה" עיוני משפט ג 484, 513 (1973)).

...

בית הדין האזורי היה ער להלכה וקבע כי "ערים אנו לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה הקובע כי אין להיעתר לבקשות לדחייתה של תובענה על הסף, אלא במשורה ובמקרים חריגים, אלא שסבורים אנו כי כזה הוא המקרה שבפנינו, מאחר וטענותיה של התובעת אינן עולות עם הדין וההלכה הפסוקה ואין צורך בשמיעת ראיות כדי לדחות טענות אלה" (פסקה 24 לפסק הדין האזורי).

סוף דבר אשר על כן, דעתי היא כי אין מקום להתערבות בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שאישר את דחיית התביעה על הסף.

העתירה נדחית.