זכויות וחובות יחסים משפחתיים במקום העבודה

קביעות בית הדין בעיניין זה הנן ארכאיות ואינן תואמות את המציאות שלפיה עובדים רבים עובדים מביתם עת עבודתם אינה מחייבת נוכחות יומיומית במקום עבודתם; אין כל סתירה בין גירסתו של המערער לבין גירסתו של אביו לעניין הקף ומקום ביצוע העבודה, ועדותם של המערער ואביו היו עקביות ומהימנות; ההטבות בעין שקבל המערער הן שוות ערך לתשלום שהגיע לו בעד פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, ובכל מקרה זכותו של עובד לדמי אבטלה אינה נשללת בשל אי תשלום זכויות סוציאליות על ידי המעסיק; מכלל הראיות והעדויות עולה כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה היתקיימו יחסי עבודה בין המערער לבין החברה, שכן הוכחו הן תשלום שכר באופן קבוע והן ביצוע עבודה מקצועית, ואין לשלול את מעמדו של המערער כ"עובד" רק בשל הקרבה המשפחתית לבעלים של העסק שבו עבד.

ההקשחה הראייתית כאמור, הנוגעת כמובן גם להוכחת "גרעינה" של הגדרת בן מישפחה "כעובד", עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה אשר נידרש לסוגיה זו לא אחת וכך אמר: "הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (ראו – עניין מגרה וכן, עב"ל (ארצי) 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו (2001) 603, 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה', (1973) 31, 36; דב"ע לג/0-159 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', (1973), 134 ,137).

...

הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, החסר הראייתי - עדות של גורמים בשיכון ובינוי על מהות ההתקשרות עם החברה ופעילותו של המערער במסגרת עבודתו בחברה אל מול שיכון ובינוי – יכול להוביל גם למסקנה כי המערער לא הוכיח כי נתן שירותי ייעוץ לשיכון ובינוי במסגרת עבודתו בחברה.

כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעי מעדות המערער ואביו והראיות שהיו לפניו, כמו גם על העדויות והראיות שלא הובאו לפניו, שלפיה המערער לא הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין החברה, וכפועל יוצא מכך לא צבר תקופת אכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.

המערער ישלם למוסד שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

כאמור, בפסיקה הוגדרו מבחנים לבחינת יחסי עבודה בין קרובי מישפחה– הראשון, האם מדובר בהסדר אמיתי או פיקציה? בין השאר נבחן מקומו של העובד בעסק –האם תפקידו היה חלק מליבת העסק, האם כשחדל מלעבוד הועסק אחר במקומו, האם עובדים נוספים מבצעים את תפקיד העובד, האם מקום העבודה הוא היחיד של העובד, כיצד ראה עצמו, מי אחראי על קבלת התובע לעבודה, מי אחראי על פיטורים, קביעת סדר היום, רישום שעות ועוד.

וכך נפסק: "הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (עב"ל 75/08 מגרה – המל"ל, מיום 8/4/08).

...

התובע נהג בחברה כמנהג בעלים – מכלל העדויות והראיות אשר הונחו לפנינו הגענו למסקנה לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים: החברה הוקמה למטרה הנוגעת לו אישית בלבד, עיסוק החברה היה בתחום מקצועו הבלעדי, החברה הוקמה באותה עיר בה רכש מן הסתם קשרים עסקיים ואישיים קודמים בשל ניהול עסק זהה באותה עיר בעבר, התובע היה עצמאי בניהול העסק ובעבודה השוטפת מול לקוחות ספקים ושמאים, לא קיבל הוראות מהבעלים של החברה, לא נוהל לגביו רישום שעות נוכחות ולא דיווח על היעדרות, לא הוכח כלל שקבל שכר ומהו גובהו, וכן מסקנתנו היא כי התובע עבד בפועל אף לפני 05/2016, אם כי עבודתו לא דווחה כלל כשהדיווח על העסקתו בוצע באופן רטרואקטיבי רק לאחר שנפגע באירוע התקיפה.

עובדה נוספת אשר תומכת במסקנתנו לפיה התובע נהג בחברה מנהג בעלים היא העובדה, שאינה במחלוקת, לפיה דמי החסות אשר בגין דרישתם הותקף, נדרשו דווקא ממנו ולא מן הבעלים הרשומים של החברה או מכל גורם אחר בחברה או במקום עיסוקה.

מכאן, התביעה נדחית.

בעיניין מתחום אחר, שניתן להקיש ממנו לענייננו העיר בית הדין הארצי כי מבחינת המדיניות המשפטית הרצויה, על בית הדין להזהר לבל יהפוך מערכת יחסים משפחתית, אשר במסגרתה נעזרים בני המשפחה זה בזה, למערכת יחסים מסחרית עסקית, שבה כל פעולה של עזרה הדדית טבעית בין בני מישפחה, נמדדת בכסף ומוערכת כשכר עבודה במסגרת קשר חוזי להסדרת זכויות וחובות שבין עובד למעביד (עב"ל 373/97 שושנה שוורץ – המל"ל, (15.3.2000), סעיף 4.

תשתית משפטית סעיף 1 לחוק פצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן "חוק פצויי פיטורים") קובע כי עובד שעבד באותו מקום עבודה למעלה משנה, ופוטר זכאי לפצויי פיטורים ממעסיקו האחרון.

...

הנה כי כן, מצאנו כי מדובר בתחולה אך של החלופה השניה.

עת לקחנו את מערכת היחסים המשפחתית בין הצדדים בחשבון שאינה מערכת יחסי עבודה קלאסית, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצויים על סכומם מינימלי באופן יחסי לתביעה, על סך של 5,000 ₪.

סוף דבר הנתבע יישלם לתובע כדלקמן: שכר עבודה בסך 307,017 ₪ בערכי נטו.

עם זאת, הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות.

עיון בכתב ההגנה מעלה כי נטען שם על ידי הנתבעים:" התובעת לא היתה מגיעה באופן רצוף ויומיומי לצרכניה... הייתה מגיעה מתי שמתחשק לה, נותנת יד לשעה או שעתיים ונוסעת למקום עבודתה הקבוע, מושב בן שמן, בהוצאה לאור של מודן וכתב, שם ניהלה את מחלקת הגרפיקה, מקום עבודתה של התובעת לא פחות מעשר שנות עבודה רצופים". ר' סעיף 35 לכתב ההגנה.

...

לא שוכנענו כי הראיות שהובאו בפנינו מספיקות כדי לקבוע כי התובעת ביצעה עבודה סדירה בתפקיד מהותי וכנגד שכר.

ערים אנו לכך כי התובעת אכן עזרה לנתבעת אולם שוכנענו כי מדובר בעזרה של בת משפחה לעסק המשפחתי ולא במסגרת יחסי עובד ומעביד.

נוכח האמור התביעה נדחית.

נקודת המוצא שנקבעה היא כי מחד, לא תהא הקפדה יתרה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעסיק על פי כל המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו גם: דב"ע מח/0-141 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98, 102; עב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר - המוסד לביטוח לאומי (19.4.17)), ומאידך, ייבחנו היחסים בקפידת יתר, על מנת לוודא כי אכן מדובר ביחסי עבודה אותנטיים ולא בפיקציה, ולאבחן בין מערכת יחסים התנדבותית המבוססת על עזרה משפחתית, לבין מערכת יחסים חוזית, המסדירה את זכויותיו ואת חובותיו של העובד ושל המעסיק במקום העבודה.

...

בניגוד לטענת הנתבע כי עובדה זו מצביעה שהתובעת נהגה בעסק מנהג בעלים, לטעמנו יש בה כדי לחזק, דווקא, את טענת התובעת, כי תפקידה בחנות היה חיוני, כך שאלמלא היה מבוצע על ידה, היה מבוצע על ידי עובד אחר.

נוכח כל האמור, שוכנענו כי הקשר שנוצר בין התובעת לבעלה במסגרת עבודתה בחנות היה קשר חוזי, ולא מערכת יחסים התנדבותית המהווה סיוע משפחתי, וכי מעמדה בחנות היה מעמד של "עובדת" ולא של "עצמאית", השותפה בעסק של בעלה.

סוף דבר אנו קובעים כי בתקופה שהחל מתחילת עבודתה של התובעת במאי 2004 ועד למרס 2019 התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין בעלה, במסגרת עבודתה בחנות.