זכויות חופשה ללא תשלום לעובדי הוראה מוסלמים

הן מכוח הוראות הדין הכלליות והן מכוח ההיתר שניתן להעסקתו של התובע, שכאמור הנו תושב הרשות הפלסטינית בישראל, הפרשות המעסיק למדור התשלומים באות על חשבון הזכויות הסוציאליות אותן הן נועדו להבטיח והן אינן משחררות את האחרון מתשלום הזכויות הסוציאליות של העובד הקבועות בדין ומתשלום ישירות לעובד ביחס לאותן זכויות אשר בגינן אין המעסיק חייב בהפרשה למדור התשלומים.

אכן עיון בנ/1 מעלה כי הנתבעת לא שילמה לתובע הפרשות לקרן הישתלמות.

הנתבעת טענה מנגד שהיא שילמה לתובע במזומן סך של 800 ₪ עבור כל אחד משני הימים המוסלמים.

בהתאם לצוו ההרחבה משנת 2010 עובד זכאי לחופשה בתשלום ביום החג, לאחר 3 חודשי עבודה, בהקף של עד תשעה ימי חג בשנה ויום בחירה.

...

לאור דיוננו לעיל אנו קובעים שהנתבעת אכן זכאית לקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך של 3500 ₪ כנטען על ידה.

הנתבעת לא עשתה כן. מטעמים אלו איננו מקבלים את טענת הנתבעת שיש לקזז סך של 30,000 ₪ בגין הלוואה שנתנה לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת הפחיתה לתובע את שעות העבודה ולא שילמה לתובע את הזכויות הקוגנטיות.

התובע זכאי לפדיון חופשה בעבור 3 השנים האחרונות לעבודתו בתוספת השנה השוטפת (18,300 ₪), דמי הבראה (5,292 ₪), דמי חגים על פי צו ההרחבה בענף העץ (15,434 ₪), ולחלופין על פי החגים המגיעים לעובדים מוסלמים, הפרשות לקרן פנסיה על פי צו ההרחבה בענף התעשייה (18,421 ₪) ולחלופין על פי צו הרחבה הכללי לפנסיה (14,673 ₪).

כאשר ביצע התובע שעות נוספות, קיבל בתלוש השכר גמול על כך. מחודש 4/2011 ועד לסיום עבודתו ב- 8/2016 קיבל התובע 25 ימי חג. לתובע שולמו 62 ימי חופשה בהעדרותו וזכאותו אינה עולה על 55 ימי חופשה.

לכן, עת היתקבל לעבודה לא חלו הוראות החוק בדבר פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

...

משכך דין רכיב פיצויי הפיטורים להידחות.

משכך דין טענות התובע בכל הנוגע לצו זה להידחות לרבות טענת ההתיישנות של דמי הבראה ל- 7 שנים.

סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובע את הרכיבים הבאים: דמי חגים בסך של 6,496 ₪.

עיון בדפי החתימות מעלה כי ישנם חודשים בהם בוצע תשלום שכר ללא תשלום זכויות סוציאליות (1/18); חודשים בהם שולם שכר ותשלום חלקי בעד זכויותיו הסוציאליות של התובע (2/18, 6/18, 7/18, 8/18); וחודשים שהתובע קיבל תשלום ביתר ביחס לתלושים ודו"ח התשלומים למת"ש (3/18, 5/18).

משכך, זכאות התובע תיבחן אל מול התעוד המצוי בתלושי שכרו והדיווח למת"ש. עוד יודגש, כי על אף שהתובע טען כי לא קיבל זכויות סוציאליות מעבר לשכרו הרגיל, במסגרת תביעתו הודה כי שולמו דמי חופשה, אם כי בחסר, כאשר התובע ציין כי: "הואיל והנתבעת כבר הפרישה למת"ש עבור התובע סך של 4,498 ₪ על חשבון חופשה שנתית.." (ר' סעיף 12 ד' לכתב התביעה המתוקן).

בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) וכן בהתאם להלכה הפסוקה זכאי התובע לפדיון דמי חופשה עבור שלוש השנים האחרונות לעבודתו, בתוספת השנה השוטפת האחרונה לעבודתו.

התובע צירף לכתב תביעתו טבלה ובה פירוט של ימי החג המוסלמיים וימי החג להם הוא זכאי, תוך ניכוי הימים אשר חלו ביום שבת (ר' סעיף 14 ד' לכתב התביעה).

...

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים האם תלושי השכר של התובע הינם פיקטיביים? האם יחסי העבודה הסתיימו בנסיבות המזכות את התובע בפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים? האם זכאי התובע להפרשי שכר, ומשכך להשלמת הפרשות פנסיוניות וחלף השתלמות? האם זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה? האם זכאי התובע להחזר דמי הבראה? האם זכאי התובע לדמי חופשה? האם זכאי התובע לדמי חגים? האם זכאי התובע לאש"ל? האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד? דיון והכרעה לאחר עיון במסמכים שצורפו, שמיעת העדויות ובחינת טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

משכך, דין תביעת התובע בגין רכיב זה- להידחות.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: הפרשי שכר בסך של 21,982.8 ₪.

נוסף על כך, התובע הודה כי שהה בחופשה שנתית של למעלה מ-14 יום, והצהיר כי לקח ימי חופשה הן בחגים היהודיים והן בחגים המוסלמיים על כן, התובע ניצל את כל ימי חופשתו ולא זכאי הוא לכל תשלום בגין סעד זה אשר יש לדחותו על הסף.

בסה"כ בהתאם להוראות הצוו ובהתייחס למתכונת עבודה בת 5 ימים זכאי התובע לפדיון 41 ימי חופשה בסך של, 12,792 ₪ בגין רכיב זה. לאור האמור לעיל, על הנתבעות לשלם לתובע סך כולל של 12,792 ₪ בגין רכיב זה, בהתאם לסכום הנזכר בכתב התביעה.

עם זאת, בא כוח התובע נסמך בחישוביו על כל תקופת העסקתו של התובע על אף שהוראות הצוו מורות כי העובד יהא זכאי לכך עם השלמת 3 שנות ותק בענף, ולא דובר על מתן הטבה זו באופן רטרואקטיבי.

...

בהתאם לכך, אני קובעת כי על הנתבעות לשלם לתובע את התשלומים בגין רכיבים אלו עבור תקופת העסקתו, בהתאם לרכיב הנתבע והנזכר בסיכום טענות התובע, אשר כלל לא הופרך על ידי הנתבעים.

משעה שחישובי התובע בסיכומיו נערכו על פי הדין ובהתייחס לתקופת ההתיישנות בעוד הנתבעת טענה לזכאות לשנתיים האחרונות בלבד, ללא עריכת תחשיב נגדי, מקובל עלי תחשיב התובע ביחס לרכיב זה. לאור האמור לעיל, על הנתבעות לשלם לתובע סך כולל של6,804 ₪ בגין רכיב זה. סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,500 ₪.

בתצהירו התובע מצהיר כי הרשום בתלושי השכר, לרבות תשלום זכויות סוציאליות כגון חופשה אינו נכון כלל ועיקר וכי תלושי השכר הנם פקטביים.

על פי הוראות הדין, התובע זכאי לתשלום בעד 46 ימי חופשה: 10 ימי חופשה בשנת 2015, 12 ימי חופשה בשנת 2016, 12 ימי חופשה בשנת 2017 ו-12 ימי חופשה נוספים בשנת 2018.

דמי חגים לטענת התובע, הוא נימנה על בני העדה המוסלמית וזכאי ל-10 ימי חג בשנה.

...

משכך, דין תביעתה לקיזוז דמי הודעה מוקדמת נדחית בזאת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: דמי חופשה בסך של 5,151 ₪.