זכויות חברי מושב לפיצויים בגין הפקעת קרקעות

לטענת המשיבים, לאורך השנים נימנעו מהם זכויות המוקנות לבעלי נחלות במושב, והן: השלמת קרקעות הנחלה ל-30 דונם; הקצאת מים מתוך מיכסת המים שמקבל המושב מנציבות המים (להלן: הקצאת מים); הקצאת מכסה לייצור ביצי מאכל (להלן: מיכסת ביצים); קבלת החלק היחסי של המשק בפצוי הכספי שקבל המושב מרמ"י בגין השבת קרקעות חקלאיות לשם העברתן לכרמיאל להקמת איזור תעשייה; והקצאת שטח לשם הקמת לול לייצור ביצי מאכל.

עוד נקבע כי: (א) המושב יקצה לפרג'י את החלק היחסי בהקצאת המים של האגודה, את החלק היחסי בפדיון זכויות האגודה בתנובה, ככל בעל נחלה אחר, את החלק היחסי המגיע לכל בעל נחלה במיכסת הביצים, ואת החלק היחסי בפצוי הכספי המגיע לכל בעל נחלה שהיתקבל באגודה עקב העברת שטחי קרקע חקלאית לטובת איזור התעשייה בכרמיאל; (ב) המושב יפעל להסרת צוי המניעה והעיקולים הרשומים על זכויותיו של פרג'י בספרי רמ"י; (ג) המושב יקצה לפרג'י זכויות מלאות בנחלה, כפי שהן קיימות אצל שאר חברי האגודה, ובכלל זה שטח בגודל של 1.7 דונם באיזור הלולים, עליו אמור להיות מוקם לול הטלה.

בית המשפט המחוזי שיער כי המשיבים "התעוררו" ועמדו על זכויותיהם בעקבות התפתחויות שונות שהניבו ערך כלכלי ניכר לבעלי הנחלות, כגון: קבלת פיצויים בעקבות הפקעת חלק מהקרקעות לטובת כרמיאל; תשלום פיצויים בגין מכירת מניות תנובה; מכסות הביצים הניבו כספים; עליית ערך הקרקע עקב התפתחות ענף התיירות בצפון ועוד.

...

האם מסקנה נדרשת מאליה היא, מסקנה מניה וביה, כי פלוני יאבד את ביתו, את חלקתו ואת חלקו ברכוש המשותף? שאלה זו שאלה קשה היא – שאלה קשה ביותר – ואפשר תימצא דרך לנתק בין שני הנושאים: בין נושא החברות לבין נושא הקניין, שהחברות אמנם תיפסק, אך הקניין לא יילקח מאותו פלוני החבר-לשעבר.

המושב הסוכנות לאחר ששקלתי בדבר, לטעמי הפתרון הראוי למצב שנוצר הוא המתווה השלישי – גריעת השטח העודף מעבר ל-55 נחלות ממשבצת המושב והקצאת השטח המוחזק על ידי המשיבים כמגרשי מגורים במסגרת חוזים פרטניים, בעוד שיתרת השטח העודף תושב לרמ"י. אלה השיקולים שהביאוני למסקנה זו: המשיבים אינם חקלאים ולא עסקו בחקלאות (למעט פרג'י שכפי הנראה עיבד את נחלתם של הוריו).

לסיכום: אם תישמע דעתי, ייגרע שטח השווה לעשרים נחלות משטחו של המושב (כך שיוותר שטח השווה ל-55 נחלות בלבד).

בכתב התביעה המתוקן הבהירו התובעים כי עניינה של התביעה אינו בזכויות ההיסטוריות אלא באופן חישוב הפצוי המגיע להם בגין השבת קרקעות המושב לרמ"י עם שינוי יעוד הקרקע, ומניעת הפליה בינם כחוכרים המחזיקים בחלקות מגורים לבין חוכרים של חלקות מגורים סמוכות למושב שהוקמו על קרקעות משבצת האגודה בעבר (סעיפים 11-8 בכתב התביעה).

הסעד ההצהרתי העקרי הנתבע עניינו פיצוי מוגדל בעת שינוי ייעוד ולא בכדי התובעים נימנעו מלכמת סעד זה. כך למשל עותרים התובעים בסעיף 4 בכתב התביעה המתוקן, לסעד הצהרתי שלפיו "לתובעים קיימת זכות לפיצויים בגין השבת הקרקע לנתבעים בעת שינוי יעודה, בהתאם לחלק היחסי שהושקע על ידם בקרקע לעומת הסכום שהושקע ברכישתה על ידי נתבע 1, והכל בהתאמה למחיר "שיווק" הקרקע על ידי הנתבעות לצדדים שלישיים".

בע"א 4076/00 ניצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נ"ו (3), 41, נקבע כך: "בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופראטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט, ייטה בדרך כלל שלא לתיתו". עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה כי התובעים יכולים להעריך ולכמת את סכום הפצוי שלטענתם הם זכאים לו. כך, בסעיף 106 מפנים התובעים להערכת השמאי ברנע בחוות דעתו מיום 17/4/18 שצרפו לתביעה לגבי שווי החכירה העירונית האלטרנטיבית לפי סעיף ל"א לחוזה בשטח המיועד להפקעה תוך היתייחסות לזכויות הבניה העכשוויות המוקנות לחברי המושב וכן לשווי חכירה עירונית.

...

נוכח טענות התובעים ביחס להוראות שונות בחוזה, לא שוכנעתי (בשלב זה של ההליך) כי הימנעות התובעים מהפניה לחוזה 1995, מלמדת על הסתרה מכוונת של עובדות מהותיות, בפרט בנסיבות שבהן אין מחלוקת כי מדובר בחוזה אשר לא יצא לפועל.

סוף דבר לאור האמור אני מורה כי תוך 30 ימים מהיום יגישו התובעים כתב תביעה מתוקן שבו יפרטו את סכום הפיצוי הנתבע על ידיהם נכון למועד הגשת התביעה וישלמו את הפרשי האגרה כמתחייב מהוספת הסעד הכספי.

בכפוף לכך, אני דוחה את הבקשה.

הנתבעת 2 מדגישה שהתובעת צימצמה את עילת התביעה למקרקעין שהופקעו משטחים משותפים שהוחזקו על ידי המושב להבדיל משטחים שהוחזקו על ידי חברי המושב, וכפי ששולמו פיצויים לחברי המושב בגין הפקעת קרקעות שהוחזקו על ידם, חזקה כי גם התובעת קיבלה את שהגיע לה. לשיטתה, התובעת לא הוכיחה שלא קיבלה פצויי הפקעה בכסף או בשווה כסף.

על כן ובהתאם להסכמת הצדדים יש למנות שמאי שיחווה דעתו בשאלת הפצוי המגיע לתובעת בגין הפקעת חלקה 60 במלואה ובגין ההפקעה החלקית בחלקה 61, החלק העולה על רבע החלקה, 2,949 מ"ר. האם מגיע לתובעת פיצוי על פי סעיף 13 בפקודת הקרקעות? אין מחלוקת כי ההפקעה בוצעה על פי פקודת הדרכים, ועל אף זאת סבורה התובעת כי היא זכאית לפצויי הפקעה לפי סעיף 13 בפקודת הקרקעות, בגין אובדן דמי חכירה ממועד ההפקעה.

...

סוף דבר התביעה לתשלום פיצויי סבל בקשר לחלקות 19, 20, 25, 27, 154 וכן בקשר להפקעת הרבע הראשון בחלקה 61 נדחית.

בהתאם להסכמת הצדדים אני ממנה את השמאי דן לאופר, מרחוב לכיש 12/136 חדרה, טל': 054-4956762, דוא"ל: laufer6@gmail.com, לקבוע את הפיצוי המגיע בגין הפקעת חלקה 60 בשלמותה ובגין הפקעת 2,949 מ"ר בחלקה 61 בגוש 3740.

טענת התובעת כי יש לפסוק לה פיצוי בהתאם להוראות סעיף 13 לפקודת הקרקעות נדחית ועל השמאי להתעלם מטענה זו. בשאלת ההוצאות אדון בתום ההליך.

עוד התבקש תיקון כתב הטענות בתביעת 2017, באופן שיכלול סעד הצהרתי לזכאות התובעים לפיצויים בגין הפקעה של חלק מאדמות המושב.

ת"א 10588-11-22 (להלן: "תביעת 22") – בתביעה זו ביקשו התובעים למנוע כריתת הסכם השבה בין המושב לבין רמ"י. נטען, כי חברי ועד האגודה במושב פועלים בנגוד עניינים חמור, בהיותם שותפים לקבלת התמורות מהפצוי המתגבש, שותפות שהוסתרה מרמ"י ומחברי האגודה.

...

בכוונתי אף לשקול את איחוד הדיון עם תביעת 22, כשמבוקשי זה הוא על דעתו של עמיתי כב' השופט גייפמן, וזאת בכפוף לשמיעת עמדתם של הנתבעים הנוספים שם. תקנה 40 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת, כך: "בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לדון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו". סבורני כי מקרה זה מתאים לאיחוד הדיון, בהינתן ששיקולים של יעילות דיונית וחסכון במשאבים - הן של הצדדים והן של בית המשפט – מתקיימים בענייננו ביתר שאת.

הסוגיה המשפטית שבה נפלגו הצדדים עוסקת בשאלה: האם הסכמת המושב להשכרת שטח חקלאי (בחלקה ב') המצוי באחזקת מי מחברי האגודה השיתופית לצד ג', לשימוש שאיננו חקלאי, ובמיוחד לצרכי הקמת אנטנות סלולאריות, היא הרשאה הדירה או בלתי הדירה, והאם ניתן לקבל את טענת הנתבעים שלפיה חלה בעיניינה של הרשאה זו טענת היתיישנות? רקע כללי בקליפת אגוז האגודה השיתופית בית גמליאל מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: האגודה או המושב), היא בעלת הזכויות במשבצת הקרקע במושב ובחלקות ב' בו, לרבות החלקה מושא התביעה, וזאת, כחלק מהסכם משבצת בין האגודה לבין רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י).

בהקשר זה נקבע בסע' 12 לפסק הדין כי – "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו על ידם הגעתי לכלל מסקנה כי על אף שלכאורה זכותו של מי שקבל הרשאה על פי חוזה משבצת נחותה מזכותו של חוכר לדורות הרי שבחינה עניינית של מהות הזכויות שניתנו למושב בפועל מעלה כי המושב זכאי לפצויי הפקעה בגין זכותו במקרקעין המופקעים בדומה לפצוי הניתן במקרה של הפקעת מקרקעין המוחזקים בחכירה לדורות,..." אולם הדברים מתייחסים לאמור בפיסקה הקודמת (סע' 11) כדלקמן: "הסוגיה הדורשת הכרעה בעניינינו הנה האם לעניין פצויי ההפקעה על פי סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 או, כבעניינינו, לפי סעיף 8 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, דינו של מי שקבל הרשאה לשימוש במקרקעין על פי חוזה משבצת הנו כמי שקבל הרשאה לעבד קרקע חקלאית למשך זמן קצר כטענת החברה לדרכים, או שמא דינו דומה לדין חוכר לדורות כטענת המושב." הדברים מדברים בעד עצמם: עניינה של התביעה באותו מקרה, בהפקעת מקרקעין מהאגודה השיתופית, ולא בשימוש חורג במקרקעין ובתמורה בגין שימוש כזה.

...

כאמור, משאין ענייני בתביעה של רמ"י הרי שלא אדרש להוראות בעניין זה. משכך, אני מורה על דחיית התביעה לסעד כספי ולמתן חשבונות.

משכך, ובשים לב לקבלת הסעד העיקרי לסילוק האנטנות של חברות הסלולר ומאידך גיסא נוכח דחיית רוב הסעדים שהתבקשו, לצד קבלת הסעד העיקרי, כמו גם בשים לב להתנהלות הנתבעים המפורטת לעיל, אני מורה על חיוב הנתבעים 1-4 באמצעות הנתבעים 2-4 (עם פטירתה של המנוחה ינטה) בשכר טרחת ב"כ האגודה בסך של 50,000 ₪ וכן באגרת משפט כפי ששולמה (על שתי מחציותיה).

כמו כן, אני מורה לחברות הסלולר, פלאפון וסלקום, לשאת בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 20,000 ₪ כל אחת, כאשר סכום זה ישולם ע"י חברות הסלולר לידי ב"כ התובעת בתוך 30 ימים מהיום.