זכויות חבר אגודה שיתופית לקבלת שטח חקלאי מוגדר

ובעניינינו, סעיף 6 להחלטת השיוך השנייה, קובע לאמור: "חבר שנפטר לאחר מועד קבלת ההחלטה בהיותו חבר ואשר לעת מותו חי בגפו וטרם נרשמו זכויות בבית מגורים על שמו, אזי על פי בחירת האגודה [הקבוץ] יהיו יורשיו זכאים לקבל מן האגודה את ערך זכאותו לבית מגורים או לבוא בנעליו של הנפטר, לצורך רישום הזכויות בבית כלשהוא או במיגרש בשטח הישוב, הכל על פי בחירתה הבלעדית של האגודה, אך זאת רק בתנאי שבוצע הרישום בפועל של הדירות על שם כלל החברים, ובכפוף לכך שתנתן הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לכך ושיורשיו יעמדו בכל התנאים והדרישות שהיה הנפטר נידרש לעמוד בהם כתנאי לרישום, לו היה חי ביום הרישום.

באשר לשומת ערך שווי המבנה בהתאם לסעיף 6 להחלטת השיוך, העירה כב' השופטת מוניץ (כתוארה דאז) בת"א (מחוזי נצרת) 104-10 זיוה נ' קבוץ נאות מרדכי – אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ 31/08/2010 (להלן: "עניין זיוה"): "אכן, למעלה מן הצריך לפסק הדין, אני מבקשת להעיר כי מקום בו יבחר הקבוץ ליתן ליורשים שאינם חברי הקבוץ, את ערך שווי המבנה, כפי שקובע הכלל 6, לכלל השיווך. הרי שלא ניתן להיתעלם, בעת קביעת שווי המבנה, מעצם הזכות לקבלת חוזה חכירה עם המינהל ובתנאי ההוון המיוחדים כפי שיקבעו על ידי המינהל בעת הקביעה השמאית של ערך המבנה, הזכות לקבל שיוך הדירה שגם היא זכות ברת שמאות. בפרט כאשר בנסיבות המקרה שבפנינו שווי ערך ההוון הנו אפס. מכאן אתה למד, כי אין מקום להיתעלם מן הזכויות הכרוכות סביב שווי המבנה עצמו, ברור כי ההנחיות שיינתנו לצורך ביצוע שמאות זו אינם יכולים שלא להביא במנין שיקוליהם את מכלול הזכויות הכרוכות במבנה, במובן הציפיות של מי אשר אמור להיות מופנה לקבלת זכות חכירה יחד עם קבלת שווי המבנה" (ההדגשות שלי – ס"י).

ועוד, יפים לענייננו הדברים שנאמרו בעיניין פלג לעיל, במסגרתו חזר על הדברים שנאמרו בפסק דין שניתן ע"י כב' השופט עאטף עילבוני בת"א (מחוזי נצרת) 105-10 עמוס נ' קבוץ נאות מרדכי – אגודה שיתופית חקלאית (20/10/2010) (להלן: "עניין עמוס"), אשר לפיו יהיה ראוי להוסיף לפדיון ערך הזכאות לבית המגורים סכום כסף נוסף, המגלם את קרבת מועד פטירתו של המוריש למועד סיום הליך השיוך, וחדד קביעותיו של בית המשפט בעיניין עמוס, בזו הלשון: "הזכות לשיוך דירה איננה זכות קניינית, אלא זכות אובליגאטורית, מעין קניינית, של הקבוץ כלפי החבר. בעיניין עמוס אמיר ציין כבוד השופט עאטף עיילבוני, כי "החלטת השיוך אמנם 'שידרגה' את זכויותיה של המנוחה בדירת המגורים באופן המקדם אותן שלב נוסף לכיוון הגדרתן כ'זכויות קנייניות', שהרי הזכויות של חברי הקבוץ בדירות המגורים לפני החלטת השיוך אינן זהות מבחינת 'משקלן' לזכויות לאחריה. עם זאת, בהיתחשב בעובדה שהליך השיוך טרם הושלם, וכן בהיתחשב בכך שאף אחת מדירות הקבוץ טרם נרשמה על שם מי מחברי הקבוץ וחברי הקבוץ טרם הופנו למנהל לשם רישום הזכויות ... לא ניתן לייחס למנוחה זכויות קנייניות בדירת המגורים, כי אם לכל היותר זכויות חוזיות לרישום הדירה על שמה, לכשיושלם הליך השיוך (ראה בהקשר זה גם פסק דינה של כב' השופטת מוניץ בתיק המקביל: ת.א. 104/10 (מחוזי נצרת) לוי נ' קבוץ נאות מרדכי (טרם פורסם, [פורסם בנבו] פסק דין מיום 31/8/10)); וכן ת.א. 819/06 (מחוזי חיפה) רתם נ' קבוץ שדות ים (לא פורסם, [פורסם בנבו] פסק דין מיום 1/5/08).

...

משכך, מתבקשת המסקנה, כי חוות דעת השמאי התבקשה בהמשך לעקרונות השמאות שנקבעו במכתבו של השמאי קרול.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל עמדת התובעים בהתאם להסדר הדיוני.

הנני קובע להמשך דיון בתאריך 13/11/2019 שעה 10:00.

בהסכם המשבצת מוגדרים השטח והגבולות של משבצת הקרקע שבה מוקנות הזכויות למושב, ומוסדרים בו הזכויות והחובות של חברי האגודה כלפי רמ"י וכלפי הסוכנות.

בהחלטה שניתנה בעקבות הדיון נקבע, בין היתר, כי "הסוגיה העומדת להכרעה בעירעור שלפנינו היא סוגיה בעלת השלכות רוחב נכבדות אשר לגביהן מן הראוי לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעיקר בשאלה האם מי שאינו חבר באגודה שיתופית יכול לקבל זכויות בנחלה בשטחים חקלאיים ובמכסות לחקלאות (במקרה זה – ביצים ומים)". עוד נקבע בהחלטה, כי ייתכן וניתן יהיה לייתר את ההכרעה בסוגיה העקרונית, ככל שרשם האגודות השיתופיות ידון ויחליט בסוגיית חברותם של המועמדים.

...

האם מסקנה נדרשת מאליה היא, מסקנה מניה וביה, כי פלוני יאבד את ביתו, את חלקתו ואת חלקו ברכוש המשותף? שאלה זו שאלה קשה היא – שאלה קשה ביותר – ואפשר תימצא דרך לנתק בין שני הנושאים: בין נושא החברות לבין נושא הקניין, שהחברות אמנם תיפסק, אך הקניין לא יילקח מאותו פלוני החבר-לשעבר.

המושב הסוכנות לאחר ששקלתי בדבר, לטעמי הפתרון הראוי למצב שנוצר הוא המתווה השלישי – גריעת השטח העודף מעבר ל-55 נחלות ממשבצת המושב והקצאת השטח המוחזק על ידי המשיבים כמגרשי מגורים במסגרת חוזים פרטניים, בעוד שיתרת השטח העודף תושב לרמ"י. אלה השיקולים שהביאוני למסקנה זו: המשיבים אינם חקלאים ולא עסקו בחקלאות (למעט פרג'י שכפי הנראה עיבד את נחלתם של הוריו).

לסיכום: אם תישמע דעתי, ייגרע שטח השווה לעשרים נחלות משטחו של המושב (כך שיוותר שטח השווה ל-55 נחלות בלבד).

בעוד שבמושב שיתופי אמצעי הייצור כולם (לרבות השטחים החקלאיים) הנם בבעלות האגודה [סעיף 2(6) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי האגודות), תשנ"ז-1995; להלן: "תקנות הסווג"] כאשר חבריה פועלים בתחום הייצור להבדיל מתחום הצריכה - הרי ש"מושב עובדים" מוגדר כמסגרת שיתופית להתיישבות, שחבריה מתנהלים במסגרתה כיחידה כלכלית עצמאית, הן בתחום הייצור והן בתחום הצריכה [סעיף 2(2) לתקנות הסווג].

סעיף 25ב'(1) לחוזה קובע כי בהתמלא התנאים שנקבעו בסעיף א' לעיל אזי "האגודה תעמיד לרשות המתיישב את הקרקע המשמשת למגוריו ולמבני המשק, המהוה חלק מנחלתו, והקרקע לעיבוד חקלאי בהתאם למיכסת הקרקע שנקבעה לנחלה באותו הישוב מתוך המשבצת ובילבד שהשטח שיימסר למתיישב לא יעלה על גודל שטחי המשבצת שנמסרו ליתר חברי האגודה והמתיישבים אשר קיבלו זכויות בנחלה, לרבות חלקם היחסי בחלקות העיבוד המשותפות" (ההדגשות לא במקור – ח.ט.).

...

עתירות מידן לחייב האגודה להקצות להם את חלקם בחלקות החקלאיות שבמשבצת המושב ו/או לחייבה לבצע פרצלציה בחלקות אלה – נדחות.

ג. התביעה כנגד מינהל מקרקעי ישראל – נדחית.

בהינתן כי התביעה כנגד האגודה נתקבלה אך בחלקה, אני מחייב את האגודה לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ בלבד.

הצדדים ורקע עובדתי מושב ציפורי הוא אגודה שיתופית הרשומה בפנקס האגודות השיתופיות אצל רשם האגודות השיתופיות כ"מושב עובדים", ובו מתגוררות כ - 70 מישפחות חקלאים, המחזיקים בשטחים שהוקצו להם על ידי משרד החקלאות (להלן: "שטחי המשבצת").

טענתו האמורה של מושב ציפורי, כי אין תוקף להסכם המכר משנדחתה בקשתם של ביתן להיתקבל כחברים באגודה נשענה על שני אדנים; האחד הוא תקנון האגודה השיתופית, אשר קובע בסעיף 25 שבו, כי חבר אגודה אינו רשאי להעביר זכויותיו בנחלה במושב למי שאינו חבר אגודה, אלא אם היתקבל כחבר באגודה.

לטענתם, סעיף 8 לפקודת האגודות השיתופיות, תשע"א - 2011 (להלן: "חוק וועדות קבלה"), הקובע בסעיף 6ב' שבו, כי הקצאה או העברה של זכות במקרקעין ביישוב קהילתי תיעשה לאחר קבלת אישור ועדת קבלה אינו חל על מושב ציפורי, שכן מושב ציפורי לא סווג על ידי רשם האגודות כיישוב קהילתי כפרי, או כאגודה שיתופית להתיישבות קהילתית, ועל כן אינו עונה על הגדרת יישוב קהילתי על פי הפקודה.

עמדת רמ"י בעיניין זה וכעולה מהסכם המשבצת והחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1311 מיום 31.12.13, שעניינה העקרונות לחתימת חוזי החכירה לדורות לאגודה ולמתיישב במושב עובדים ובכפרים שתופיים, היא כי, ככלל, רמ"י אינה מיתערבת בהחלטות האגודה החקלאית בנושא מתן הסכמה להעברת הזכויות, ואינה מוותרת על הצורך בקבלת הסכמת האגודה, אלא במקרים בהם דחיית הבקשה לקבל הסכמת האגודה להעברת הזכויות הייתה מטעמים בלתי עינייניים ובלתי סבירים או כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם המדיניות הקרקעית שנקבעה על ידי מועצת מקרקעי ישראל, שאז רשאית רמ"י לפעול ללא הסכמת האגודה.

...

כאמור, הן מיכאלי והן רחל אדלר הודו במהלך החקירה הנגדית, כי בחוות דעת מכון קינן שפי נמצאו ביתן מתאימים לחיי קהילה, ולמעשה לא היה בחוות הדעת של מכון קינן שפי די כדי לבסס מסקנה בדבר אי התאמה לחיי קהילה.

משנקבע על ידי מכון קינן שפי, כי ביתן נמצאו מתאימים לחיי קהילה, ומשהתברר כי יתר הנימוקים עליהם ביססה ציפורי את סירובה לאשר את העברת הזכויות, אינם נכונים כלל וממילא אינם רלבנטיים כאמור לעיל, המסקנה היא, כי אין לקבל את סירובו של מושב ציפורי להעברת הזכויות בנחלה 7 לידי ביתן, משום שסירוב זה התקבל ממניעים זרים בלתי ענייניים ובלתי סבירים.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לטענת האגודה, כל חבר אמור לקבל לשימושו ולחזקתו חלק מן השטחים החקלאיים, השווה באיכותו לשטחי החברים האחרים, ללא הפליה או העדפה.

כן נטען, כי הנתבעים לא עשו כל צעד לשם ניכוס שטחים נוספים, שכן העתקת הגדרות בוצעה אך ורק בחלקות ב' של החברים, בשונה מחלקות ג' באיזור קיומי אותן מבקשת האגודה לקבל.

בהתאם לס' 8.3.16 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל: "לכל חוכר זכות שימוש והנאה בשטחי חלקות ב' ו-ג' המהוות חלק מנחלתו. אין באמור לגרוע מזכויותיה וחובותיה של האגודה כלפי הרשות לגבי השטחים המוחכרים לה ישירות." על פי הנפסק, על החלטות מועצת מקרקעי ישראל להיתקבל על בסיס של שויון ומקרקעי ישראל ינוהלו לפי אמות מידה העולות בקנה אחד עם החובה לנהוג בהגינות ובשוויון (בג"ץ 6698-95 עאדל קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258, 274 - 277; ת"א (מרכז) 20566-10-09 משה וגנר נ' קרן קיימת לישראל (6/6/17), ס' 23; ה"פ (חיפה) 64805-09-17 שרון דמתי נ' אחיהוד, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (27/1/22), עמ' 19, 26-25.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה - להיתקבל בעיקרה, ובהתאם אני מורה כדלקמן: כרמי מירון זכאית לעבד שטח כולל של 99 דונם בקיומי, מתוך כלל השטחים המוחזקים על ידי האגודה וחבריה באיזור קיומי, אשר יוקצה לה על פי בחירת האגודה (להלן: "שטח ההרשאה").

...

טענות הנתבעים בדבר הפלייה בפעולות האגודה או קיומן של שותפויות נוספות הפועלות במתווים דומים ללא הפרעה או התנגדות מצד האגודה - לא הוכחו כדבעי, ומשכך הן נדחות (ראו תמליל סיכומי האגודה בעמ' 9, שורות 5-11).

טענות הנתבעים בסיכומיהם לעניין הגשת התביעה במישרין נגד הלפרין - נדחות אף הן משלא נטען להיעדר יריבות בכתב ההגנה.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה - להתקבל בעיקרה, ובהתאם אני מורה כדלקמן: כרמי מירון זכאית לעבד שטח כולל של 99 דונם בקיומי, מתוך כלל השטחים המוחזקים על ידי האגודה וחבריה באזור קיומי, אשר יוקצה לה על פי בחירת האגודה (להלן: "שטח ההרשאה").