זכויות גרושה בקצבת פנסיה של בן זוגה לשעבר

השאלות השנויות במחלוקת- לאור תיקון המרצת הפתיחה, נותרו בפנינו שתי שאלות הדרושות הכרעה הראשונה - האם זכאית המבקשת לסעד הצהרתי המורה למשיבה לרשום את פסק הדין לחלוקה פנסיונית ברישומיה, השנייה - האם ניתן לחייב את המשיבה לפרוס את חוב ההפחתה החל על המבקשת למספר גדול מ – 12 תשלומים? דיון והכרעה- המסגרת הנורמאטיבית- על מטרת החוק לחלוקת חסכון פנסיוני ניתן לעמוד מסעיף 1 לחוק אשר קובע כי: " מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעיניין חלוקה של חסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגימלאות". משמעות החוק לחסכון פנסיוני והחידוש אשר הביא עמו חוק זה, נלמדת גם מדברי בית הדין הארצי בפסק דינו בעיניין מרגלית רובין, וכך נקבע: "אכן, עד לחקיקתו של חוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד - 2014 (להלן - חוק לחלוקת חסכון פנסיוני), הייתה קיימת בעיה עקרונית בעיניין זכויות הפנסיה של הגרוש או הגרושה, וזאת לנוכח ההיתנגשות בין הקביעה כי זכויות הפנסיה הן נכסים בני איזון, שהגרוש או הגרושה זכאי לחלקן, לבין תקנוני קרנות הפנסיה או הוראות החוק בדבר תשלום פנסיה תקציבית. הבעיה של זכויות בן הזוג לשעבר בפנסיה היתעצמה עת מדובר בפנסיית שאירים, נוכח העובדה שעל פי תקנוני הקרנות הגרוש או הגרושה אינם בגדר "בן זוג" או "בת זוג" הזכאים לפנסית שאירים.

...

עם זאת, מצאנו כי איננו נדרשים לדון בסוגיית סמכות העניינית, מאחר והמרצת הפתיחה כללה גם סעד כנגד קרן הגמלאות, סעד אשר בסמכות בית הדין.

בנוסף, הסמכות העניינית של בית דין זה לדון בתביעה זו, הינה מכוחה של החלטת בית המשפט למשפחה מיום 6.12.17 אשר הורה על העברת התביעה לבית דין זה , ולאור הכלל הקבוע בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (כפי שאומץ בסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969) ולפיו בית משפט אליו הועבר עניין שאינו בסמכותו של בית המשפט המעביר "לא יעבירנו עוד". סוף דבר - לאור האמור לעיל, בקשת המבקשת לפסיקתא חדשה, מתקבלת אך ביחס לפסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני משנת 2006.

בקשות המבקשת לפריסת חוב ההפחתה ל – 120 תשלומים וכן להורות למשיבה לרשום את פסק הדין ברישומיה, נדחות.

המבקשת, בהיותה גרושתו של המנוח, לא הייתה זכאית לגימלה זו. המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום נגד עזבונו של המנוח, המשיבה וילדהּ וקרן הפנסיה.

אכן, ייתכנו מצבים שבהם תתעורר השאלה מה דינה של גמלת השאירים (בין שהיא משולמת לשאיריו של בן הזוג לשעבר ובין שהיא לא משולמת כלל במקרה שאין שאירים לפי תקנון או חוקת קרן הפנסיה הרלוואנטית), אם לבן הזוג לשעבר יש זכויות בפנסיה של בן הזוג שנפטר (על השיקולים השונים בענין זה ראו בג"ץ 2673/06 שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקות 37-32 (21.4.2009)).

...

הנה כי כן, שתי ערכאות נדרשו לפרשנותו של הסכם הגירושין והגיעו למסקנה כי זה אינו מקנה למבקשת זכות בפנסיה של המנוח לאחר מותו.

נוכח כל האמור לא ראיתי להיעתר לבקשה, והיא נדחית.

ממילא נדחית גם בקשת הקליניקה לזכויות זקנים באוניברסיטת חיפה להצטרף כ"ידיד בית המשפט".

בנגוד לנטען, שיעור החלוקה שנקבע שם, אינו קשור במערכת היחסים בין הצדדים לפניי, או למחלוקת נשוא הכרעתי ולעניין זה אפנה להבהרת המומחה כאמור בהודעתו מיום 27.3.18, שם קבע: "חוות הדעת שהוכנה על ידי מתייחסת אך ורק לזכויות גב' ח' שנצברו בתקופת השתוף, כך שחלקה בזכויות האיש נפרדות מזכויותיה של גרושתו השניה". ככל וסבר הנתבע שיש מקום לתמוך טענתו לעניין חלקה של האשה השנייה, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת נפקותה למחלוקת לפניי, היה באפשרותו להציג ראייה אחרת שאינה בבחינת חוות דעת מומחה, כגון העתק ממנהלת הגימלאות המציג את שיעור ההעברה שנירשם בפועל לטובת האשה השנייה.

החוק נועד להקל על מימוש הזכות של בן הזוג לשעבר בחלק מקיצבת הפנסיה של החוסך, ולא כדי להתערב בהיקפה.

...

סוף דבר; מכל האמור לעיל מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולקבוע שהוראות החוק חלות בעניינו, ויש ליישמן באופן בו התובעת תהא זכאית לקבל את חלקה ממשכורת הנתבע ביום הפרישה.

מכאן, הנני מורה, כדלקמן: אני מאמצת את קביעות המומחה כאמור בחלופה שנייה בחוות דעתו מיום 31.1.18 (שהוגשה לתיק ביום 22.2.18) והפסיקתא המתוקנת מיום 18.3.19, ונותנת להן תוקף של פס"ד. המומחה יעדכן את הפסיקתאות, וניתן להגישן לחתימתי.

טענות התובעת בשאלת חיוב הנתבע בתשלום קופות הגמל, נדחית.

בתשובה נאמר לה כי עליה לשלוח את פסק הדין של הגירושין, הכולל הוראות לחלוקת החסכון הפנסיוני, בכדי שניתן יהיה לבדוק את זכאותה לקיצבת שאירים כ"בת זוג לשעבר" בהתאם לחוק הגימלאות, ובהתאם לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד-2014 (להלן: חוק חסכון הפנסיוני).

בהתאם לכך, האם זכאית לקבל זכויות של שארה ע"פ החוק (כאשר בכל מקרה, וככל שהתשובה תהיה שלילית, תהיה זכאית לקבל קצבת שארים כגרושה בהתבסס על תקופת השתוף שלהם כמי שהיו נשואים זל"ז – בהתאם להסכם הגירושין וע"פ הוראות החוק לחסכון פנסיוני).

לעניין חיי זוגיות של בני הזוג: כאמור, אין חולק כי המנוח היה איש מישפחה חם. כחלק מרצון לשמור על כל בני המשפחה, המנוח אף יצא, זמן קצר לפני פטירתו, לחופשה משפחתית בחו"ל עם גרושתו הראשונה ועם ביתם המשותפת, מיכל, והנכדים.

...

כאמור מהתמונות והסרטונים שצורפו לבית הדין, לא מצאנו ולו גם תמונה אחת של התובעת והמנוח בתמונה זוגית - בנפרד מהמשפחה.

גם בעניין זה עולה השאלה – כיצד המנוח לא שיתף את בת זוגו (כטענתה) בדבר מחלתו? וכי בני זוג החיים יחד כזוג לכל דבר לא יודעים דבר אחד ממחלתו של השני? וכי ניתן להסתיר מחלה כזו מבן/בת הזוג, אם אכן חיו יחד בזוגיות ובשיתוף מלא?! נראה לנו כי התשובה גם לכך שלילית.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – התובעת לא הרימה האת הנטל כי הייתה ידועה בציבור של המנוח, והתביעה נדחית.

החוק לחלוקת חסכון פנסיוני מקנה לבן זוג לשעבר, בהתקיים תנאים מסוימים, זכות עצמאית לקבל את חלקו מקיצבת הפנסיה של בן הזוג החוסך, בהתאם לשעור שנקבע בפסק הדין שהסדיר חלוקת הרכוש בין בני הזוג, ישירות מהגוף המנהל או המבצע את הסדר החיסכון הפנסיוני.

לא נעלמה מעיני הפסיקה אליה הפנה ב"כ המערערת ממנה הוא מבקש ללמוד כי הסדר איזון המשאבים שנעשה בין בני הזוג מקנה למשיבה זכות אובליגאטורית ולא קנינית, ברם הפסיקה אליה הפנה ב"כ המערער (בג"ץ 8347/09) נתנה בהתייחס למצב בו הגרושה בקשה לחייב המעסיק/משלם הפנסיה (צה"ל במקרה שם) להמשיך ולהעביר לה את חלקה, במצב בו תשלום הקצבה שהגיע לגרוש הופסק נוכח מאסר בפועל שהושת עליו.

...

בשים לב לכל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם הוצאות משפט למשיבה בסך 3,000 ₪.

אני סבורה שהיה מקום להגשת בקשת רשות ערעור, שכן נושא הבקשה אינו נמנה על הנושאים המפורטים בסעיף 349 לחוק חדלות פרעון, כך שאין לראות בהחלטה שנתנה פסק דין.