ולאחר שעיינה באלה דחתה הועדה את הפנייה כי היא "אחות של הדייר החוזי [מרקו – א.נ.ח] שאושר לדירה זו כדייר ממשיך ואין זכאות נוספת כדייר ממשיך בהתאם לחוק"; וכן נדחתה הבקשה מאחר שהעותרת "לא התגוררה עם הדייר החוזי בדירה הציבורית ברציפות מהתאריך הקובע 8.2009 ועד לפטירתו", עוד ציינה הועדה כי אין היא מוסמכת לאשר זכויות של דייר ממשיך 'עקב נסיבות חריגות' גם אם היו כאלה, ועליה לבחון את זכאות העותרת בהתאם לתנאי חוק זכויות הדייר בדיור צבורי.
...
ראו למשל את הדברים בבג"ץ 1930/94 נתן נ' שר הביטחון, פ''ד מח(4) 643 (1994):
"בעניינם של העותרים לא מצאנו לנכון להתערב הואיל והם עצמם לא נהגו כפי שראוי היה כי ינהגו... משחתמו חייבו עצמם בדבר; ועיקר הוא כי באו אלינו לאחר שאכלו תוכו של פרי. לו באו אלינו מלכתחילה, אפשר אחרת היו פני הדברים" (בעמ' 659; ראו גם בג"ץ 851/06 עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתשייבות קהילתית בע"מ נ' שר הבטחון 4 (2006)).
אני סבורה אפוא, העותרת מושתקת מלטעון עתה טענה עובדתית שונה מזו שנטענה בעבר הן מפיה והן מפי אחיה מרקו, ועליהם הסתמכה הרשות בעת החלטתה להכיר במרקו כדייר ממשיך שקיבל את הזכויות הרלוונטיות כל השנים מאז מות האב (ראו גם דפנה ברק ארז משפט מינהלי דיוני כרך ד, בעמ' 389-387 (2017)).
סיכום
לאור האמור לא ראיתי להתערב בהחלטת הסבירה של הוועדה ואני דוחה את העתירה של העותרת להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר שמצאתי כי אין היא זכאית לכך כשלעצמה ולא כ'דיירת ממשיכה' של אחיה מרקו ולא של אביה שנפטר בשנת 2008.
